פסק-דין בתיק א 115502/00

מבוא

1.         עניין לנו בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בעקבות אירוע של גניבת רכבו של התובע וכן מחשב נייד שהיה ברכב בעת הגניבה.

2.         הנתבעת 1, להלן: "כלל", ביטחה את הרכב מס רישוי 10-254-20  מסוג מיצובישי פאג'רו, בזמנים הרלוונטיים לתביעה בביטוח מקיף לרכב. כלל אינה חולקת על קיומו של ביטוח בר תוקף בעת הגניבה.

3.         הנתבעת 2, להלן: "סהר", ביטחה את תכולת דירתו של התובע, לרבות המחשב הנייד כנגד סיכוני גניבה אף מחוץ לשטח הדירה. גם סהר אינה חולקת על קיומו של ביטוח בר תוקף בעת האירועים נשוא התביעה.

4.         הנתבעות טוענות כי התובע לא עמד בדרישות הפוליסות ועל כן הן פטורות מתשלום תגמולי ביטוח.

5.         הצדדים חלוקים גם בשאלה האם הנחיית המפקח על הביטוח, הנוגעת לחובת פירוט הסיבות לדחיית תביעה ע"י מבטח, מחייבת בענייננו.

גרסת התובע

6.         לטענת התובע הגיע עם סבו וסבתו ברכבו לביתם שבפרדס כץ ביום 26.7.00 בסביבות השעה 12:00 לאחר ביקור בבית הקברות. הוא החנה את הרכב בסמוך לכניסה לבית, סגר את הדלתות והפעיל את מערכת האזעקה באמצעות השלט. הוא חיכה לראות שהחלונות מתרוממים ופנה לכיוון הבית.

7.         התובע עלה עם סבו וסבתו כדי לתקן להם את מכשיר המיקרוגל ואף נשאר לאכול דבר מה בטרם ירד שוב לרכבו. כעבור כחצי שעה ירד אל הרכב וגילה שהוא אינו נמצא במקום שבו החנה אותו. הוא חזר לבית סביו והתקשר למשטרה ולסוכן הביטוח והודיע על הגניבה. לאחר מכן ירד שוב למטה עם סבו בניסיון לדלות מידע משכנים שאולי ראו משהו.

8.         משגילה התובע כי רכבו נגנב הבחין כי מפתחות הרכב אינם ברשותו ואז עשה בדיקה נוספת בבית סביו בעת שעלה לשם לדווח על הגניבה. המפתחות לא נמצאו. התובע משער כי בעת שעלה לבית סביו נפלו המפתחות מכיסו מבלי שהבחין בכך. למיטב זכרונו יצא מהרכב עם ארנקו, מפתחות הרכב (עליהם היו תלויים גם מפתחות ביתו שלו) וטלפון נייד.

9.         מספר ימים לאחר הגניבה התקשר עם התובע אדם שטען כי ידוע לו היכן נמצא הרכב וכי ראה אותו מפורק בשטחים. אותו אדם הזדהה וביקש 4,000$ עבור השבת הרכב. התובע סירב והפנה אותו לכלל שאף היא דחתה דרישותיו. לאחר שכלל סירבה, שב אותו אדם לתובע וניסה לאיים עליו שאם לא ישלם לו את מבוקשו כי אז ידווח לחברת הביטוח שמפתחות הרכב נמצאו ברכב והתובע לא יקבל את תגמולי הביטוח.

10.        התובע מסר לכלל את פרטי השיחות עם אותו אדם ואף נפגש עם חוקר מטעם כלל בעניין זה ומסר לו את מספר הטלפון שהשאיר אותו אדם.

11.        התובע רכש את הרכב תמורת 115,000 ש"ח. על פי דרישת כלל נבדק הרכב ע"י מתקין מורשה לצורך קביעת אמצעי המיגון ועל-פי הוראתו הוספו המגונים שנדרשו.

12.        ביום 17.9.00 הודיעה כלל כי לאור ממצאי החקירה שערכה היא דוחה את התביעה. רק בעקבות מכתב של בא כוחו של התובע  הודיעה כלל, ביום 2.10.00, כי סיבת הדחייה   הינה: סתירה בעדויות.

13.        את המחשב הנישא רכש באפריל 1999 בסך 29,078 ש"ח.

14.        סהר הודיעה כי היא ממתינה לתוצאות חקירתה של כלל ואזי תיתן תשובתה.

15.        באוקטובר 2001 נתפס הרכב ע"י משטרת ישראל. במקביל הגישה המשטרה כתב אישום כנגד מי שנחשד בגניבת הרכב של התובע ביחד עם רכבים נוספים. התובע הוזמן כעד תביעה בהליך הפלילי.

טענות התובע

12.        על פי הנחיות המפקח על הביטוח, חובה על הנתבעות לציין ולפרט את הסיבות שהביאו אותן לדחות את תביעת המבוטח והן אינן יכולות לטעון טענות שלא פורטו במכתב הדחייה.

ב"כ התובע מפנה להנחיית המפקח על הביטוח מיום 16.11.98 וכן לבג"צ 7721/96  איגוד שמאי הביטוח בישראל נ' המפקח על הביטוח, תק-על 2000 (3)962 ולהחלטות נוספות שניתנו בבתי משפט שלום ומחוזי.

במקרה שבפנינו לא נימקה כלל את סיבת הדחייה למעט הטענה בדבר סתירה בעדויות. סהר הלכה בעקבות כלל.

מכאן שכלל מנועה מלטעון טענות שלא מופיעות במכתב הדחייה דוגמת אי הפעלת אמצעי מיגון ויותר מכך אינה יכולה לטעון להעדרם של אמצעי מיגון ברכב.