פסק-דין בתיק א 11565/05

בפני תביעה בגין נזק שנגרם למכוניתה של התובעת בתאונה מיום 11/2/04 בתאונה עם מכונית נוהגה בידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהיתה מבוטחת ע"י הנתבעת 2.  לטענת התובעת, בעת שברכב נהג שלמה טובי (להלן: "הנהג"), פגעה הנתבעת במכונית שעה שנתבעת המשיכה בנסיעה ישר בעקומה בה נתיב נסיעתה הבלעדי היה בעקומה ימינה. לאחר שהבחינה שהיא נוסעת לכיוון רחוב בו מוצב מכיוונה תמרור אין כניסה, שינתה את נתיב נסיעתה על מנת לחזור לעקומה אך תוך כדי כך פגעה ברכב התובעת שהיה בעצירה מוחלטת. עפ"י דו"ח שמאי על יסוד בדיקה שנעשתה למכוניתה ביום התאונה נגרם למכונית נזק בחזית בחלקה הימני.

לטענת הנתבעים, בכיוון נסיעתו של הנהג היה תמרור ב-36 המחייב אותו לתת זכות קדימה לכלי הרכב בדרך שלפניו. הנתבעת נסעה כדין, כשלפתע הגיח הנהג לכביש בו נסעה מבלי לתת לה זכות קדימה. הנתבעת אשר ניסתה למנועה פגיעה, סטתה שמאלה, אך לא הצליחה למנוע את התאונה. רק בעקבות זאת הדרדר רכבה של הנתבעת לעבר תחילתו של הרחוב בו מוצב תמרור אין כניסה, אליו לא היה בכוונתה של הנתבעת לנסוע.

בכתב התשובה הודתה טענה התובעת כי בכיוון נסיעתו של הנהג היה תמרור האט אולם הוא לא היה מיועד לתת זכות קדימה לכלי רכב הבאים מכיוון נסיעתה של הנתבעת אלא להזהיר את הנהגים מפני הצומת המסוכן או לגרום להאטה של מהירות הנהגים לפני כניסתם לעקומה שמאלה, או כזהירות נוספת כלפי אלה המגיעים מצד ימין לנהג (שם מוצב תמרור עצור). לטענתה, אילו המשיכה הנתבעת בנתיב בו היתה צריכה לנסוע, ימינה, היתה התאונה נמנעת שכן אז נתיביהם של הצדדים היו מקבילים.

הנהג העיד שהיה עליו לפנות שמאלה והנהגת היתה אמורה לפנות ימינה אלא שהיא הגיעה במהירות בה לא יכלה לפנות, וכאשר הוא התכוון לפנות שמאלה, היא המשיכה ישר לכיוון הרחוב בו מוצב תמרור אין כניסה. בנוסף העיד כי הבחין בה לראשונה כשעמד בתמרור האט, במרחק של 30-50 מ', וכי מכוניתו לא בלטה מעבר לתמרור. הנהג הכחיש כי נסע בנתיב השמאלי, אליו היה בכוונת הנתבעת להיכנס, וכי בשל כך היא נאלצה לסטות שמאלה.

גרסתו זו הועלתה על ידו גם בהודעתו, בה ציין גם כי בכיוון נסיעתו היה תמרור האט.

הנתבעת העידה כי היא מכירה את הכביש בו אירעה התאונה שכן היא נוסעת בו מידי יום בדרכה מביתה למקום עבודתה, נסיעה שארכת 5-7 דקות בלבד. לפיכך טוענת הנתבעת כי היא ידעה שמולה מעבר לצומת יש תמרור אין כניסה ולא היתה לה כל כוונה להמשיך בנסיעה ישר בצומת. כמו כן העידה שלא נסעה מהר שכן ידעה שעליה לפנות ימינה, וכי לא מיהרה שכן מקום עבודתה נמצא, כאמור, בסמוך. עפ"י עדותה יצא הנהג מהנתיב השמאלי אליו היתה אמורה להיכנס, מבלי שעצר או האט, ורק על מנת למנוע את התאונה סטתה. הנהגת העידה כי מכוניתה, שנפגעה בכנף מעל לגלגל הקדמי, שווה כ- 4,000 ש"ח, ובשל קשיים כלכליים והעובדה שיש לה רק ביטוח חובה וצד ג', לא נבדקה המכונית ע"י שמאי, ולא תוקנה, ובשלב זה היא מושבתת. הנהגת העידה כי היא אף לא הגישה תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתה: "שום תביעה לא הגשתי. אין לי כסף ואין לי כח לזה".

גרסתה זו הועלתה על ידה גם בהודעה טלפונית שמסרה לנתבעת.

לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה. גרסתה של הנתבעת לפיה החל הנהג את הפנייה שמאלה כשהוא מגיע מהנתיב השמאלי, אליו היה עליה להיכנס, תוך כדי פנייה ימינה - לא נסתרה. יתר על כן, לא נסתרה טענתה כי היא נוסעת באותו מקום מדי יום בדרכה מביתה לעבודתה, שאז נשמט הבסיס לטענת התובעת לפיה לא ידעה הנתבעת כי בהמשך הרחוב, מולה - ישנו תמרור אין כניסה - וכי עליה לפנות ימינה. לא אף זאת אלא שמצילומי המקום עולה כי תמרור האין כניסה נראה בבירור ולמרחוק, ואין זה סביר שלא תבחין בו, אף אילו לא היתה נוסעת במקום לעיתים קרובות. מכאן שדווקא גרסתה היא הסבירה יותר בנסיבות. הנתבעת נתנה הסבר מספק לעובדה שלא הגישה תביעה ולא ערכה חו"ד לנזק שאירע למכוניתה, ועובדה היא, שבשל נסיבות שונות, לא מצאה הנתבעת לנכון אף להגיש דרישה לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לה.

לאור כל האמור לעיל, למצער לא הרימה התובעת את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעה. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 670 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום יג' בסיון תשס"ה, 19 ביוני 2005 בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

מותר לפרסום מיום 19/06/2005.