פסק-דין בתיק א 11612/06

בפני תביעה בגין דמי שימוש ראויים ברכב.

טענות הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

התובעת היתה הבעלים הרשום של מכונית סיטרואן ג'מפי משנת ייצור 2002.

ביום 2/6/03 מכרה התובעת, באמצעות בן זוגה מר דוד ברקאי, את המכונית לנתבעת תמורת 100,000 ש"ח.

הנתבעת הגישה תביעה לביטול עסקת המכר (ת.א. 1030/04 בבית משפט השלום בפתח תקוה) (להלן: " התביעה הראשונה") בטענה של זיוף מד האוץ והטעיית הנתבעת. ביום 31/11/05 התקבלה התביעה, בית המשפט מפי ס. הנשיא כב' השופט א' גולדס ביטל את עסקת המכר וחייב את התובעת ביחד עם דוד ברקאי להשיב לנתבעת את תמורת המכונית בסך 100,000 ש"ח ובאותו מעמד לקבל לידיה את המכונית עם שטר מכר חתום. כמו כן חויבה התובעת לשלם שכ"ט שמאי, פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות ושכ"ט עו"ד.

בין יתר טענות ההגנה בתביעה הראשונה טענה התובעת כי יש להפחית מדמי ההשבה דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשתה הנתבעת במכונית מיום רכישתה ועד להשבתה לידי התובעת. בעניין זה קבע בית המשפט:

" הנטל להוכיח את שיעור דמי השימוש ברכב מוטל על הנתבעים....משלא הביא ראיות כלשהן להוכחת טענותיו, לא ניתנו בידי בית המשפט הכלים לפסוק לנתבע דמי שימוש ראויים שמן הראוי היה להפחיתם מכספי ההשבה בגין דמי שימוש ראויים, אשר על כן, אני מורה על השבה מלאה".

לבקשת מר ברקאי האריכה לו הנתבעת את המועד לתשלום חלק מסכום פסק הדין ולאחר ששולם הסכום קיבלה התובעת את המכונית לרשותה.

לטענת התובעת היא זכאית לתבוע מהנתבעת בתביעה נפרדת את דמי השימוש הראויים ואין בפסק הדין בתביעה הראשונה משום מעשה בין דין או השתק פלוגתא.

לטענת התובעת, על הנתבעת לשלם לה, על-פי חוות דעת השמאי מטעמה, מר זאב בנצקי, דמי שימוש ראויים בסך 40,840 ש"ח, בתוספת מע"מ בשיעור 16.5%, סה"כ 47,578 ש"ח, וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב ברשלנותה של הנתבעת, שאף הם הוערכו על ידי השמאי בנצקי בחוות דעת נפרדת, בסך של 8,346 ש"ח כן טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם לה את שכר טרחתו של השמאי בנצקי בסך 1,398 ש"ח.

לטענת הנתבעת ביטל בית המשפט את החוזה בשל כך שהתובעת ומר דוד ברקאי הטעו את התובעת. לטענתה, מנועה התובעת מלהגיש את התביעה בשל השתק עילה או השתק פלוגתא מאחר והיא הוכרעה בתביעה הראשונה. לחילופין טוענת הנתבעת כי התובעת מנועה מלהעלות טענות חדשות שלא הועלו בתובענה הראשונה. לחילופי חילופין אם תוכר זכות התובעת לתבוע ב"סיבוב שני" הרי שמחדליה גרמו לנתבעת נזקים כהפסד ימי עבודה, ושכ"ט עו"ד.

הנתבעת נענתה לבקשת מר ברקאי ונתנה לו ולתובעת ארכה לתשלום פסק הדין. מששולם פסק הדין במלואו הועבר הרכב לידי מר ברקאי, והוגש כתב תביעה מתוקן כאמור לעיל.

הנתבעת טוענת כי התובעת אינה הבעלים של הרכב אלא דוד ברקאי, לפיכך יש לדחות את התביעה בהיעדר עילה ובהיעדר יריבות.

הנתבעת מכחישה את הסכומים הנתבעים וטוענת כי בסמוך לאחר קניית הרכב, כשהתבררה ההטעיה, הודיעה הנתבעת לתובעת ולמר ברקאי על ביטול העסקה ועל הסכמה להחזיר את הרכב. התובעת סירבה ואין לה אלא להלין על עצמה. לכל היותר יכלה הנתבעת להעמיד את הרכב ולא להשתמש בו. גם אילו כך נהגה, היתה נגרמת רוב רובה של ירידת הערך הנטענת.

לטענתה, באם יפסק סכום כלשהו לטובת התובעת, יש להפחית את ערך הכסף שהיה בידי התובעת ומר ברקאי, ויש לנכות מכל סכום שיפסק שווי שכירת רכב חלופי בו היתה הנתבעת אמורה להשתמש עד לפסיקת בית המשפט.

כמו כן טוענת הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום שיגיע לתובעת סכום עלות המגשרת בסך 1,222 ש"ח וכן הוצאות תיקון כתב התביעה בסך 1,170 ש"ח ועלות העברת בעלות בסך 177 ש"ח שלא נתבעו על ידה וכן הפרשי הצמדה וריבית על סכום פסק הדין מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

לטענת הנתבעת היא אין להוסיף מע"מ על הסכומים הנטענים על ידי התובעת.

הנתבעת מכחישה כי גרמה נזק כלשהו לרכב. לטענתה הוחזר הרכב למר ברקאי במצב תקין לאחר שמר ברקאי בדק אותו.

דיון .