פסק-דין בתיק א 116226/01

מבוא

1.         התובע, פולין מה, (להלן: "התובע"), יליד 1957, עובד זר מסין, הועסק על ידי הנתבעות 1 ו-2 (להלן: "הנתבעות"), כפועל בניין, בפרוייקט "מגדלי נאמן" שבתל-אביב (להלן: "הבניין").

הנתבעת מספר 3, הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את חבותן של הנתבעות, כלפי התובע.

מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, בגין תאונת עבודה שארעה ביום 27.7.00 (להלן: "התאונה").

הצדדים חלוקים, בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה ושאלת האחריות

2.         התובע, ציין בתצהיר עדותו הראשית, ת/1 (להלן: "התצהיר"), כי התאונה ארעה בעת שעבד על פיגום נייד, בגובה של כ-2 מ' ועסק בביצוע תיקון קיר חיצוני של הבניין, וכי: "הפיגום לא היה צמוד לחלוטין לקיר, בשל עמוד חיצוני בולט של הבניין, שמנע הצמדה  מוחלטת של הפיגום אל הקיר. התחלתי לתקן את הקיר, כאשר לפתע נפלו חתיכות מלט על הפיגום, החלקתי ונפלתי מגובה של שני מטר על האדמה" (סעיפים 15-14 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי בעת ארוע התאונה, עסק בתיקון עמוד, בתוך חניון הבניין. התובע, הכחיש את הטענה כי נפל מהפיגום, במהלך ניסיון לרדת ממנו והעיד, כי אינו יודע, מי הציב את הפיגום, עליו עבד, במקום בו הוצב, וכי: "אני עשיתי טיח, העודף של הטיח נפל על העץ שהיה על הפיגום. יש צורך אחרי ששמים את הטיט על העמוד, כשמיישרים את הקיר, יורדת כמות מיותרת ונופלת על הרצפה" (עמוד 5 לפרוטוקול ישיבת 14.6.04).

3.         הנתבעות, אינן חולקות על עצם ארוע התאונה אך טוענות כי זו ארעה בעת שהתובע עסק, בביצוע תיקוני טיח בעמודי תמיכה, בתוך החניון התת-קרקעי של הבניין, מה שאושר כאמור, על ידי התובע, בחקירתו הנגדית. לא ראיתי ב"שינוי גירסה" זה, משום עדות  לחוסר אמינות של התובע שכן יש להתחשב בקשיי התקשורת עם התובע ובנסיבות עריכת התצהיר, בעת שהותו של התובע, במעצר ובעזרת מתורגמן מסינית לאנגלית.

המחלוקת העובדתית, מתמקדת, בנסיבות העניין, בשאלת גובה הפיגום ואמצעי הזהירות שננקטו על ידי הנתבעות, אם בכלל.

4.         מטעם הנתבעות, העיד מר רחמים לגזיאל (להלן: "לגזיאל"), אשר שימש כמנהל עבודה ראשי, באתר הבנייה. בתצהירו, נ/4, ציין לגזיאל כי מדובר בפיגום נייד שגובהו כמטר.

בחקירתו הנגדית, השיב לגזיאל, כי: "גובה הפיגום בין מטר למטר וחצי" וכי מדובר בפיגום נייד על גלגלים (עמוד 12 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05).

כן העיד לגזיאל: "הוא עבד על פיגום עם מעקה. מצד אחד יש מעקה ובצד השני אנחנו אמורים לשים מעקה או מעץ או ממתכת, וזה היה" (עמוד 13 לפרוטוקול). כשנשאל לגזיאל, האם נכון שכאשר מצמידים את הפיגום לעמוד, נותר מרווח פתוח, משני צידי העמוד, השיב: "אמרתי  לך שיש מעקה לפיגום" (עמוד 16 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05).

כשעומת לגזיאל, עם טענת התובע כי לפיגום, לא היה גידור, למניעת נפילה, השיב: "אני מנהל פרוייקט ואני יודע מה אני אומר, לכן אני אומר שהיה גידור לפיגום, היה מעקה  לפיגום והוא לא עבד בגובה" (עמוד 13 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05).

5.         אשר לגובה הפיגום, לאור עדותו של התובע כי התאונה, אכן ארעה, בעת שעבד בתוך חניון תת קרקעי של הבניין, לא סביר כי גובהו של הפיגום, עלה על 2 מ'.  לגזיאל העיד כי גובה תקרת החניון, נע בין 2.20 מ' ל - 2.30 מ'. גם אם אניח כי גובה  תקרת החניון, תאם את הוראות סעיף 2.03 לתוספת השניה של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאי ואגרות), תש"ל - 1970, על פיהן תקרת חניון, תהא בגובה של 2.4 מ', הרי בהתחשב בגובהו של התובע, כאדם ממוצע, שיש להעריכו על דרך ההמעטה, בכ - 1.60 מ', אין זה סביר כי גובה הפיגום, עליו עמד התובע, בתוככי החניון, עלה על גובה של 2 מ'.

בשולי הדברים יאמר כי לא ניתן לקבל, בהקשר זה, את טענת התובע  כי האמור בטופס בל/250, כדלקמן: "נפל מקומה 1", מהווה הודאת בעל דין, התומכת בטענתו של התובע, בדבר גובהו של הפיגום. אין חולק, גם לגרסת התובע עצמו כי התאונה לא ארעה כתוצאה מנפילה מקומה ראשונה ולא ברור איך הדיבור "קומה 1", יכול להוות הודאת בעל דין, לגבי גובהו של פיגום נייד שהוצב בתוך חניון תת קרקעי.

6.         אשר למאפייני הפיגום ואמצעי הבטיחות שננקטו על ידי הנתבעות, אין בידי לקבל את עדותו של לגזיאל, בחקירתו הנגדית, בדבר קיומו של מעקה, משני צידי הפיגום שכן לדברים האמורים, אין כל  זכר, בתצהיר עדותו הראשית, נ/4,  ולא נמצאו להם, תימוכין, זולת "הצהרתו" של לגזיאל כי "אני מנהל פרוייקט ואני יודע מה אני אומר" (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05). יצויין כי מדובר בפיגום, המצוי בחזקת הנתבעות וניתן היה, ללא כל קושי,  להציג תמונות של הפיגום, על מנת להוכיח את מצבו, אופן הצבתו ליד העמוד בעת ארוע התאונה וקיומו של מעקה, משני צידי הפיגום, כפי שנטען, על ידי לגזיאל, בחקירתו הנגדית. עצם העובדה שלא הובאה כל ראיה, בעניין זה, אומרת דרשני ויוזכר; הלכה היא כי בעל דין, הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות, לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.

7.         אשר להדרכה שניתנה לתובע - לגזיאל, לא יכול היה, ליתן פרטים כלשהם, באשר להנחיות שנתן לתובע, מעבר לטענה הכללית כי ניתנו לפועלים הנחיות וכדבריו: "זה לא הגיוני לאמר אחרי כל כך הרבה שנים כמה פעמים אמרתי לו. אני לא יכול לאמר לך. בזמנו קיבלו הנחיות והיה להם את באי (האחראי על הפועלים שדיבר סינית ואנגלית- ב.ט) שהעביר להם את ההנחיות", (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05 ). עוד יש לציין כי עדותו של לגזיאל, בחקירה נגדית כי נתן לתובע, הנחיות, כיצד לבצע את עבודת תיקוני הטיח, באמצעות האחראי על הפועלים שדיבר גם סינית וגם אנגלית, גם היא, לא נזכרה בתצהירו.

            כשנשאל לגזיאל, האם הזהיר את התובע, מפני סכנת החלקה, בשל טיט שנופל על משטח הפיגום, השיב באופן וכחני ומתחמק, ועדותו התאפיינה, בחזרה על הטענה כי התובע, לא החליק בשל טיט שנפל על הפיגום וזאת למרות שהוא עצמו, לא היה עד לתאונה וסברתו כי התובע החליק, בעת ירידה מהפיגום, כלל לא הוכחה ולא הובאה כל ראיה, התומכת בה ואין לי אלא להפנות לעדותו של לגזיאל, בעמוד 14 לפרוטוקול ישיבת 9.2.05: