פסק-דין בתיק א 1167/99

1.       עניינו של פסק דין זה בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים 1 ו- 2 (להלן - " הנתבעים") נגד מר שלמה עמיר (צד ג' מס' 3, (ולהלן - " עמיר").

2.       בפסק דין חלקי שניתן בתאריך 30.3.03, פרטתי העובדות הצריכות לעניין, ועתה אחזור רק על עיקרי הדברים.

          על פי חוזה שערכו הנתבעים בתאריך 18.1.96, רכשה התובעת, גב' רוזה לרנר, דירת מגורים בעיר רעננה תמורת סכום כולל של 205,000 דולר. התובעת שילמה את כל התמורה שהתחייבה לשלם, ובחודש יוני 1996 קיבלה את ההחזקה בדירה והחלה לשפצה ולהתאימה לצרכיה.  בסוף חודש אוגוסט 1996 נכנסה התובעת להתגורר בדירה, וכחודש לאחר מכן התברר, כי המוכר שמכר לתובעת את הדירה אימץ לעצמו את שמו של בעל הדירה (גארי ראובן) והציג עצמו כבעל הדירה, ותחת מצג כוזב זה מכר לתובעת את זכויות הבעלות בדירה.

3.       משהתגלה מעשה הנוכלות הושבה הבעלות בדירה לבעליה האמיתי והתובעת פינתה את הדירה, וכל ההשקעות שהשקיע ברכישתה ובשיפוצה ירדו לטמיון.

4.       בתביעה שהגישה התובעת, עתרה התובעת לחכך שהנתבעים ואנשים נוספים שתבעה, יפצו אותה על הנזקים שנגרמו לה, ובפסק הדין החלקי מתאריך 30.3.03 חייבתי את הנתבעים לשלם לתובעת פיצויים בסכום שנקבע.

          לצד כתב ההגנה שהוגש מטעמם, הגישו הנתבעים הודעה לצד שלישי נגד עמיר ואנשים נוספים. מכיוון שהנתבעים ביקשו להעיד אדם בשם יהושע אולמן, שבאותה עת לא אותר, ולא מצאתי הצדקה לדחות את עניינה של התובעת עד שיאותר, החלטתי להכריע הסכסוך בין התובעת והנתבעים בפסק דין חלקי, ולהותיר את ההכרעה בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים לעמיר לשלב מאוחר יותר.

5.       הנתבעים הגישו ערעור על פסק הדין החלקי, ובערעור הסכימו ב"כ הצדדים כי פסק הדין  החלקי יבוטל ככל שהוא נוגע ליחסים שבין התובעת והנתבעים. עם זאת, הסכימו הנתבעים לשלם לתובעת סך 865,000 ש"ח.

6.       בתאריך 6.3.05 שמעתי עדותו הקצרה של מר אולמן, שהעיד מטעם הנתבעים, ועתה בא אני ליתן הכרעתי בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים למר עמיר.

7.       בהודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים למר עמיר, טוענים הנתבעים כי מר עמיר היה שותף למעשה המרמה והנוכלות שנעשה על ידי המוכר ששאל את שמו של בעל הדירה. אין מחלוקת, כי בשעה שהתובעת ובתה ביקרו בדירה, מר עמיר התגורר בדירה כשוכר, ולטענת הנתבעים הוא סייע למוכר הנוכל להציג עצמו כבעל הדירה, ולאחר מכן אף קיבל חלק מהכסף אשר התובעת שילמה למוכר הנוכל עבור הדירה.

8.       מר עמיר מסר עדותו הראשית בתצהיר (מוצג נ/21) ובישיבה שהתקיימה בתאריך  5.5.02 נחקר על תצהירו.

          על פי גרסתו של מר עמיר, הוא כלל לא ידע שבעל הדירה מתגורר בחו"ל משום שאת הדירה הוא ואשתו שכרו מעורך הדין של בעל הדירה, מר דב ישראלי ז"ל, שהחזיק ביפוי כח מבעל הדירה. לדברי מר עמיר, החוזה נרשם אך ורק על שם אשתו, כי כך ביקשה אשתו. תקופת השכירות על פי חוזה השכירות החלה בתאריך 13.4.94 (וראה מוצג ג' בכרך הנספחים שהוגש מטעם התובעת - מוצג ת/3).

          מר עמיר מוסיף וטוען, כי תקופת השכירות אמורה הייתה להסתיים בתאריך 12.10.96, אלא שבחודש אפריל 1996 מר עמיר ורעייתו רכשו בית מגורים במושב "נהורה", ועל כן מר עמיר הודיע לעו"ד ישראלי ז"ל כי הוא מבקש להפסיק את השכירות לפני המועד שנקבע בחוזה. לדברי מר עמיר, עו"ד ישראלי הסכים לקצר את תקופת השכירות, אך התנה זאת בכך שמר עמיר ימצא דייר אחר במקומו, שישכור את הדירה עד לתום תקופת השכירות. בעקבות דרישתו של עו"ד ישראלי פרסם מר עמיר מודעת בעיתון מקומי, ובעקבות המודעה הושכרה הדירה לגב' מיכל מזרחי (וראה חוזה השכירות מוצג נ/6), והבטוחות שמסר מר עמיר לעו"ד ישראלי ז"ל, להבטחת התחייבויותיו על פי חוזה השכירות, הושבו לידיו של מר עמיר (וראה המוצגים נ/23 ו- נ/24). אוסיף, שבדיעבד התברר שאף הגב' מזרחי היא דמות פיקטיבית אשר נעלמה ולא ניתן לאתרה.

          מר עמיר זכר כי בדירה ביקרו שלוש נשים (הן למעשה התובעת, בתה ומתווכת הדירות), אך הוא לא ידע כי הן מתעניינות ברכישת הדירה, שכן איש לא מסר לו כי הדירה מוצעת למכירה וכי בכוונת התובעת לרכוש אותה. מבחינתו היה זה עוד ביקור של אנשים בדירה, שנשלחו על ידי עו"ד ישראלי ז"ל  לראות את הדירה.

9.       הגם שעדותו של מר עמיר נשמעה לפני זמן רב, עדותו זכורה לי, ואף מצויים בידי הרישומים שערכתי לעצמי לאחר ששמעתי עדותו. עדותו של מר עמיר עשתה עלי רושם אמין, והתרשמתי מעדותו של מר עמיר, כי אכן פעל בתום לב ולא לקח חלק ביצירת המצג שהמוכר הנוכל יצר כלפי התובעת, כאילו הוא בעל הדירה, ואף לא סייע לנוכל ליצור את הNצג הכוזב או לתמוך בו ולחזק אותו.

          ואולם, בסיכומיו חזר ב"כ הנתבעים על כך, שמר עמיר אינו תמים כלל וכלל, והצביע על ראיות שונות המלמדות לטענתו על כך שמר עמיר נטל חלק במעשה הנוכלות, ולהלן אבחן טענות אלה. עם זאת, וקודם שאבוא לבחון את הראיות מבקש אני להעיר, שההתרשמות הראשונית מהראיות שלפני היא, שאכן יש מקום לקבל את טענות הנתבעים ולחייב את מר עמיר לשלם להם הסכומים שחויבו לשלם לתובעת. ואולם, בחינה זהירה יותר של הראיות, הביאה אותי למסקנה שונה, ובסופו של יום, נראה לי, שאף מר עמיר הוא קורבן למעשה הנוכלות שעשה המוכר הנוכל, וסביב מר עמיר טווה המוכר הנוכל רשת שתלכוד את עמיר ותרחיק את הרודפים מהנוכל עצמו, שזהותו אינה ידועה  וספק אם ניתן יהיה ללכוד אותו בעתיד.

11.     העתק חוזה השכירות הנושא את שמו של מר עמיר:

(א)     בעת שהמוכר הנוכל ניהל מו"מ עם התובעת, הציג הנוכל לתובעת חוזה שכירות שנכרת כביכול בין בעל הדירה (כלומר - הוא עצמו תחת שמו השאול של בעליה האמיתי של הדירה - מר גארי ראובן) ובין עמיר, שכאמור אותה עת התגורר בדירה.

(ב)      דא עקא, שבחוזה השכירות המקורי, לפיו שכרו מר עמיר ורעייתו את הדירה, השוכרת היא הגב' רבקה עמיר לבדה.

(ג)      טענת הנתבעים היא אפוא, שמר עמיר צייד את המוכר הנוכל בהעתק מזוייף של החוזה שנכרת בין בעל הדירה והגב' עמיר, שהוא העתק דומה לחוזה המקורי, זולת העובדה ששם השוכר הוחלף ובמקום שמה של הגב' עמיר מופיע בו שמו של מר עמיר. לטענת הנתבעים, בכך סייע מר עמיר למוכר הנוכל להציג עצמו בפני התובעת כבעליה האמיתי של הדירה.