פסק-דין בתיק א 11564/02

      מבוא

1. התובעת הצטרפה ביום 1.1.91 כעמיתה לנתבעת- ק.ה.ל. קרן ההשתלמות לעובדים בע"מ והפקידה סכומים שונים לאותה קרן. ביום 13.5.98 כשבקשה התובעת למשוך את כספה מהקרן, הסתבר כי הכסף נמשך ולא נותרה בקרן יתרה כלשהי לזכותה של התובעת.  מאחר ולטענת התובעת היא לא משכה את הכספים היא הגישה תביעה כספית בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת לתשלום סך של 22,547 ש"ח.

2. הנתבעת טענה כי על פי המידע שברשותה ביום 5.8.97 ניתנה הוראה בחתימת התובעת להעברת הכספים שעמדו לזכותה לחשבונם של ה"ה ראאד ונדיה חנג'ר המתנהל בבנק דיסקונט והנתבעת אכן כיבדה את אותה הוראה.

3. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד בני משפחת חנג'ר לחשבונם הועבר הכסף וכנגד מר רפיק שרוף שהיה בתקופה הרלבנטית בן זוגה של התובעת. בני משפחת חנג'ר הגישו הודעת צד ד' כנגד מר רפיק שרוף.

4. מר רפיק שרוף-צד ג' מס' 1 הודה בכתב הגנתו כי הוא זה שפנה לקרן והורה על משיכת הכספים וכי המשיכה בוצעה בידיעת התובעת ובתקופה בה הם חיו חיים משותפים, הוא הוסיף והסביר כי העברת הכספים נעשתה דרך חשבון של משפחת חנג'ר מאחר וחשבון הבנק שלו ושל התובעת היה מעוקל, מר שרוף הדגיש כבר בכתב הגנתו כי הנושא הכספי הוסדר בינו לבין התובעת במסגרת הסכם גרושין שנערך בינהם ביום 1.7.01.

5. לאחר שנקבע התיק לשמיעת הראיות ובטרם העידו בו העדים הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הוסכם כי הכרעת הדין תעשה על פי סיכומים בכתב שיוגשו ע"י הצדדים, התובעת, הנתבעת ובני משפחת חנג'ר  הגישו סיכומיהם, מר שרוף-צד ג' מס' 1 וצד ד' הודיע כי האמור בתצהיריו אמת ונכון. לתובעת ניתנה זכות תגובה  לסיכומי הצדדים והיא בחרה שלא לנצלה.

       טיב המחלוקת

6. אין מחלוקת כי הכספים שהפקידה התובעת בחשבון הקרן נמשכו והועברו לחשבונה של משפחת חנג'ר.
7. השאלות העולות מטעוני הצדדים הן: האם התובעת חתמה על טופס המשיכה, גם אם התשובה שלילית תשאל השאלה האם המשיכה שנעשתה ע"י בן זוגה של התובעת נעשתה בידיעתה ובהסכמתה ובמידה ותקבע חבות הנתבעת תשאל השאלה מהו סכום הנזק לו זכאית התובעת והאם יש לחייב את מי מצדדי ג' בתשלום המלא או בחלק ממנו.

      דיון

8. הצדדים הגיעו להסדר דיוני שתוצאותיו חסכון בזמן שיפוטי יקר אך חסרונו בכך שלא ניתן היה לשמוע את העדים במיוחד שבסיכומי הצדדים מועלות טענות קשות של זיוף מרמה וחוסר תום לב.

9. הנני מוכן לקבוע כעובדה כי מר שרוף היה זה שמשך את הכספים מהקרן וכי הוא עשה זאת כפי שתאר בהודעתו במשטרה או בכתב הגנתו כשהוא מזדהה בפני פקידה בשם יונה כבעלה של התובעת וכשהוא הציג בפניה תעודת קופת חולים של התובעת.

10. עדיין עומדת על הפרק  טענה מהותית שטוען מר שרוף ולפיה הוא ביצע את המשיכה בידיעת התובעת המלאה (סעיף 8 לתצהירו) וכי הכספים שנתקבלו מהקרן שימשו להחזר חובות משותפים של המשפחה. התובעת מצידה טוענת כי לא ידעה על המשיכה (וכמובן כי גם לא חתמה על טופס המשיכה).  משמעות טענתה של התובעת היא כי בן זוגה לשעבר מר רפיק שרוף זייף את חתימתה על טופס המשיכה ולמעשה גזל את כספה. כאשר על המאזנים עומדת גרסת התובעת מול גרסתו הסותרת של בעלה מבלי שמי מהם עמד במבחן החקירה הנגדית קשה ההכרעה.

11. הפתרון במקרה זה יימצא על פי נטל הראיה והתנהגות הצדדים ובנושא זה נוטה הכף לחובת התובעת. אם גילתה התובעת לראשונה ביום 24.5.98 כי מאן דהוא זייף חתימתה ואף גזל את כספה, תגובתה הטבעית וההכרחית היתה התייצבות בתחנת המשטרה הקרובה. התובעת מעולם לא התלוננה על גניבה או זיוף ולמעשה רק הנתבעת שאינה מעורבת במעשי זיוף או מרמה היתה זו שהגישה ביום 14.12.99 תלונה במשטרה.

12. במשטרה נחקרו בין השאר התובעת ובן זוגה לשעבר והוחלט על סגירת התיק, (נספח 4 לסיכומי הנתבעת). לו האמינה התובעת בגרסתה הייתי מצפה ממנה כי לשמע גרסתו של בן זוגה אשר מודה במשיכת הכספים, כי התובעת תצרפו לאלתר כנתבע נוסף על מנת שישיב לה את שנלקח ממנה לכאורה שלא בידיעתה. בניגוד לציפיה זו התובעת גם בעת בירור המחלוקת  האזרחית בחרה להשאיר מחוץ לתמונה את מר שרוף בן זוגה מבלי שתתאפשר העמדת גרסתה באשר לאי ידיעתה למבחן.

13. אם לא די בכל אלה נקרתה בפני התובעת הזדמנות פז- לקבל את כספה במלואו מבן זוגה ובכך להקטין את נזקיה לאפס. שני הצדדים נפגשו ביום 1.7.01 בבית הדין הדרוזי, הם ערכו ביניהם התחשבנות כוללת באשר לנכסים, זכויות חובות כפי שמפורט בפסק הדין שצורף כנספח 1' לסיכומי הנתבעת ולמרות שהתובעת ידעה לכאורה כי בן זוגה לקח לכאורה את כספי הקרן שלה, היא החרישה לא הזכירה ולו ברמז עובדה זו והיא אף חתמה על הסכם הגרושין הכולל סעיף כי אין לה זכות לדרוש ממר שרוף זכויות כלשהן שלא אוזכרו באותו הסכם. בכך חיזקה התובעת את טענתו של מר שרוף לפיה היא ידעה על משיכת הכספים וכי נתנה הסכמה למשיכתם  או למצער היא ויתרה על השבת הכספים.

14. לא רק הגשת התביעה כנגד הנתבעת בלבד מעוררת תהייה אלא גם עיתוי הגשתה. התובעת שגילתה לכאורה בחודש 5/98 כי נגזלו כספיה המתינה 4 שנים עד להגשת תביעתה, לא כך מתנהג קורבן למעשי זיוף וגניבה.

15. לאור האמור לעיל הנני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ודין תביעתה להדחות.
16. לכך אוסיף כי גם אם היתה נקבעת חבות התובעת לא הוכיחה את סכום תביעתה. סכום התביעה  22,547 ש"ח הינו סכום ללא כל פירוט או הסבר.  באף  אחד מנספחי התביעה לא מוזכר סכום והתובעת בחרה שלא לפרט בתביעתה  מדוע היא זכאית דווקא לסכום זה, גם שחויבה התובעת לפרט עדותה הראשית בתצהיר, תצהירה אינו כולל נתון מספרי כלשהו ומאחר ועל התובעת נטל ההוכחה גם בשאלת הנזק, בהעדר הוכחה כלשהי אין היא זכאית לפיצוי כלשהו.