פסק-דין בתיק א 11607/07

1. בפני בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -  1975 (להלן - "חוק הפיצויים").

2. המבקשת, ילידת 10.6.1930 נפגעה ביום 13.3.2006 בעת שבקשה לחצות את רח' צ'לנוב בתל אביב, ורכב בו נהג לטענתה המשיב מס' 1 (להלן - "המשיב"), נסע לאחור מבלי שהבחין בה, פגע בה והפילה (להלן - "התאונה"). כתוצאה מן הפגיעה בתאונה, נגרם לה שבר באגן ופציעות נוספות.

3. המשיבים, באמצעות המשיבה מס' 2, שהייתה מבטחת הרכב בו נהג המשיב מס' 1, מכחישים את חבותם על פי חוק הפיצויים. לטענתם, לא היה כל מגע בין הרכב בו נהג המשיב לבין המבקשת, ונפילתה הייתה ללא קשר לנהיגת המשיב ברכב.

4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים התמקדה, אפוא, בשאלת החבות.

5. גרסת המבקשת לאירוע התאונה הינה, כי בשובה מן השוק, עמדה על המדרכה ברח' צ'לנוב בתל אביב, ובקשה לחצות את הכביש. היא הסתכלה ימינה, לכיוון ממנו באה התנועה כאשר רכב מסחרי גדול, שעמד לשמאלה, נסע לפתע לאחור והפילה. לדבריה, הנהג יצא מן הרכב, התנצל בפניה שלא ראה אותה, והזמין אמבולנס שפינה אותה לבית החולים והתקשר להודיע לבעלה על אירוע התאונה. כתמיכה לטענתה, הביאה את מכנסיה, אותם לבשה במועד התאונה, עליהם ניתן לראות סימני חריכה בצורת שני עיגולים, שנוצרו על ידי אגזוז הרכב הפוגע, וכן את תמונת רכבו של המשיב, שהינו אכן רכב מסחרי גדול, עם וילונות על החלונות האחוריים, ואגזוז כפול (נ/2).

בנוסף לעדותה בפני, הוצגה הודעתה של המבקשת במשטרה (נ/1). שם העידה המבקשת כי יצאה מן החניון שברח' צ'לנוב 20 בתל אביב, שם אין מדרכה, כי במקום זה עולים ונכנסים רכבים לחניון. כאשר הסתכלה לצד ימין, רכב עם וילונות מאחור, אשר נסע לאחור, פגע בה והיא נפלה מתחת לרכב.

הגרסה הזו חוזרת ועולה גם בסיכום המחלה של בית חולים איכילוב, בו נרשם כי "לפני יומיים הלכה במדרכה, מכונית עשתה רברס, לא ראו אותה, נפלה מתחת לאוטו..".

6. גרסת המשיב בתצהירו, עליו לא נחקר אומרת כי במועד התאונה ישב ברכבו ברחוב צ'לנוב, סמוך לבית מס' 20. הרכב חנה במקביל למדרכה בצד שמאל, כאשר חזית הרכב מופנית לכיוון הנסיעה. בעודו יושב ברכב, בזמן שהמנוע דומם, ראה דרך המראה הצידית השמאלית את המבקשת, כשהיא צועדת על המדרכה משמאל לכיוון צפון, כאשר לפתע נעלמה משדה הראיה שלו. לפני שהספיק להתניע את הרכב, עובר אורח צעק לעברו להיזהר, כי יש אשה מאחורי הרכב. הוא יצא מן הרכב ואז ראה את המבקשת שוכבת על הכביש, במרחק של כמטר וחצי מן הצד האחורי של הרכב. הוא סייע לה לקום והזמין אמבולנס.

7. האמור בתצהיר אינו עולה בקנה אחד עם ההודעה שמסר המשיב במשטרה, בה נאמר: "רציתי לצאת מחניה ברחוב צ'לנוב 20 תל אביב. ראיתי אשה שהולכת מדרום לצפון. מישהו אותת לי לעצור. עצרתי ירדתי מהמכונית, ראיתי אשה שוכבת על הכביש. לא הרגשתי נגיעה במכונית".

8. גם התרשמותו של השוטר, אשר הגיע למקום ורשם דו"ח פעולה, אינה עולה בקנה אחד עם גרסת המשיב. בדו"ח מציין השוטר שהגיע למקום האירוע: "במקום פגשנו באזרח אשר פגע קלות באשה העונה לשם צלח ויקטור (המשיב 1) ...לדבריו היה בחניה ברחוב צ'לנוב 20 ובא לצאת מהחניה בזמן שנסע רוורס האשה ירדה לכביש על מנת לחצות אותו ופגע בה קלות..."..

9. ובנוסף לכל זאת, פרטי רכב המשיב מופיעים על דו"ח מד"א במקום המיועד לרשום את מספר הרישוי של כלי הרכב המעורב בתאונת דרכים.

10. המחלוקת בין הצדדים הינה איפה בשאלה אם המשיב נסע עם רכבו לאחור ופגע במבקשת, או שמא התאונה ארעה שעה שרכב המשיב היה דומם, ונפילת המבקשת ארעה ללא כל קשר לרכבו של המשיב.

11. ב"כ המשיבה טוען כי גרסת המבקשת לא עמדה במבחן בחקירתה. בעוד שבעדותה בבית המשפט עמדה על דעתה כי בעת אירוע התאונה עמדה על המדרכה, והרכב עלה על המדרכה, הרי בהודעה שנגבתה ממנה במשטרה טענה כי כלל אין מדרכה במקום. זאת ועוד, מיקום המפלטים של הרכב בצידו הימני אינו מתיישב עם גרסת המבקשת, שלא יכלה להסביר איזה חלק של הרכב פגע בה. ב"כ המשיב מבקש לראות במשיב "עובר אורח תמים" שנקלע למקום במקרה, וסייע למבקשת ואף הזעיק עזרה מטוב ליבו. גם אין מקום להסתמך על אמירת השוטר, מה גם שתיק המשטרה נגד המשיב - נסגר.

12. דיון

הלכה היא, כי בשלב הדיון בבקשה לתשלום תכוף, די בכך שבית המשפט יסבור כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק הפיצויים. לכן, בבחינת בקשתו של הנפגע לקבלת תשלום תכוף, אין מקום להיכנס לעומקן של המחלוקות בין הצדדים ולפרטי העובדות, ועל בית המשפט לבדוק את הזכאות לכאורה. טיבו של התשלום התכוף, שהינו סעד של חירום ואין לדחותו אלא אם קיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע לפיצויים (ראה: רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה, פ"ד נח(2) 299).

לא יכול להיות ספק, כי המבקשת הראתה כי קמה לה זכאות לכאורה לקבל פיצויים מן המשיבים: בעדותה, שהיתה מהימנה עלי ובמסמכים הנוספים שתמכו בגרסתה, כמו גם בסתירה שהתגלעה בין גרסת המשיב בתצהירו, כי מנוע הרכב היה דומם, לבין אמירתו במשטרה כי עמד לצאת מן החניה, ולאחר קריאת מאן דהוא, עצר את הרכב, שכן אין עוצרים אלא רכב נוסע.

בנסיבות אלו, הנני מורה כי קמה למבקשת הזכות לקבלת תשלום תכוף מן המשיבים.

13. בעקבות התאונה, המבקשת אושפזה במשך יומיים בבית חולים "איכלוב" ולאחריהם הועברה לשיקום למשך כחודש נוסף. היא שוחררה לביתה, כאשר היא נעזרת בהליכון ונזקקת לעזרה בטיפול אישי ובהגשת אוכל. כעת, נעזרת המבקשת במקל הליכה, בלעדיו אין היא יכולה להתנייד מחוץ לבית, וגם זאת בליווי אדם נוסף.

14. המבקשת מתגוררת עם בעלה הקשיש בדירת שני חדרים בקומה שלישית ללא מעלית. בעלה, בן 83, סובל מבעיות ראיה קשות, ולא יכול היה להיות לה לעזר, והיא נזקקה לסיעוד. המשפחה שכרה פיליפינית, אך ביטלה את ההתקשרות, מחמת שלא יכלה לעמוד בעלויות. המבקשת קבלה סיעוד מן הביטוח לאומי, עד חודש דצמבר 2006. הסיעוד הופסק וחודש שוב בחודש אפריל 2007, בהיקף של 9.75 שעות שבועיות. המבקשת העידה כי המטפלת מגיעה 4 פעמים בשבוע, לשעתיים בכל פעם, ומסייעת לה בקניות, בבישול, נקיון והגיינה אישית. כמו כן, נעזרה המבקשת בילדיה: בתה ובנה, במיוחד בתקופה בה לא אושר לה סיעוד מן המל"ל.