פסק-דין בתיק א 115794/99

מבוא

1.         לפני תביעת התובעת, ילידת 24.10.54, אחות במקצועה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה שארעה לטענתה ביום 18.1.93 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעת היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, כמו גם נכון למועד מתן פסה"ד, מעסיקתה של התובעת וכן הבעלים של ביה"ח בילינסון בפתח תקוה (להלן: "ביה"ח").

3.         עילת התביעה הינה מכח פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

4.         הצדדים חלוקים בשאלת עצם אירוע התאונה, נסיבותיה, רשלנותה של הנתבעת, רשלנותה התורמת של התובעת וכן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.

5.         פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובעת, מר עבדל חי אשרף (להלן: "אשרף"), הגב' ז'אן לוין (להלן: "ז'אן") שהתקיימו ביום 11.4.05, וחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש, פרופ' אבינעם רכס (להלן: "המומחה") שהתקיימה ביום 21.6.05. כן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תצהירי עדויותיהם הראשיות של העדים וחוות דעת המומחה.

כמו כן שמעתי, ביום 21.6.05, את סכומיהם בע"פ של באי כח בעלי הדין.   

            הנתבעת לא זימנה עדים מטעמה.

6.         כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם נאמר אחרת.

שאלת האחריות

ראיות התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה

7.         התובעת מועסקת ע"י הנתבעת בביה"ח ברציפות, מחודש פברואר 1979. משנת 1983 ואילך הועסקה התובעת כאחות במחלקת הכוויות בביה"ח.

8.         התובעת עבדה ביום 18.1.93 במשמרת ערב בביה"ח. התובעת התבקשה ע"י אחראית המחלקה לנקות ולסדר את עגלת ההחייאה (להלן: "העגלה"), ולדאוג לכך כי כל ציוד ההחייאה יימצא על העגלה.

9.         על העגלה היה מונח דיפיברילטור (להלן: "המכשיר") שבמתכונתו באותה עת היה מכשיר כבד. בצידי העגלה היה תלוי בלון חמצן רזרבי וזאת בנוסף לציוד הקבוע המצוי על עגלות ההחייאה.

במועד כלשהו, עובר להגשת תצהירה של התובעת לביהמ"ש ביום 25.12.00, שונו נוהלי העבודה בביה"ח וניתנה הוראה להסיר את המכשיר (אשר כיום משקלו קל בהרבה ממשקל המכשיר במועד התאונה) מעגלות ההחייאה (סעיפים 4-5 לתצהיר).

10.       לאחר שהתובעת סיימה לבצע את המוטל עליה, היא החלה להסיע את העגלה למקומה "... כאשר לפתע נתקלו גלגלי העגלה, ומכובד הציוד שהיה מונח עליה, העגלה עמדה להתהפך" (סעיף 6 לתצהיר), "היא לא הספיקה להתהפך, לא נתתי לה להתהפך זה ציוד חשוב וזה מקור הבעיה. אני באתי לקחת את העגלה וראיתי שהצד הקדמי, שרחוק ממני, מתחיל לנטות ליפול. אני עם הזרועות שלי התכופפתי ובאתי להחזיק את העגלה, זה היה די קרוב לקיר שהייתי צריכה להצמיד אותה. הצמדתי אותה לקיר, הייתי קרובה לקיר כשזה קרה, ואז כבר כשהרמתי - הרגשתי את המתיחה של עמוד השדרה... העגלה היתה קרובה לקיר, הרגשתי שהיא נוטה ליפול - לא יודעת מה קרה לגלגלים אבל כאילו שהיא עומדת ליפול אחורה. הדיפיברילטור היה על המדף העליון של העגלה... המכשיר היה קרוב לקצה הקרוב אלי. על המדף העליון בנוסף היו שקיות של עירוי, דברי סטריליזציה ואריזות שונות, חבישות. בלון החמצן היה בצד העגלה... תלוי מעבר לעגלה על איזשהו מתקן... הרגשתי שכל הדברים מתחילים ליפול קדימה, הכוונה לכיוון הקיר, וזאת גם התכוונתי קודם לכן... היו הדיפיב' ובלון החמצן שהיו כבדים במיוחד, אבל בנוסף היו המון המון דברים והעגלה היתה עמוסה במיוחד... לפי מה שאנשי האחזקה הסבירו לי - הגלגלים שהיו רחוקים ממני היו קטנים מדי ולא נשאו את הכובד... זה היה פתאומי..." (עמ' 12-15 לפרוטוקול ישיבת יום 11.4.05).

11.       " ... היתה זו עובדה ידועה כי גלגלי העגלה אינם תקינים, הם תוקנו מספר פעמים עובר לתאונה..." (סע' 7 לתצהיר התובעת).

12.       מסתבר כי ביום 13.1.93, דהיינו 5 ימים לפני התאונה, דווח למחלקת האחזקה בביה"ח ע"י מי מעובדי מחלקת הכוויות כי יש לבצע " בדיקת שימון עגלת אחיאה" (כך כתוב - ה.י.). הבקשה סווגה כ" דחוף" (נ/1).

            כן עולה ממסמך זה כי הבדיקה בוצעה ביום 14.1.93.