פסק-דין בתיק א 11563/06

פסק  הדין ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות החלטת בית המשפט מיום 6/7/06, במסגרת תביעה כספית אשר הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבע בגין סך של 2,037.92 ש"ח.

בדיון אשר התקיים ביום 6/7/06 במעמד הצדדים ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להגיש סיכומים בכתב ולייתר דיון הוכחות. בעקבות ההחלטה נקבע כי על  ב"כ התובעת להגיש את סיכומיה עד ליום 3/9/06, ועל  הנתבע להגיש את סיכומיו עד ליום 1/11/06. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 22/8/06, ואילו הנתבע הגיש ביום 31/10/06 בקשה להארכת המועד להגשת סיכומיו ב"חודש נוסף",  ובית המשפט נעתר לבקשתו הנ"ל.

סיכומי הנתבע הוגשו ביום 14/12/06 בפועל.

התיק נקבע לתזכורת פנימית למעקב ליום 24/12/06 אולם התיק לא הגיע ללשכת הח"מ אלא ביום 24/5/07 לראשונה, בעקבות בירור ופניית הנתבע מאותו יום.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע בגין אי תשלום דמי חבר, כאשר נטען בכתב התביעה כי הנתבע לא שילם את דמי החבר אשר נדרש לשלם. בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי הנתבע נותר חייב לתובעת סך נומינאלי של 1,920 ש"ח, כעולה מהתדפיס אשר צורף לכתב התביעה ואשר סומן כנספח "א", שהינו סך של 2,037.92 ש"ח לרבות הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה. נספח א' הנ"ל מציין את פרטי הנתבע וכן רשום בו "פירוט תביעה: שנת 1999 830 ש"ח, שנת 2003: 1,090 ש"ח". בסעיף 7 בכתב התביעה קיימת התייחסות לנתוני החוב כפי שהוא משתקף מנתוני המחשב של התובעת, וכן נטען כי יש לראות בנתונים הנ"ל כנתונים אמינים ומחייבים. בסעיף 9 לכתב התביעה נטען כי לבית משפט זה הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה לאור מהותה, סכומה וכתובתו של הנתבע וכן מכוח סעיף 93(ב) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961 (להלן:  " חוק לשכת עורכי הדין").

בעקבות כתב התביעה הוגשה בקשה למחיקת הכותרת על ידי הנתבע, ולאחר עיון בתגובת התובעת נקבע בהחלטה מיום 31/3/06, בין השאר, כי  יש למחוק את הכותרת היות ו "נספח א' לתביעה אינו בגדר חוזה או מעין חוזה". כמו כן נקבע כי על הנתבע להגיש כתב הגנה לתיק בהתאם.

בסעיף 47 לכתב ההגנה קיימת התייחסות לנטען בסעיף 5 הנ"ל בכתב התביעה אודות חובו של הנתבע לתובעת כדלקמן:

"מוכחש סעיף 5 לכתב התביעה מהנימוקים אשר פורטו בהרחבה בבקשה למחיקה על הסף ולמחיקת הכותרת (להלן:הבקשה) המצורפת לכתב הגנה זה כחלק בלתי נפרד. הנתבע לא יחזור על טענותיו אלה על מנת שלא להלאות את בית המשפט בקריאה חוזרת  של הנימוקים הידועים לתובעת".

בבקשת הנתבע למחיקת התביעה על הסף נטען בסעיף 2 כי כתב התביעה אינו מפרט את החוב הנתבע ואת מקורו. בנוסף לכך נטען שאין בכתב התביעה כל ראייה או ראשית ראיה לחוב הנתבע. באותה בקשה נטען בנוסף כי התובעת לא פירטה כיצד הגיעה לסכום החוב, ואין כל פירוט בנוגע לדרישות אשר נשלחו כביכול לנתבע לצורך גבייתו. עוד נטען כי בנספח א' הנ"ל מופיע ב"כ התובעת בתור התובע ("התובע: שרגא בודה").

בסיכומי התובעת נטען תחילה כי הנתבע מודה שלא שילם את דמי החבר, וכי הוא מלין למעשה על עצם החבות לשלם דמי חבר כמו גם על גובהם.

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיה לבג"צ 2334/02 חיים שטנגר - עו"ד נ' לשכת עורכי הדין ואח', פ"ד נח(1), 786, ולכך שנקבע כי חוקי הלשכה, לרבות עניין דמי החבר, עולים בקנה אחד עם חוק
יסוד: חופש העיסוק וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ב"כ התובעת הפנה בסיכומיו גם לפסק הדין שניתן בבג"צ 11483/04 ועד מחוז תל-אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין ואח' נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין בישראל ואח', תק-על (2006) 3656. כן נטען כי על רקע ההלכה אשר נקבעה בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מ"ט (4) 221, גם אם יש בחוקי הלשכה כדי לפגוע בחופש העיסוק וחירותו של האדם, הפגיעות מידתיות והנזק האישי נמוך מהתועלת החברתית.

הנתבע הגיש סיכומים מטעמו בהיקף של 199 סעיפים המשתרעים על פני 22 עמודים, וכן עשרות עמודים נוספים של נספחים.

בפתח סיכומי הנתבע נטען כי לא ברור כיצד התובעת נטלה לעצמה את הסמכות לטעון כי הנתבע מודה שלא שילם דמי חבר, בעת שהוא הכחיש טענתה זו של התובעת בכתב ההגנה. בנוסף לכך נטען כי נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את התביעה, ולא ניתן לקבל טענות אשר נטענו באמצעות ב"כ התובעת, כשהתובעת ויתרה על  שלב ההוכחות. בנוסף לכך נטען על ידי הנתבע בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה שנשלחה דרישה לתשלום החוב נשוא כתב התביעה.

מרבית טענות הנתבע בסיכומיו מופנית לטענות בדבר חוקיות התובעת לחייב את הנתבע לשלם דמי חבר. הנתבע סקר חוקים וכללים בנוגע למקצועות אחרים כגון רואי חשבון, רופאים, רוקחים, פסיכולוגים, שמאי מקרקעין ועוד, וטען כי לאורם אין מקום לחייב את חברי הלשכה לשלם דמי חבר ואגרות במקשה אחת, וללא פירוט מקיף אודות כלל הוצאות התובעת.

הנתבע סקר בסיכומיו מחדלים שונים של התובעת, לגרסתו, אולם אף הוא העלה טענות עובדתיות רבות ללא תצהיר וללא ראיות מטעמו בהעדר שלב ההוכחות.

סעיף 42 לחוק לשכת עורכי הדין קובע:

"אדם הכשיר להיות עורך דין והוא תושב ישראל ובגיר, יהיה לעורך דין עם קבלתו כחבר הלשכה".

סעיף 93 לחוק הנ"ל מסמיך את הלשכה לגבות דמי חבר וקובע: