פסק-דין בתיק א 11834/05

1.         אמה המנוחה של הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: " גב' זמירי"), אשר נפטרה ביום 8.3.05 (להלן: " המנוחה" או " האם"), היתה חברת הקיבוץ התובע (להלן: " הקיבוץ").

בתביעה העיקרית, אשר הוגשה בתיק דנן, תבע הקיבוץ סילוק ידה של גב' זמירי מהדירה אשר העמיד הקיבוץ לרשות המנוחה ואשר בה התגוררה המנוחה עד לפטירתה (להלן: " הדירה").

הקיבוץ טען, שגב' זמירי פלשה לדירה וכי היא מתגוררת בדירה ללא רשותו וללא הסכמתו, וללא כל תשלום בגין המגורים בדירה ובגין שימוש במקרקעי הקיבוץ ובמתקניו.

ביום 15.3.05 שלח הקיבוץ לגב' זמירי מכתב, בו היא נדרשה לסלק ידה מהדירה, אולם גב' זמירי לא שעתה לדרישה זו ואף ערכה שינויים בדירה ושיפצה אותה.

מכתב נוסף, טרם הגשת התביעה, נשלח אל גב' זמירי ביום 15.5.05.

2.         גב' זמירי הגישה כתב הגנה, בו טענה כי תביעת הקיבוץ לסילוק ידה מהדירה מקובלת עליה, אולם אין בדעתה לעזוב את הדירה כל עוד הקיבוץ אינו ממלא חובותיו כלפיה.

בכתב תביעה שכנגד, אשר הגישה גב' זמירי ביחד עם כתב הגנתה, טענה כי חובותיו של הקיבוץ כלפיה הם תשלום 106,929 ש"ח.

3.         ביום 12.3.06 ניתן על ידי פסק דין חלקי, בתביעה העיקרית, בו התקבלה התביעה העיקרית, לאור כך שכתב ההגנה לא גילה כל עילת הגנה, והוריתי על פינוי הגב' זמירי מהדירה, ועל סילוק ידה ממקרקעי הקיבוץ, תוך חיובה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

לגב' זמירי ניתן, בפסק הדין פרק זמן של 6 חודשים לקיום פסק הדין.

נותרה, איפוא, לבירור, התביעה שכנגד בלבד.

4.         גב' זמירי טוענת, בתביעה שכנגד, כי מאחר שהקיבוץ לא טיפל היטב במנוחה (אשר טופלה ע"י הקיבוץ בבית הסיעודי שהקים הקיבוץ לחבריו הסיעודיים, להלן: " מזור"), ומאחר שלא היו לה אמצעים כספיים לממן מטפלת לאם, היא נאלצה לעזוב את מקום מגוריה ולעבור להתגורר עם האם, וכך עשתה 25 חודשים קודם לפטירת המנוחה.

בגין הוצאותיה על פרנסת האם תובעת גב' זמירי סך של 2,560 ש"ח כפול 20 חודשים, ובסך הכל 51,200 ש"ח.

גב' זמירי איננה תובעת הוצאות עבור חמשת החודשים האחרונים לחיי המנוחה, שכן עובר לחודשים אלה (ביום 19.9.04) התקבלה החלטה באסיפהת הכללי של הקיבוץ, לפיה, לגבי חברים סיעודיים הנשארים בביתם, תדאג משפחת החבר לקבלת ההקצבות מהמדינה ואילו הקיבוץ ישלם את ההפרש שבין שיעור ההקצבות לבין שיעור אחזקת החבר ב"מזור".

בגין אבדן פרנסה תובעת גב' זמירי פיצוי בסך 2,000 ש"ח לחודש, ובסך הכל - 50,000 ש"ח.

בגין ההשפלה אשר נגרמה לגב' זמירי, לטענתה, תובעת גב' זמירי סך של 5,929 ש"ח.

5.         הקיבוץ מכחיש טענותיה של גב' זמירי באשר לטיפול בלתי ראוי במנוחה וטוען, כי המנוחה טופלה כראוי ב"מזור", עד למועד בו החליטה גב' זמירי להוציא את האם מהבית הסיעודי ולטפל בה בדירה.

6.         בתצהירה מפרטת גב' זמירי מספר מקרים בהם נכחה, אשר לדעתה מצביעים על טיפול לא ראוי במנוחה בעת ששהתה ב"מזור", ובין היתר - בשעה 5 בבוקר היא מצאה את האם (אשר שברה את רגלה), עומדת עירומה בחדר שאינו חדרה ומחפשת בגדים. שבועיים לאחר מכן ברחה האם מ"מזור", כשהיא הולכת עם הליכון. ב"מזור" היו מחתלים את האם, במקום לאפשר לה לעשות צרכיה כמקובל, למרות שיכולה היתה לתפקד ללא חיתול. כמו כן האכילו אותה בכח. עוד טוענת גב' זמירי, כי הרופאים שהועסקו ע"י "מזור" העניקו לאם, אשר סבלה ממחלת האלצהיימר,  טיפול רפואי בלתי נאות.

מתצהירה של גב' זמירי עולה, כי הטיפול הרפואי, אשר לדעתה היה קלוקל, הוא אשר הביא, בסופו של דבר, לכך שבמהלך חודש פברואר 2003, היא הוציאה את האם מ"מזור", ולדעתה, אם היא לא היתה מוציאה את האם מ"מזור" באותו מועד, היתה האם הולכת כבר אז לעולמה.

עוד טוענת גב' זמירי, כי הקיבוץ סירב לבקשתה להקצות לאם מטפלת פיליפינית, למרות שהוקצו מטפלות כלאה לחברות קיבוץ אחרות, וכי הקיבוץ הפלה בין המנוחה לבין חברים סיעודיים אחרים.