פסק-דין בתיק א 11662/04

1.      לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף בשל התיישנות וטעמים נוספים.

התובענה

2.      המשיב הוא בעלים של נכס בקומת "חצי מרתף" בבנין מגורים ברחוב אורי 14 בתל-אביב (להלן: " הנכס"). הנכס שימש את המשיב במשך 25 שנים כמשרד, ולאחר מכן הושכר על-ידו.

3.      ביום 11.1.2004 הגיש המשיב כנגד המבקשים את התביעה נשוא בקשה זו. במסגרת התביעה טוען המשיב כי כתוצאה מהצפה שארעה ביום 27.11.1994 ומהצפות חוזרות ונשנות, הנגרמות מאז בשל מעשי או מחדלי המבקשים, ניזוק הנכס במידה שלא ניתן להשתמש בו ואף אין משתמשים בו בפועל.

4.      המשיב עותר לפסוק כי אין ולא היה מקום לחייב את הנכס או המשיב בארנונה מאז 27.11.1994 ועד חודשיים לאחר שהמבקשים יפתרו את בעיית ההצפות. כן הוא עותר לחייב את המבקשים לפתור את בעיית ההצפות החוזרות ונשנות ולפצותו על נזקיו, על-מנת שניתן יהיה לשפץ את הנכס ולשוב להשכירו כמקודם. הנזקים הנתבעים כוללים עלות נזקים ישירים שנגרמו לנכס, ירידת ערך, אובדן הכנסה (דמי שכירות על הנכס) והוצאות נוספות.

הבקשה לסילוק על הסף

5.      טעוני המבקשים הם בתמצית כדלקמן:

א.      עילת התביעה של המשיב לגבי אירוע ההצפה הנטען מיום 27.11.1994, התיישנה זה מכבר, לפי שהתביעה הוגשה כמעט 10 שנים לאחר אותו אירוע.

ב.      בכל הנוגע לטענות המשיב בדבר הצפות נוספות, אין בכתב התביעה או בחוות הדעת מטעם המשיב כל פירוט עובדתי מתי אירעו אותן הצפות נוספות נטענות, מהו היקף הנזק שנגרם בהן ומהי סיבת או מידת אחריותן של מי מהמבקשים לנזקים אלו. לפי חוות דעת המומחים מטעם המשיב עצמו, ההצפות החלו עוד בשנות ה-80 והרוב המכריע של הנזקים הם כתוצאה מאירוע ההצפה של שנת 1994. בנסיבות אלו, נפגמת האפשרות להתגונן באופן מלא ומושכל כנגד התביעה.

ג.       תאריך קרות הנזקים הנטענים, כמו גם פירוט הנזקים שאירעו, היקפם וחישובם, הינם פרטים מהותיים שהיה על המשיב להכלילם בכתב תביעתו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם חרף בקשה למתן פרטים נוספים' לא ניתנו פרטים נוספים כלשהם על האמור בכתב התביעה, כך שגם כיום אין המבקשים יכולים לכלכל צעדיהם ולהתגונן כראוי בפני התביעה.

ד.      התביעה נגועה בשיהוי, נוכח המועדים המפורטים לעיל ולאור טענת המשיב כי אין משתמשים בנכס כבר מאז 27.11.1994. נוכח השנים שחלפו וההזנחה הגמורה שנהג המשיב בנכס, נגרם למבקשים נזק ראייתי כבד. המשיב אף לא פנה אל המבקשים מעולם בדרישה או בטענה כלשהי ובכך ברור שויתר או זנח את זכותו, ככל שקיימת, להיפרע מהם.

6.      המבקשים עותרים לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות או שיהוי. לחלופין, מבקשים הם שיקבע כי כל עילת תביעה שהתגבשה לפני יום 11.1.1997 התיישנה. כן מתבקש בית המשפט להורות על מחיקת סעיפים בכתב התביעה המעלים טענות לגבי אירועים שקרו לכאורה בתקופה אשר לגביה קיימת התיישנות וסעיפים לגביהם לא ניתן פירוט כדין.

עמדת המשיב

7.      טענות המשיב הן בתמצית כדלקמן:

א.      מדובר בעילת תביעה אחת ומתמשכת: כשל בתכנון, בינוי, התאמה ואחזקת מערכות הניקוז ברחוב אורי לסר וב"פרויקט מגדלי אורי", וכתוצאה מכך מי הגשמים מנוקזים אל תוך נכס המשיב ושבים ומציפים אותו מדי שנה בשנה. עילה מתמשכת זו לא התיישנה, וכך גם לא תביעה לנזקים שאירעו לנכס עקב הצפות חוזרות ונשנות מאז 1997 ואילך.

ב.      יש לדחות טענת המבקשים לפיה אין הם יודעים מפני מה עליהם להתגונן. לצורך כך מפנה המשיב לכתב התביעה ולחוות הדעת המקצועיות שצורפו אליה, כמו גם לכתב ההגנה של המבקשים 2-3, להודעת המבקשים 2-3 לצדדים שלישיים ולהודעת המבקשת 1 לצדדים רביעיים. עסקינן בשלוש הצפות לפחות (בשנת 2000, בשנת 2002/3 ובשנת 2005), אשר קיומן, מועדן המדויק והיקפן ידועים למבקשת 1 ולצד ג' מס' 3 (ועד הבית רחוב אורי לסר 14). המבקשים נמנעו מלהשיב על שאלון מטעמו, על-אף החלטת בית המשפט והמבקשת 1 ממאנת לחשוף חוות דעת שמאי מומחה מטעמה שביקר בנכס ואמד את הנזקים שאירעו בו בעקבות הצפה בשנת 2002/3.

דיון

8.   איתור המועד הנכון להתגבשותה של עילת תביעה לצורך בחינת תחילת מרוץ ההתיישנות נגזר מהמגמות שמוסד ההתיישנות ביקש להשיג, תוך ניסיון לאזן בין ההגינות כלפי המזיק לבין ההגינות כלפי הניזוק (ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4) 802, עמ' 803, ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח (4) 558).

8.   במקרה שלפנינו, אירוע ההצפה הראשון והעיקרי אליו מתייחסת התביעה, התרחש בשנת 1994. המעשים והמחדלים הרלוונטיים ארעו במועד זה או קודם אליו. על פניו, זהו המועד בו התגבשה עילת תביעה לגבי מעשים ומחדלים אלו, וממנו ואילך יש למנות תקופת התיישנות בת 7 שנים. הוא הדין לגבי כל אירוע הצפה נוסף, אשר התרחש לאחר מכן.

9.   לפי כתב התביעה עצמו, ארועי ההצפות הם נפרדים (גם אם הם משקפים מחדלים נמשכים) ובפרט, הנזק שנגרם בעטיה של כל הצפה הינו נזק שארע בנקודת זמן מסוימת ולא נזק מתמשך ורצוף על-פני תקופה של שנים. הנזק התגבש, בהיקפו המלא או לפחות בהיקפו העיקרי, והיה ידוע בסמוך לכל אירוע. מאותו מועד, סביר היה לצפות כי המשיב יגיש את תביעתו, והיה עליו לעשות כן במסגרת תקופת ההתיישנות.