פסק-דין בתיק א 1180/03

מבוא - העובדות הצריכות לעניין

1.         בפני תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לאכיפת הסכם מיום 20.12.02 לרכישת דירה שהייתה בבעלותה, ברח' ביאליק 88 ברמת-גן, הידועה כחלקה 223/21 בגוש 6205 (להלן- "הדירה").

אין חולק, כי עובר לחתימת ההסכם הייתה הנתבעת המחזיקה והבעלים הרשום של הדירה. הנתבעת טוענת כי היא נפלה קורבן למעשה מרמה והונאה, כאשר התובע היה אחד מחבורה של נוכלים שרקחו נגדה מזימה שתכליתה הייתה לנשל אותה מהדירה ולהשתלט עליה בסכום השווה לכשליש משוויה, מבלי שהיתה לה כל כוונה למכור את הדירה.

2.         התובעת טוענת בעדותה שבחודש דצמבר 2001 היא ביקשה להשיג הלוואה כדי לרכוש רכב לבן זוגה. כיוון שבשל מצבה הכלכלי לא היה סיכוי שתקבל הלוואה בבנק היא חיפשה מודעה במדור "הלוואות" בעיתון. וכך כפי שמפורט בתצהיר עדותה הראשית, היא הגיעה לבחור שהציג עצמו בשם שי שהציע לסייע לה להשיג את הכסף לא בדרך של מתן הלוואה אלא בדרך אחרת, בדרך של משכנתא. הוא הסביר לה לטענתה, כי הוא עוסק רק בסכומים גדולים בסביבות 100,000 דולר.

לטענתה, הוא הגיע לביתה עוד באותו יום הציג עצמו בשם שמעון. הוא הסביר לה לשאלתה, כי יש לו שני שמות גם שי וגם שמעון, והסביר לה שכדי לקבל את הכסף היא תצטרך לחתום על חוזה שבו היא "כביכול מוכרת את דירתה", וכך היא מקבלת את הכסף, כאשר הדירה תישאר על שמה ובבעלותה, אם כי תרשם הערת אזהרה לטובת בנק לאומי שיספק את כספי המשכנתא.

בתצהירה מפרטת הנתבעת את כל השתלשלות העניינים, כאשר לטענתה, היא קיבלה בתמורה רק שליש מהמחיר על הדירה, ואילו על הדירה רובצת משכנתא לבנק ירושלים בסך של כ-400,000 ש"ח.

3.         התובע טוען לעומת זאת, כי מדובר בעסקת מכר לכל דבר ועניין, וכי גם אם הייתה קנוניה, הרי שהוא איננו מעורב בקנוניה, הוא היה רוכש תמים שראה מודעה תלויה על עץ, שהדירה עומדת למכירה. הוא שילם לטענתו ממיטב כספו במזומן לנתבעת וכל עתירתו היא לאכיפת ההסכם.

בישיבה מיום 20.3.05, עמ' 5 לפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה אין חולק  שהיה כאן תרגיל עוקץ, אך כיוון שהתובע טוען שאין לו כל חלק בקנוניה, הרי שהסוגיה היחידה שנותרה להכרעת בית המשפט היא האם לתובע היה חלק בקנוניה ?

4.         מטעם התביעה העידו התובע ואביו ואילו מטעם ההגנה העידו הנתבעת, חברה לחיים, ומר שמעון שחר, שהציג עצמו כמתווך.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ארוך ומפורט בו הוא מתאר כי בסוף שנת 2001 ביקש לרכוש דירה באזור רמת גן לצורך השקעה, ואז צדה את עינו מודעה שפורסמה על לוח מודעות ברחוב בו הוצעה הדירה למכירה. במודעה הופיעו פרטים של מתווך בשם שמעון, ממנו קיבל פרטים ראשוניים על הדירה. כפי שמפרט התובע בתצהירו הוא נפגש עם שמעון ברחוב, שניהם עלו לדירה והנתבעת הראתה להם את הדירה.

לטענתו, שמעון ניהל את המשא ומתן בשם הנתבעת, וכך נחתם ההסכם על פיו הוא רכש את הדירה, לטענתו בתום לב, כאשר הוא לא שותף לשום קנוניה.

התובע סיפר בחקירתו הנגדית שהוא קנה את הדירה להשקעה, הוא השקיע בנכסים, ומבחינתו הייתה זו השקעה טובה. כשהוא נשאל אם יש לו נכסים נוספים בארץ, הוא סיפר על וילה שהייתה לו ברמת השרון, אותה הוא מכר כשהתגרש. הוא סיפר שהייתה לו עוד דירה באור יהודה, אשר גם אותה הוא מכר, ופרט לכך לא זכר לספר על אף דירה נוספת שהוא רכש.

עדותה של הנתבעת:

5.         מדובר בנתבעת, אישה קשת יום שחיה עם בן זוגה, משה רובין- עת/2. עדותה היתה אמינה. לדבריה, כל מה שחפצה זה להשיג הלוואה צנועה כדי להפתיע את בן זוגה ולרכוש רכב, וכך נפלה קורבן לתרגיל עוקץ אכזרי. הוכח שהנתבעת נכה וסובלת ממחלת נפש, ונקבעה לה דרגת נכות על ידי המל"ל בשיעור 75 אחוז, אך השתכנעתי שאף כי היתה אישה תמימה וחסרת נסיון, עדותה הייתה אמינה. הנוכלים ניצלו את תמימותה ונכותה של הנתבעת, כדי להוליכה שולל ולנסות לגזול את רכושה.

עדותו של שמעון המתווך שהנתבעת הזמינה אותו לעדות, רק הדגישה עד כמה הגירסה שלה בעניין ההלוואה הייתה אמינה, ואילו גרסתו של המתווך הייתה שקרית. לא נותר בקרבי כל ספק שהוא היה הרוח החיה בקנוניה, והשאלה היחידה שנותרה בעיני לא פתורה לפני עדותו השנייה של התובע, הייתה, האם גם הוא היה שותף לקנוניה.

עדותו הראשונה של התובע

6.         בעדותו הראשונה סיפר התובע כיצד בתום לב רכש את הדירה, הוא סיפר כי לא הכיר את שמעון המתווך קודם לכן, ולא עלה על דעתו שמדובר בקנוניה. לטענתו המתווך הוא שהביא את עורך הדין שערך את כל מסמכי העיסקה, והכל נראה לו תקין לחלוטין. כאשר נשאל כיצד מימן את רכישת הדירה, סיפר כי אביו נתן לו במזומן סכום השווה ל-30,000$ במזומן במעטפה, וסכום זה הוא מסר לנתבעת כחלק מתמורת הדירה בנוסף לכספי המשכנתא. הוא חזר והצהיר כי הוא לא היה שותף לשום קנוניה וגם לא עלה בלבו כל חשד שהיתה כאן קנוניה. זה המקום לציין שאומנם היה תמוה בעיני שהתובע לא זכר את הדירה, ראה אותה למעשה רק פעם אחת ומיד קנה אותה. אך פרט לכך לא התרשמתי בשלב זה כי היה שותף לקנוניה.

7.         לאחר סיום פרשת הראיות של שני הצדדים, ולאחר שהצדדים הגישו תקציר סיכומיהם והוזמנו להשלמת טיעונים בע"פ, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה דחופה להעיד את התובע מחדש, זאת בשל עובדה חדשה שנודעה לו לטענתו, ימים ספורים קודם לכן, כתוצאה מפרסום פסק הדין בבר"ע 1061/05, בעניין אלגרה ממן נ' בנק דיסקונט ויונתן יקובוביץ, הוא התובע בתיק זה (להלן- "תיק ממן").

לטענת ב"כ הנתבעת, העובדות העולות מתיק ממן דומות מאוד לטענות הנתבעת בתיק זה. שם טענה הגב' ממן כי היא פנתה למלווים שונים, שהכירו לה את מר יקובוביץ והציעו לה כי הוא ירכוש ממנה את הנכס למראית עין בלבד.

לאור האמור בבקשה, סברתי שיש בכך לכאורה משום ראיה חדשה, והתרתי זימונו מחדש של התובע לעדות, כמפורט בהחלטתי מיום 14.7.05.