פסק-דין בתיק א 11543/04

זו תביעה בין משכירה לשוכרים בגין נזקים שנותרו במושכר, לטענת התובעת, והזמן שהוקדש לתיקונם, וכן בגין עוגמת נפש.

מאחר שאין לתביעה חשיבות ציבורית או מיוחדת, ינומק פסק הדין בקצרה לפי תקנה 214טז.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעים לא פינו את הדירה במועד המוסכם, 9.8.03, אלא חודשיים לאחר מכן. אין ספק שזו אינה טענת אמת. הנתבעים פינו את הדירה לכל המאוחר ביום 17.8.03, כעולה מן הראיות, אלא שלאחר מכן היה צריך לתקן את הנזקים.

הצדדים העידו בפני. ניתן לומר שאף אחד מהצדדים לא העיד עדות שניתן להאמין לה כולה. אשר לעדות התובעת:

א.       התובעת העידה שהדירה לא פונתה במועד המוסכם, 9.8.03, אך לא התיחסה כלל לטענה שלפיה הוסכם עם בעלה, שהוא שטיפל בענין, על דחיה של יום אחד, ליום 10.8.03. בעלה של התובעת לא נתן תצהיר ומכאן שיש לראות את אי העדתו כמאשרת את מה שנטען לגבי הפגישה עימו. ככלל, נראה היה מתוך עדותה וגירסתה של התובעת שהיא קובעת את העובדות ללא קשר לנוכחות הנתבעים בתמונה, תוך התעלמות מהם, מגירסתם ממעשיהם. זו דוגמא אחת לדרך זו של התנהלות הענינים.

ב.       התובעת העידה כי ביום 12.8.03 ביקרה בדירה ומצאה שבירת אירחי קרמיקה, נזק לשיש במטבח, נזק לקיר הכניסה עקב הרכבת קורות עץ דקורטיביים, תלישת רכיבי חשמל מהקיר והתקרה, ועוד. כך גם נכתב במכתב מיום 12.8.03 (החתום על ידי זהבה מטעמה). ואולם, צפיה בקלטת שצולמה באותו מועד אינה מאשרת את הפירוט הזה. אילו היו נזקים אלה הם היו בודאי מצולמים, שכן ברור שהקלטת צולמה כדי להעיד על מצב הדברים. נותר רק לתמוה איפה מצאה התובעת נזקים אלה.

ג.       המסקנה שנזקים אלו לא היו קיימים מתחזקת לאור העיון בחשבונית שהוצגה כמייצגת את עבודות התיקון שבוצעו, תמורת 9,200 ש"ח. לא מופיעים תיקוני קרמיקה, תיקון קיר כניסה, תיקוני חשמל, תיקון שיש במטבח. המסקנה היא שאלו לא היו, אלא שהתובעת קבעה שהם קיימים.

ד.       התובעת הציגה את הקלטת כמצולמת על ידה, כאשר בחקירתה הודתה שהיא לא צילמה אלא בעלה, וזו טעות בתצהירה.

ה.       התובעת התחמקה שוב ושוב משאלות, וענתה כרצונה. כך, כאשר נשאלה בעמ' 7 אם נכון שבשנתיים האחרונות לא ביקרה בדירה, ענתה שביקרה מדי פעם והיא לא זוכרת מתי. כהתבקשה לךהשיב לשאלה ענתה שכנראה שכן ביקרה בשנתיים האחרונות. סברתי תחילה שהתשובה ניתנה תחילה ללא התייחסות לשנתיים האחרונות עקב אי הבנה של השאלה, אבל הסתבר שדרך זו של מתן תשובות לא לשאלה חזרה על עצמה בתשובה לשאלה אם היא משכירה מס' נכסים וזה לא הנכס היחד שהיא משכירה (עמ' 8 למטה), בתשובה לשאלה אם נכון שלגבי אותו שיפוץ יסודי טענה בהליך אחר שזהו בלאי סביר (עמ' 9) ובתשובה לשאלה אם היא ממשיכה לטעון שהנתבעים לא חזרו לדירה וסיידו וניקו אותה (עמ' 9 למטה) ועוד.  דרך זו של מתן תשובות תוך התעלמות מהשאלות היא המשך לצורה המתנשאטת שבה התעלמה מכל מה שעשו הנתבעים.

ו.       התובעת התעלמה בתצהירה מהעובדה הידועה לה היטב כי בעקבות דרישתה, חזרו הנתבעים למושכר, ניקו וסיידו אותה. עד כדי התעלמה התובעת, שלאחר שטרחה לצלם את המצב במושכר ביום 12.8.03, לא טרחה לצלם את המצב לאחר תיקוני הנתבעים, בבחינת non  est factum.

ז.       התובעת לא אמרה אמת בתצהירה כאשר טענה כי עבודות התיקון החלו במחצית ספטמבר ונמשכו עד סוף אוקטובר. הדבר עולה ממכתב מיום 15.9.05 שבו נכתב בשמה שעבודות התיקון עומדות להסתיים בימים הקרובים. התובעת נשאלה על כך וענתה שאי אפשר לדעת מתי קבלן שיפוצים מסיים. גם תשובה זו אינה נכונה, שכן הקבלן עמד לסיים בימים הקרובים, ואין ראיה, מלבד דבריה הבלתי סבירים והבלתי אמינים של התובעת, כי מועד התשלום בסוף אושטובר היה גם מועד סיום העבודה. ואולם, השאלה היא לגבי תחילת העבודה. ברור שהוא לא התחיל ב- 15.9.05 אם באותו יום היא אומרת שהוא כבר מסיים.

כללו של דבר, ככל שהדברים אמורים בעדותה של התובעת, לא ניתן להסתמך עליה.

גם עדותו של הנתבע אינה אמינה כולה, והיו בה סתירות. כך, בתצהירו טען שאשתו ניצן היתה הדומיננטית בכל הקשור לתחזוקת הדירה. כאשר נשאל בעמ' 12 אם אשתו היתה זו שטיפלה בכל נושא השכירות, התיקונים, השיפפוצים, הצביעות, ענה שהיא לא טיפלה בנושא השכירות, מלבד טלפונים מסוימים אחר כך בבעיות לפעמים. כך, מתצהירו עולה שהדירה היתה במצב טוב ותקין כבר ביום 10.8.03, והנתבעים תיקנו מה שתיקנו רק כדי למנוע ויכוחים. בעדותו, בעמ' 13 אישר שהדירה לא היתה נקיה ולא היתה צבועה והיה צורך לתקן חורים בקירות, והוא מתנצל על כך. מוטב לומר את האמת בהתחלה מאשר להתנצל אחר כך.

גם התובעת, שתמכה בעדותו של הנתבע על מצב הדירה, אישרה שהטענות על מצב הדירה בנושא השטיח, פינוי החפצים והלכלוך היו נכונות, וגם זו סתירה.

לאור האמור לעיל, יש להכריע את הדין בעיקר לפי הראיות החפציות ולא הראיות המילוליות, כדלקמן:

א.       העבודות שנטען שבוצעו הם סיוד הדירה, צביעת דלתות ומשקופים, סידור ארון אמבטיה, ניקוי שטיחים והחלפת חזיתות לארון מטבח. מכאן, שאלו היו הפגמים שלדעת התובעת נותרו בדירה.

ב.       אשר לסיוד הדירה, איני מקבל את טענת התובעת שעל הנתבעים לשאת בכך, הן משום שמדובר בתיקון עקב בלאי סביר שאינו באחריות הנתבעים והן משום שהנתבעים סיידו את הדירה בצורה מספקת כעולה מהתצלומים שצירפו, שלא נסתרו על ידי צילומים מטעם התובעת.

ג.       הנתבעים אישרו את חובתם לנקות ולתקן את הדירה ולסיידה, ועקב כך מסרו את הדירה ביום 17.8.05 במקום ביום 9.8.03. אני מעריך את הזמן הדרוש לביצוע העבודות מלבד הסיוד ב- 10 ימים.

ד.       עבודות התיקון החלו לפני 15.9.05 והסתיימו כשבועיים אחרי כן, אך איש לא מנע מהתובעת להתחיל בעבודות ביום 17.8.03. ממילא לא המתינה לתשובה על המכתב מיום 15.9.03, והמתקן התחיל בעבודה לפני. על כן, על הנתבעים לשאת בתשלום דמי שכירות נוספים עד ליום 27.8.03, דהיינו 18 ימים נוספים.