פסק-דין בתיק א 116509/98

רקע עובדתי

ביום 18.10.95 העמידה שמשון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת". נכון לעכשיו מוזגו עסקיה לתוך מגדל חברה לביטוח בע"מ עפ"י צו של בימ"ש המחוזי - ראה צו המיזוג נספח א1 לתצהיר התובעת) הלוואה בסך 110,000 ש"ח לטובת  ברוניה ומאירשלמוביץ ( להלן: "נתבעת 1" ו-"נתבע 2"  ו - "הלווים" בהתאמה) כנגד שיעבוד זכויות הנתבעת 1 בדירה ברח' רבי עקיבא 31/3 חיפה (חלקה 39 בגוש 10870). הלווים חתמו על הסכם הלוואה, הודעת משכון, ייפוי כוח וכן שטר חוב בנוכחותו ובאישורו של עו"ד ארז פשטי (להלן: "נתבע 3").

ביום ה-26.10.95, לאחר החתמת הלווים על הסכם ההלוואה ובטרם התקבל אישור רשם המשכונות, חתמה גב' צירלר יעל (להלן: "נתבעת 4") על כתב ערבות להלוואה הנ"ל.

בית המשפט המחוזי בחיפה( כב' השופט מ. נאמן), בתאריך 4.8.2000 הצהיר בה"פ 409/98 על בטלות הסכם ההלוואה ושטר המשכון, לאחר שהוכח בפניו כי עת שחתמה נתבעת 1 על הסכם ההלוואה ושאר המסמכים בהיותה מאושפזת בבית חולים סיעודי לא היתה מסוגלת ולא הבינה את משמעות חתימותיה.בעקבות זאת התביעה נגד נתבעת 1 בתיק זה נדחתה בדיון מיום 31.10.2000.

ביום 28.1.01, ניתן פסק דין נגד נתבע 2 בהעדר כתב הגנה,לאחר ביצוע תחליף המצאה, המחייבו לשלם לתובעת בהתאם לעתירה בכתב התביעה אך זה לא קיימו עד היום. מעדותו של מר מיכאל רוזן, חוקר פרטי שעסק בניסיונות איתורו של נתבע 2, עולה כי מדובר בנוכל "מדופלם" שלו מספר נושים המחפשים אותו ללא הצלחה. כב' השופט יפרח בהחלטתו מיום 27.2.00 הורה למשרד הפנים למסור נתונים המתייחסים למועדי כניסותיו ויציאותיו של נתבע 2 מישראל, אך אלה לא הובאו בפני.

הדיון יתמקד אם כן בנתבעים 3-4.

טענות הצדדים

לטענת התובעת

1. נתבע 3 התרשל בתפקידו כעו"ד כשהחתים את נתבעת 1 על מסמכי ההלוואה מבלי לבדוק את מצבה הבריאותי ובהתעלמו מנסיבות המעמד.
2. נתבעת 4 ערבה להלוואת נתבעים 1 ו-2 וכעת מחובתה לפורעה, בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק הערבות") הקובע כדלקמן:

" הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

... (3) החייב מת או נמצא מחוץ לישראל או שמתן הדרישה כרוך בקשיים מיוחדים".

נתבע 3לא הגיש סיכומים בתיק זה לאחר שניתנו לו שלש ארכות בענין זה ולאחר שנדחתה הבקשה הרביעית לארכה.

לטענת הנתבעת 4, אשר הגישה סיכומים,  התובעת התנערה מאחריותה כשלא הסבירה לה משמעותם של התנאים עליהם חתמה, אלא הבהירה לה שחתימתה היא פורמלית בלבד וכי לתובעת עומדת בטוחה אחרת לפירעון ההלוואה. כמו כן, מבקשת להכיר בבטלותה של הערבות נוכח פסק הדין בה"פ 409/98 שהצהיר על בטלות המשכון והסכם ההלוואה שמכוחם נפתח תיק הוצאה לפועל 6-96-91301-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, וכן מבקשת להכיר בסעיף 11(ו) להסכם ההלוואה כסעיף מקפח בחוזה אחיד. מוסיפה וטוענת כי עקב צו המיזוג משלב מסויים פעל למעשה  עו"ד ליפשיץ, ב"כ התובעת, בלא יפוי כח תקף באשר שמשון חברה לביטוח בע"מ חוסלה ונמחקה ממרשם החברות.

דיון

רשלנותו של נתבע 3

עובדת היותה של נתבעת 1 חסרת כושר שיפוט ועקב כך חסרה את היכולת להבין את משמעות חתימתה על מסמכי ההלוואה הוכחה מעל לכל ספק. ביום 13.7.99 העיד בפני כב' השופט יפרח מר יוסף ירדני מי שהיה האפטרופוס של הנתבעת 1 וציין " מיולי 1994 היא נהפכה לצמח עד ליום הזה, היא לא מסוגלת לתפקד,עינים עצומות,לא מדברת,לא אוכלת, היא מקבלת אוכל ישר לקיבה" . בית המשפט המחוזי בה"פ 409/98 מציין " אני קובע בזה- שהמבקשת לא היתה מסוגלת להבין ולא הבינה את משמעות הסכם ההלוואה והמשכון עליהם הוחתמה" (ת/3).

פרופסור אבנר אליצור ,מומחה לפסיכיאטריה, בחוות דעתו מיום 3.12.05  מציין " אני מגיע למסקנה כי ביום חתימה על המסמכים בנידון בתאריך 18.10.95 היתה גב' שלמוביץ ברוניה ז"ל סובלת ממחלת מוח קשה של דמנציה בחומרה כזו שפגעה ביכולות הקוגנטיביות שלה בחומרה שלא היתה כשירה ויכולה להבין שהיא חותמת על המסמכים... בתאריך 18.10.95".

כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי הלווים חתמו בנוכחותו של נתבע 3, עו"ד במקצועו וחתימתם אומתה על ידו. את גרסת הנתבע 3  הקדים ותיאר בית המשפט המחוזי בה"פ 409/98 בזו הלשון: " לקוח שלו בשם שלמה דרור הזמינו לנסוע עימו לחיפה (משרדו של עו"ד פשטי הוא ברמת-גן) כדי לאמת תצהיר של אשה המתגוררת בחיפה. מאחר ולקוח זה הוא גם חבר,נאות לכך. השניים הגיעו לבית אבות שם חיכו להם אדם שהזדהה כבנה של המבקשת וחברתו.החבורה נכנסה לחדרה של המבקשת בבית האבות והמבקשת שכבה שם במיטתה.הוא,העד,ביקש מהמבקשת תעודת את תעודת הזהות שלה והיא הוציאה אותה מתיקה שהיה ליד מיטתה. הוא, העד, הקריא לה את הדברים עליהם אמורה היתה לחתום והיא חתמה". כשנשאל באותו הליך אם שוכנע שהנתבעת אכן יודעת על מה היא חותמת, מגלה נתבע 3 בתשובתו הססנות ואף סותר את עצמו: " התרשמתי שהיא מבינה על מה היא חותמת. אין לי מושג אם היא ידעה שהיא ממשכנת דירה או לא. אני מניח שהקראתי לה את ההסכם או לפחות את הפרטים של מה שצריך לחתום והסברתי לה באופן כללי על מה שהיא צריכה לחתום.לא זכור לי,עברו כ-4 שנים ואני לא יודע אם הסברתי לה אכן שמדובר במישכון דירתה. הקראתי לה ,אני מניח את תאור הנכס וביקשתי שהיא תחתום.". בחקירתו בפני , מציג גרסה אחרת ואומר כי הנתבעת דיברה רומנית ולכן הסביר לבנה ובנה תרגם לה את שנאמר (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 23-27).

אף על פי שדובר על פעולה משפטית פשוטה למדי המסתכמת בהקראת ההסכם ואימות חתימה של הנתבעת, מוזר הוא שנתבע 3 דאג להגיע בכבודו ובעצמו מרמת גן לחיפה ועד למיטתה של הנתבעת ולא הסתפק בהפניית הפונה לעו"ד מקומי בחיפה.