פסק-דין בתיק א 1184/93

1.                  עניינה של התביעה בהסכם למכירת מגרש - הידוע כגוש 4042 חלקה 7 (להלן: " המגרש"). המגרש הוא בבעלותה של הקרן הקיימת לישראל. מר לוי צדוק בן זכריה רשום בלשכת רישום המקרקעין כחוכר המגרש. מר לוי צדוק הנ"ל מכר את זכויותיו במגרש למר משה יצחק ושותפיו. מר משה יצחק ושותפיו מכרו בשנת 1978 את זכויותיהם במגרש לנתבעת 1 הגב' מעברי (להלן: " הנתבעת"), ולמר ישראל שרעבי (50% מהזכויות לכל אחד). הסכם זה יכונה להלן: " העיסקה הראשונה". מר ישראל שרעבי מכר את חלקו במגרש (50% מהזכויות) למר וולף קרף ואחרים.

2.                  העיסקה אליה מתייחסת התובענה דנן היא עיסקה בה מכרה הנתבעת את זכויותיה במגרש (זכות להרשם כחוכרת של 50% מהמגרש) לה"ה דוד לוי (להלן: " לוי") וחוני עותמי ז"ל (להלן: " עותמי"), במשותף (ה"ה לוי ועותמי יכונו להלן " הקונים"). ביחס למר לוי, נטען כי הוא המחה את זכויותיו שלו על פי ההסכם למר דקל (המחאה שמר לוי טען כי היא בטלה), ולמר אילן מליחי - התובע 6 בתביעה דנן. התובעים 1-5 הם חלק מיורשיו של עותמי ז"ל. נחזור ונציין כי חרף כל העסקאות שתוארו לעיל, נותר החוכר המקורי של המגרש מר לוי צדוק, כחוכר הרשום במירשם המקרקעין. 

3.                  הנתבעת התקשרה, אם כן, כאמור בהסכם מכר עם מר לוי ועותמי המנוח, מכוחו היא מכרה להם את הזכויות שלה במגרש (הזכויות אותן היא רכשה יחד עם שרעבי ממשה יצחק). ההסכם נחתם ביום 2.6.82 (הסכם זה יכונה להלן: " הסכם המכר").

בהסכם המכר הוסכם (בס' 3 בו) כי על הקונים לשלם לנתבעת עבור זכויותיה במגרש סך כולל של 350,000 ש"י. שני הסכומים הראשונים שסכומם הכולל הוא 100,000 ש"י, שולמו על ידי הקונים על חשבון התמורה. באשר לתשלום השלישי בסך 250,000 ש"י, בס' 3 ג' להסכם המכר נקבע כי הקונים יפקידו שיקים אצל עו"ד צברי על סכום זה, " להבטחת ההוצאות החלות על המוכרת (הנתבעת) לשם רישום זכויותיה (במגרש)".

סעיף 4 להסכם המכר קבע כי " המוכרת (הנתבעת) מתחייבת בזאת כי באם יחולו מסים כלשהם ו/או דמי הסכמה מעל סכום זה (של 250,000 ש"י, ר. ר.), ישולמו על ידה".

הצדדים הסמיכו את עו"ד צברי לשלם מתוך הכספים שהופקדו בידיו את מס השבח, דמי הסכמה וכל תשלום אחר שחל על המוכרת (ס' 3ו' להסכם המכר). כן הוסמך עו"ד צברי, לאחר תשלום כל תשלומי החובה בגין העיסקה, לשלם לנתבעת את יתרת הסכום של 250,000 ש"י ככל שתהיה יתרה כזו. כן הוסכם, כי אם תמציא הנתבעת אישור על תשלום כל המיסים והאגרות החלים עליה בגין העסקאות הקודמות - היא תקבל מעו"ד צברי שיק על סך של 50,000 ש"י (ס' 3ה' להסכם המכר).

בסעיף 10 להסכם המכר נקבע כי " המוכרת תחתום על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר לפיו הינה מייפה את כוחם של עו"ד שמואל צברי ו/או רקפת לוי להעביר את זכויותיה בחלקה ע"ש הקונים".

ההליכים הקודמים

4.                  ביום 13.8.90, הגישה הנתבעת תביעה לבימ"ש השלום בפתח תקווה בה. פ. 3356/90 (להלן: " תביעת פ"ת"), בה עתרה בין היתר כי ביהמ"ש יצהיר כי הסכם המכר בטל ומבוטל. התביעה הוגשה כנגד עותמי, כנגד דוד לוי, כנגד יורשי המנוח עו"ד חיים צברי ז"ל (שייצג את הצדדים בהסכם המכר), וכנגד עו"ד שמואל צברי.

התביעה נגד יורשי המנוח חיים צברי ז"ל, ונגד עו"ד שמואל צברי (משיבים 3-4) נמחקה בהסכמה. התביעה נגד יתר הנתבעים בתביעת פ"ת התקבלה ביום 9.3.92, בהעדרם של הנתבעים שלא התייצבו לדיון.

5.                  לאחר שניתן פסה"ד בתביעת פתח תקווה, הוגשו בקשות לביטולו: אלמנתו של עותמי, הגב' גאולה עותמי, הגישה בקשה לביטול פסה"ד (המ' 1999/92). בקשתה נדחתה (בהחלטה של כב' השופטת פריש מיום 29.11.92), ובר"ע על החלטת הדחייה נדחתה אף היא.

בקשתו של לוי לביטול פסה"ד שניתן כנגדו במעמד צד אחד התקבלה, בהחלטה מיום 30.9.97

6.                  התובעים הגישו התביעה הנוכחית בת. א. 1184/93 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתרו כי יוצהר שביהמ"ש השלום בפ"ת פעל בחוסר סמכות עניינית כאשר נתן את פסק דינו בתביעת פ"ת - הן משום שהתביעה מתייחסת לחוזה במקרקעין, אשר התבקשה הצהרה על בטלותו, והן משום שהצדדים כנגדם ניתן פסה"ד אינם הצדדים הנכונים. כן התבקש סעד נגד עו"ד צברי - להורות לו לפעול על פי יפוי הכוח.

הדיון בתביעת פ"ת ככל שהיא מתייחסת ללוי (שלגביו בוטל פסה"ד), אוחד עם הדיון בתביעת התובעים לביהמ"ש המחוזי בתל אביב.

7.                  התיק המאוחד נדון בפני כב' השופט סטרשנוב. ביום 7.7.02 ניתן פסק דינו של כב' השופט סטרשנוב, בו נקבע כי יש לדחות את תביעת הנתבעת בתביעת פ"ת, ולקבל את תביעת התובעים לביהמ"ש המחוזי. עוד נקבע כי הסכם המכר תקף ומחייב את כל הצדדים, עזבונם, יורשיהם או חליפיהם. הטעם לכך הוא כי הנתבעת לא הוכיחה שהקונים הפרו את הסכם המכר באופן שזיכה אותה בביטולו.

כב' השופט סטרשנוב קבע כי הקונים פעלו בהתאם להתחייבויותיהם בהסכם המכר, שכן הם הפקידו את השיקים שהיה עליהם להפקיד אצל עו"ד צברי. הקונים יצאו ידי חובתם כאשר הפקידו את השיקים בידי עורך הדין הנאמן, ולא היתה עליהם חובה לפרעם כל עוד הם לא הוצגו לפירעון, מה עוד שהם נועדו לפירעון חובות והוצאות שחלו על הנתבעת. כלומר, הקונים עמדו בהתחייבויותיהם הכספיות על פי ס' 3 להסכם המכר.

8.                  הנתבעת הגישה ערעור על פסק דינו של כב' השופט סטרשנוב לבית המשפט העליון. בפסק דינו של ביהמ"ש העליון מיום 14.1.04 נקבע:

" בהסכמת הצדדים אנו מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. התיק מוחזר לבית המשפט המחוזי, למען יקבל את המסמכים שביקשה המערערת להגישם, ישמע טיעון נוסף, ויכריע בשאלה אם אמנם המשיבים שילמו למערערת, ולו בדרך תשלום חובות שרבצו על הנכס, את התמורה לנכס שביקשו לרכוש על פי החוזה, ישמע אף טיעון נוסף לגבי מיסוי עתידי, יכריע מחדש בתביעה, ויקבל ראיות אחרות של שני הצדדים באותו ענין".

הדיון הנוסף לאחר פסק הדין של ביהמ"ש העליון

9.                  לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, הוחזר התיק לדיון בפני. העדים הנוספים שהעידו בפני היו העד עו"ד מנדל מטעם התובעים, והעד מר דוד עברי מטעם הנתבעת.