פסק-דין בתיק א 11758/04

יסודה של התביעה באירוע תאונה מיום 1.6.03, בעיר מודיעין, עת נפגע רכב שבבעלות התובעת מסוג מיצובישי על ידי מסחרית מסוג קאיה, הנהוג  בידי הנתבע 1, זימבור נחום, שהיה עובדו של הנתבע 2, יחזקאל עזוז, במועד הרלוונטי לתאונה.

בכתבי הטענות חלקו הצדדים בשלושה:

1.               האחריות לאירוע התאונה.

2.               גובה הנזק

3.               אחריותו השילוחית של הנתבע 2.

דיון:

1.     שאלת האחריות:

        מעדויות הנהגים המעורבים עולה כי במועד הרלוונטי נסעה המיצובישי ברחוב עמק דותן במודיעין, ממערב למזרח, והתקרבה לצומת עם רחוב מליבו, כשזכות הקדימה קנויה לה. בהגיעה לקראת סיום חציית הצומת, פגעה בה המסחרית הנהוגה בידי הנתבע 1, שלא ציית להוראת תמרור "האט ותן זכות קדימה" שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, ופגע בה בחלק השמאלי אחורי, וכתוצאה מכך ניזוקה המיצובישי.

        לעניין זה שמעתי את עדויות התובעת והנתבע 1.

        עדותה של התובעת היתה עקבית ואילו הנתבע 1 אינו כפר כי אכן בכיוון נסיעתו מוצב היה תמרור ב-36, האט ותן זכות קדימה, ולפיכך נופלת האחריות לאירוע התאונה לפתחו של הנתבע 1.

        אשר לרשלנותה התורמת של התובעת, אכן מחד היתה התאונה לקראת סוף חציית הצומת בכיוון נסיעתה, אולם מאידך, בחקירתה הנגדית אומרת התובעת כי לא ראתה את הרכב המעורב עובר לתאונה, וכי נסעה במהירות של 50-40 קמ"ש.

        בנסיבות אלה ובהתחשב במכלול הדברים, מצאתי לקבוע רשלנות תורמת בשיעור של 10%, ולפיכך אני מעמידה את אחריותו של הנתבע 1 לתאונה בשיעור של 90%.

ב.     גובה הנזק:

        לעניין זה הוגשה מטעם התובעת חוו"ד שמאי, יואב קשת, אשר תבע בחוות דעתו כי לאור מהות הנזקים ואומדנם, מחד, וערך הרכב מאידך, עולה סכום הנזקים הנראים לעין על 60% מערך הרכב, ולפיכך על פי הנחיות ותקנות משרד התחבורה הוכרז הרכב כאובדן גמור, ומסמכיו הועברו למשרד הרישוי.

        לציין כי עסקינן ברכב מיבוא אישי שנרכש על ידי התובעת מאת דיפלומט, והיה ייחודי מסוגו בארץ, ולפיכך לא ניתן להשיג חלפים משומשים לתיקונו וגם חלפים חדשים אינם מיובאים סדיר על ידי יבואן הרכב, ולדברים משקל משמעותי כפי שעוד יבורר להלן, שכן, לגירסת הנתבע 2, ניתן היה לתקן את הרכב בעלות נמוכה, כעולה מחוו"ד השמאי גד ברגר, ומעדות הפחח מר פחימה.

        טוען ב"כ הנתבע 2 כי התובעת לא פעלה בתום לב משלא דיווחה כי תחילה נבדק הרכב על ידי השמאי ברגר מטעם מבטחיה, ומשמסקנותיו לא נראו לה, בחרה להוציאו ממוסך ההסדר ולהעבירו למוסך אחר ולפנות לשמאי קשת. דא עקא כשלאחר ששמעתי את עדותו של השמאי ברגר, ובמסגרת חקירתו הנגדית, אין בליבי על התובעת כי פעלה כך. מחקירתו הנגדית של השמאי ברגר, נמצאתי למדה כי קבע בחוו"ד ערכים נמוכים ואף אישר כי טעה בחישוביו, הן באשר לערך הרכב מחד והן באשר למסקנה כי ניתן היה לתקנו שכן בבית המשפט אישר כי ניתן היה לבצע תיקון לו היו בארץ חלפים לרכב זה, דא עקא שכאמור חלפים אין בשל ייחודו של הרכב וחלפים חדשים, לו היו מובאים במיוחד מחו"ל, היה הדבר מייקר התיקון מעל ומעבר.

        לפיכך אינני רואה להיכנס למחקר השוואתי בין חוות דעת השמאים, משנמצאתי למדה והתרשמתי מעדות השמאים בפני, כי לא בכדי פעלה התובעת כפי שפעלה. עדותו של הפחח, מר פחימה, לא תועיל להם לנתבעים, שכן עדות זו שהוגשה בתצהיר והינה למעשה חוות דעת שאינה ערוכה על פי התקנות, גם זו לא מצאה הד בליבי, שכן  זה אף הרחיק לכת ואמר כי ניתן היה לתקן הרכב על ידי יישור הפח בלבד, אף בניגוד לדעתו של השמאי ברגר, כי היה צורך בהחלפת חלפים ברכב, שכאמור לא היו בנמצא.

        ובשולי הדברים אומר כי מצאתי לדחות טענת ב"כ הנתבע 2, בסיכומיו, לפיו מדובר בשני מוקדי נזק נפרדים, ומכאן המסקנה כי עסקינן בשתי תאונות נפרדות. לעניין זה אומר כי לא כך התרשמתי אני וגם השמאי ברגר אינו מגיע למסקנה מרחיקת לכת זו, ומעבר לכך עסקינן בהרחבת חזית. 

בנסיבות אלה, ולאור התרשמותי, מצאתי לקבל את