פסק-דין בתיק א 118884/01

כללי

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף אשר נגרמו לתובעת 1 (להלן: " התובעת"), כטענתה, בגין נפילתה ברחוב המצוי בשטח הנתבעת 1 (ולהלן גם: " הנתבעת") וזאת עקב מפגע במדרכה. לאור כך שהאירוע  היה, כנטען על ידי התובעת, בדרכה למקום עבודתה, שילם לה התובע 2 (ולהלן גם: " המוסד לבטוח לאומי") תגמולים, המורכבים מדמי פגיעה ומענק נכות, אותם הוא תובע בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי").  הנתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת בביטוח אחריות כלפי צד שלישי במועדים הרלוונטיים. הנתבעות הגישו הודעות לצדדים השלישים. נטען כי הצד  השלישי 1 (ולהלן גם " הצד השלישי") היה "הקבלן הראשי  ומבצע פיתוח הכבישים והמדרכות ברחוב בו נפגעה התובעת, לטענתה, בתקופה הרלוונטית לתביעה" ואם תמצאנה טענות התובעת נכונות הרי שהצד השלישי הוא זה שאחראי ברשלנותו לפגיעה הנטענת. עוד נטען בהודעה כי הצדדים השלישים 2 ו-3 בטחו, כל אחת בנפרד, את הצד השלישי וכן את הנתבעת בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. הצדדים השלישים 1-2 הגישו הודעה לצדדים הרביעים בטענה שהצד השלישי התקשר עם הצד הרביעי 1 (ולהלן גם: " הצד הרביעי") בהסכם על פיו הצד הרביעי ישמש כקבלן משנה לבצוע כל העבודות אשר נמסרו לצד השלישי על ידי הנתבעת וכי במסגרת ההסכם התחייב הצד הרביעי לפצות את התובעת בגין כל נזק בו ימצא חייב הצד השלישי וכן לשפות את הצד השלישי בגין כל תשלום אותו ישלם. עוד נטען כי הצד הרביעי מס' 2 בטח את הצד הרביעי וכן את הצד השלישי בביטוח אחריות המכסה את האירוע.

בין הצדדים מחלוקות הן לגבי החבות והן לגבי שיעור הנזקים. נדון בשאלות המתעוררות כסדרן. תחילה - עובדות האירוע וחבות הנתבעות.

האירוע

2. בכתב התביעה נאמר כי ביום 17.5.99 בשעות הצהרים יצאה התובעת, ילידת  1948,    הגרה ברחוב בן -גוריון 5 באזור, לכוון תחנת האוטובוס של קו 96 ברחוב בן גוריון 15 בדרכה למקום עבודתה. נאמר כי באזור תחנת האוטובוס ובהיותה על המדרכה נתקלה בשקע עמוק ולא מרוצף ובעקבות זאת נפלה על הרצפה. נאמר כי לא יכלה לקום בכוחות עצמה וכי עוברים ושבים הזמינו עבורה מונית שהסיעה אותה למוקד עזרה ראשונה של "מכבי". לכתב התביעה צורפו תמונות של מקום האירוע הנטען.

3. בתצהיר התובעת נאמר עוד, לגבי נסיבות הנפילה, כי " נתקלתי בשקע עמוק (כמעט "בור") ולא מרוצף ונפלתי מלוא קומתי ארצה". גם לתצהיר צורפו ארבע תמונות של המקום. אותן תמונות מקור הוגשו במהלך עדותה של התובעת כת/2. התובעת  העידה כי את התמונות לא היא צילמה אלא שכן שנלווה אליה למקום וצילם את התמונות לפי בקשתה, במצלמתה. התמונות צולמו, לדברי התובעת, מספר חודשים לאחר האירוע, לאחר שהוסר מרגלה הגבס בעזרתו טופלה במשך כארבעה חודשים. במהלך ישיבת ההוכחות הנתבעות התנגדו להגשת התמונות בטענה כי יש להגישן באמצעות מי שצילמן. דין הטענה להידחות ומן הראוי כי לא הייתה מועלית כלל. בהחלטת כב' השופטת דודקביץ מיום  21.1.04 לגבי הגשת תצהירי עדות ראשית ותיקי מוצגים נקבע באופן מפורש כי " היה ויתנגד צד להגשת מסמך ללא חקירת עורכו יודיע על כך לצד שכנגד תוך 7 ימים מיום קבלת התצהירים ו/ או המוצגים, שאם לא כן יראוהו כמסכים להגשת המסמך (גם אם אינו מסכים לתוכנו)". הנתבעות לא התנגדו להגשת התצלומים אשר צורפו לתצהיר התובעת ולתיק המוצגים שלה במועד שנקבע בהחלטה ולפיכך מנועות היו מלהתנגד להגשתם במועד ההוכחות. עוד אציין כי בהחלטתי בישיבת ההוכחות מיום 9.3.06 לאחר התנגדות ב"כ הנתבעות להגשת התמונות קבעתי כי " בשלב זה איני מורה על הוצאת התמונות מהתיק" (עמ' 15). לא ברור לי מדוע נרשם בסיכומי הנתבעות (סעיף 2) כי " בית המשפט נתן החלטה לפיה הורה על הוצאת התמונות מתיק בית המשפט". יש להצטער על  דברים מטעים אלו.

מעבר לאמור לעיל ולעניין התמונות יש להוסיף ולציין כי גם העד מטעם הנתבעות, מר פריזר, מפקח במחלקת ההנדסה של הנתבעת, אישר בעדותו כי התמונות ת/2 מתארות ומשקפות את המצב שהיה בשטח כאשר הוא בא לבדוק אותו (עמ' 38 שורות 10-12, עמ' 42 שורות 11-13), כך שאין מחלוקת של ממש כי התמונות משקפות את המקום כפי שנטען על ידי התובעת,  אם כי במועדים מאוחרים למועד האירוע הנטען. 

4. מעיון בתמונות ניתן לראות בברור כי מדובר בתחנת אוטובוס, כאשר חלק מהתחנה (אזור הישיבה  מתחת לסככה) מרוצף בבטון והחלק האחר, הקרוב לכביש, באבנים משתלבות. עוד נראה בברור כי החיבור בין הבטון ובין האבנים המשתלבות אינו ישר אלא בגבהים שונים  וכי במקום אחד, בחיבור, חסרה מחצית האבן כך שנוצר שקע.

5. התובעת נחקרה על גרסתה באשר לנסיבות נפילתה. היא הסבירה היכן עמדה בתחנה והמתינה לאוטובוס, האוטובוס הגיע, היא פנתה ללכת לעברו  ואז "הרגל נתקעה לי בבור הזה" (עמ' 19 שורות 10-12). " הרגל השמאלית נכנסה לפה לבור" (עמ' 20  שורה 5) היא שרטטה את מקום עמידתה, הליכתה ונפילתה, על גבי אחת התמונות בת/2. היא העידה כי הייתה לבדה בתחנה.  עוברים ושבים הזמינו עבורה מונית לאחר שנפלה. התובעת הציגה  אישור מהמוקד הרפואי של "מכבי" מיום האירוע, כאשר נרשם כי שעת קבלתה היא 13:05 וכן נרשם: " נפלה היום בדרך לעבודתה..." .

6. הנתבעות טוענות בסיכומיהן כי נסיבות האירוע הן תמוהות ובלתי סבירות. נטען כי פעם אחת טענה התובעת כי נתקלה ב"שקע" ופעם אחת ב"בליטה" וכי לא זכרה אם היו כסאות בתחנה בעת האירוע. נטען כי בדיווח למוסד לביטוח לאומי נרשם כי האירוע היה "בדרכה" לתחנת האוטובוס ולא כאשר עמדה בתחנה. נטען כי התובעת הכירה את המקום היטב, כיוון שמדובר בתחנה הקרובה לביתה, שם נהגה לעלות על אוטובוס מידי יום למקום עבודתה מזה שנים רבות, נטען כי לא ייתכן שלא שמה לב למפגע. נטען כי לתובעת היסטוריה של נפילות ולכן המסקנה המתבקשת היא כי התובעת מעדה ללא כל קשר למצב המדרכה. נטען כי אין לתת אמון בעדות היחידה של התובעת. נטען כי התובעת הייתה צריכה להזמין לעדות את "עדי הראיה הנטענים".  

7. לאחר בחינת העדויות והראיות  החלטתי לקבל את גרסת התובעת לגבי האירוע כמהימנה. אציין, כי באירועים כגון אלו איני מצפה כי הנפגע ידע לשחזר  בדיוק מרבי, תוך פירוט מדוקדק מה עשה בכל שניה ושניה טרם האירוע. איני מצפה כי התובעת תדע לומר בדיוק על  איזו מרצפת עמדה טרם נפילתה, כמה דקות ובאיזו זווית. דווקא עדויות מדויקות וסדורות שכאלו מעוררות לעיתים תהיות באשר למהימנותן. סביר בעיני שאדם שנופל עקב מפגע ברחוב ידע לתאר באופן כללי  מה ארע לו, מהו מיקום הנפילה וכיצד נפל. סביר והגיוני בעני כי אותו אדם יגיע למקום לאחר מכן על מנת לבחון את מיקום הנפילה ואף לצלמו. עדות כזו הובאה על ידי התובעת. היא תארה באופן מעורר אמון כיצד כף רגלה שקעה בתוך אותו "שקע" שנראה בת/2 בעת שרצתה לעלות על האוטובוס אשר הגיע לתחנה וכך נפלה. אותו "שקע" היה שם בעת האירוע וגם לאחר מכן, כפי שהעידה התובעת, עדות אשר קיבלה תימוכין מעד הנתבעים.  התובעת דיווחה מיד על נפילתה למוקד קופ"ח ולמעסיקיה וגם בכך יש כדי לתמוך בגרסתה. איני מוכנה לייחס כל נפקות ראייתית לכך שהתובעת תיארה את המפגע פעם כ"שקע" ופעם כ"בליטה", כנטען, וגם לא לכך שנכתב בטופס התביעה למוסד לבטוח לאומי כי מדובר בנפילה "בדרך לעבודה", שהרי זהו המדד לזכאותה של התובעת כלפי המוסד לביטוח לאומי ובהקשר זה נרשמו הדברים מפיה.

8. הנתבעות טענו כי התובעת מועדת לפול, כי היו נפילות בעברה ומכך יש ללמוד כי נפלה ללא קשר למצב המדרכה. איני מקבלת טענה זו. גם אם לתובעת ארעו מספר מקרים של החלקות או תאונות, לרבות נפילות, במהלך 20 השנים עד לאירוע - אין ללמוד מכך שמדובר בתובעת שאינה מהימנה או כי נפלה ללא קשר לאותו מפגע. לא נטען ולא הוכח כי מדובר בתובעת "סדרתית" אשר נוהגת להגיש תביעות שקר כנגד גופים שונים בגין נפילותיה. ההיבט של עברה הרפואי של התובעת בהקשר לטיב פגיעתה באירוע נבחן על ידי מומחים רפואיים ויידון בהמשך. מעבר לכך לא השתכנעתי כי הנפילה עצמה נעוצה במצבה הרפואי הקודם וללא קשר למפגע במדרכה.