פסק-דין בתיק א 11634/02

1.       תמצית העובדות הדרושות

1.1     התובע, מנהל עסק למתן שירותי הנדסה לעבודות עפר, התקשר עם הנתבעת בהסכם מיום 27.6.00 לפיו התחייב לבצע עבורה מדידות וקביעת כמויות לעבודות אותן היתה הנתבעת עתידה לבצע, במסגרת פרויקט בניה למיגון יישובי הצפון, בו זכתה.

1.2     בהסכם נקבע כי התובע יקבל עבור עבודה זו 5% מכל חשבון, מחציתם בתחילת העבודה והיתרה 45 יום לאחר סיומה. עוד נקבע כי בגין מדידה חריגה מעבר לתוכניות, המתחייבת תוך כדי ביצוע העבודה (מדידה ברג'י) יקבל התובע את מלוא התמורה ואילו בעבור סעיפים חריגים מיוחדים שיאושרו, יקבל 20%. 

1.3     לטענת התובע, בהמשך לאותו הסכם נחתם בין הצדדים הסכם נוסף, אשר שינה את אחוזי התשלום אותו הוא זכאי לקבל. נקבע בו כי בעבודות שהיקפן עד 750,000 ש"ח הוא יקבל 7% בעבור עבודות בהיקף בינוני של עד 1,500,000 ש"ח יקבל 6% ואילו בעבודות גדולות של למעלה ממיליון וחצי ש"ח יקבל התובע 5%. הנתבעת טענה כי הסכם זה חסר כל נפקות ותוקף ואינו מחייב אותה הואיל ולא נחתם על ידי מנהלה או על ידי ממלא תפקיד מוסמך מטעמה.

1.4     בתביעתו טען התובע כי על אף שמלא אחר התחייבויותיו בהתאם להסכם בין הצדדים, שילמה לו הנתבעת רק חלק מן התמורה המגיעה לו. בגין העבודות שביצע באתרים שונים בגבול הצפון, היתה הנתבעת חייבת לשלם לו לדבריו סך 418,489 ש"ח וכן סך נוסף של 182,172 ש"ח עבור מדידות ברג'י ובסה"כ 600,661 ש"ח. מתוך סכום זה שילמה הנתבעת  סך 248,327 ש"ח ונותרה חייבת בערכי קרן סך 352,334 ש"ח. לצורכי אגרה העמיד התובע את תביעתו על סך 300,000 ש"ח.

1.5     הנתבעת טענה כאמור כי מעולם לא הסכימה לשינוי שיעורי התמורה המגיעה לתובע וכי ההסכם עליו הוא מסתמך, לעניין זה, אינו מחייב אותה. עוד טענה כי הסכום הכולל לחישוב שכרו של התובע הנו סך 3,046,324 ש"ח ועל כן השכר המגיע לו הוא 152,316 ש"ח בלבד. בהתאם לחישובי הנתבעת, קיבל התובע מעבר למגיע לו, ועליו על כן להשיב לה את הסכומים שקיבל ביתר.

1.6     במהלך הדיון, התעוררה מחלוקת נוספת בין הצדדים הנוגעת לפרשנות ההסכם. התובע טען מחד כי הוא זכאי ל- 5% מכל חשבון שמגישה הנתבעת לחברה למשק וכלכלה של השלטון המקומי (להלן: "משכ"ל") ללא קשר לסכום המאושר בסופו של דבר, ואילו הנתבעת טענה מאידך כי השיעור הנ"ל נגזר מכל סכום שמועבר לה בפועל מאת משכ"ל .

על מנת להשלים את התמונה אציין כי הנתבעת התנגדה לטענה זו שהעלה התובע מחמת כך שהיא מהווה הרחבת חזית, אולם התנגדותה זו נדחתה בהחלטה מיום 17.1.2005.

2.       פרשנות ההסכם

2.1     השאלה הראשונה הניצבת להכרעה נוגעת לחשבון, ממנו יש לגזור את חלקו של התובע - האם התכוונו הצדדים לחשבון המוגש על ידי הנתבעת לאישורה של משכ"ל או שמא לחשבון הסופי המאושר ומשולם לנתבעת בפועל?

בפתח הדברים אני רואה לציין כי חרף העובדה שמדובר בעבודה בהיקף לא מבוטל, ראו הצדדים, למצער יש לומר, להעלות את ההסכמות ביניהם בהסכם תמציתי אשר רב הסתום בו על הגלוי, ואשר דומה כי שורבט כלאחר יד. לא זו בלבד שנותרו נושאים שלא מצאו בו כל ביטוי ולא זכו להתייחסות, אלא שאף העניינים אליהם נדרשו הצדדים, כגון עניין התמורה, נוסחו בלשון שאינה חד משמעית. כך יצא שלגבי התמורה נקבע בהסכם כי "עבור עבודה זו יקבל רמי ליבנה סך 5% מכל חשבון". המחלוקת כאמור נסבה סביב השאלה האם מדובר בחשבון מוגש או חשבון מאושר, כאשר לית מאן דיפליג כי קיים פער בין השניים.

2.2     לטעמי כוונת הצדדים היתה לנהוג לפי האפשרות השניה, היינו לגזור את השיעור המגיע לתובע מתוך הסכום המשולם בפועל לנתבעת, וזו הפרשנות הנכונה של ההסכם. אנמק בקצרה את טעמיי לכך.

3.2     ראשית, התובע עצמו בכתב התביעה (סעיף 4) ציין כי בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, התחייבה הנתבעת לשלם לו "תשלום בסך השוה ל- 5% מכל תשלום שיועבר לנתבעת מחברת משכ"ל ". אם לא די בכך, הרי בתצהיר שהוגש מטעמו בתמיכה לבקשה למתן צו עיקול זמני (תיק בש"א 10052/02) הצהיר התובע חד משמעית כי "על פי המוסכם בין הצדדים . . . התחיבה המשיבה לשלם לי תשלום בסך השוה ל - 5% מכל תשלום שיועבר למשיבה  מחברת משכ"ל" (ההדגשה אינה במקור - א.ט). אותו תצהיר הוגש מטעם התובע בתמיכה  לשתי בקשת נוספות שעניינן בקשות חוזרות למתן צו מניעה (בש"א 12721/02 ובש"א 16436/02).

לא נשמע מפי התובע כל הסבר משכנע לפשר הגרסה החדשה אותה ראה להעלות בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) לפיה הוא זכאי ל- 5% מכל חשבון שמגישה הנתבעת למשכ"ל ללא יוצא מן הכלל. הטענה כאילו הוכנה התביעה בלחץ של זמן, ולכן הוא לא נתן את הדעת לפרט זה, אינה משכנעת. לא היתה כל סיבה להגיש את התביעה בחופזה שכן זו הוגשה כעבור זמן רב לאחר חתימת ההסכם והשלמת העבודה. בהעדר כל הסבר הגיוני לגרסה המוקדמת שנמסרה מפיו, עומד לתובע שינוי הגרסאות לרועץ.

3.3     אולם הכרעתי בסוגייה זו אינה נסמכת רק על הגרסאות הסותרות שהעלה התובע אלא אף על טעמים שעיקרם הגיון כלכלי ושכל ישר. במה דברים אמורים?