פסק-דין בתיק א 115427/01

כללי

1. ביום 12.9.2001 ארעה תאונת דרכים בה מצאה את מותה  ח.ט.ח. ז"ל, ילידת 20.7.1958 (להלן: " המנוחה"). המנוחה נפטרה עקב התאונה ביום 20.9.2001 והותירה אחריה בעל, התובע 1, יליד 10.4.1953, ושמונה ילדים קטינים, התובעים 2-9: התובע 2 (להלן: " ב") יליד 16.4.1991; התובעת 3 (להלן: " ש") ילידת 26.7.1992; התובעת 4 (להלן: " ח") ילידת 9.12.1993; התובע 5 (להלן: " ב") יליד 7.2.1995; התובעת 6 (להלן: " צ") ילידת 19.11.1996; התובע 7 (להלן: " מ") יליד 24.4.1998; התובעת 8 (להלן: " א") ילידת 17.7.1999; התובע 9 (להלן: " נ") יליד 7.12.2000.

המנוחה התגוררה עם משפחתה בכפר פרעת'א בנפת קלקיליה, בשטחי הרשות הפלסטינית.

2. התובעים הגישו תביעתם כתלויים ולחילופין כתביעת עזבון, כאשר נטען כי יש זהות בין התלויים ליורשים. צו ירושה לא הומצא. אין מחלוקת על חבות הנתבעים לפצות התובעים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " חוק הפיצויים"). המחלוקת היא על שיעור הפיצויים לו זכאים התובעים. המחלוקת בין הצדדים היא משמעותית, לאור העדר ראיות של ממש בדבר עיסוקיה של המנוחה והעדר ראיות אובייקטיביות - עצמאיות כלשהן התומכות בטענות התובעים בדבר הכנסות המנוחה.

הראיות

3. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובע 1 ועל ידי אחיה של המנוחה. שני המצהירים נחקרו חקירה נגדית על תצהיריהם.

4. בתצהיר התובע 1 נאמר כי הוא עצמו חולה בסכרת קשה משנת 1998 ולכן אינו עובד " הרבה שנים". נאמר כי המנוחה היא זו שפירנסה את המשפחה, זאת בנוסף לכך שטיפלה  בילדים, טיפלה  בתובע 1 עצמו ודאגה לכל עבודות הבית. נאמר כי המנוחה עבדה כפועלת חקלאית בשכר ממוצע יומי של 100 ש"ח, כי שכרה בסכומים נמוכים אדמה וגידלה  עליה גידולים חקלאיים למכירה וכי בנוסף קטפה זיתים ושקדים ותמורת כך קיבלה חלק מהיבול לידיה. נאמר כי תזונת המשפחה התבססה בעיקר על המצרכים והיבול שקיבלה המנוחה במסגרת עבודתה. עוד נאמר, כי המנוחה נהגה לעזור לשכנותיה בעבודות משק הבית וכי תמורת כך קיבלה מוצרי מזון וביגוד לבני המשפחה וכי ערכה עסקאות חליפין כנגד התוצרת החקלאית שגידלה. בתצהיר נטען כי הכנסות המנוחה בכל חודש מוערכות בכ- 5500 ש"ח. עוד נאמר כי לאחר מות המנוחה נעזר התובע 1 בקרובת משפחה  אשר דואגת לילדים ולמשק הבית, כחמש שעות ביום, וכי הובטח לה שכר חודשי בסך 3000 ש"ח. נאמר כי בהוצאות הקבורה והמציבה וההוצאות הנלוות לכך נשא אחיה של המנוחה.

5. בחקירתו הנגדית (באמצעות מתורגמן) השיב התובע 1 כי אינו עובד לפחות 13 שנים בשל מחלת הסכרת וכי הוא " כל הזמן בבית". בזמנו עבד במפעל בישראל וכן בחומרי בניין והשתכר כ- 70 ש"ח ליום. הוא השיב כי הוא והמנוחה עבדו בעיבוד אדמה יחדיו. לאחר מכן הוסיף כי הוא הפסיק לעבוד עמה כשנה טרם מותה. לעניין קטיף הזיתים והשקדים השיב כי מדובר בעבודה עונתית, כחודשיים בשנה. את הזיתים הייתה המנוחה מביאה הביתה, הם היו נלקחים לבית בד לצורך הפקת שמן. השמן היה נמכר - ומחצית מהרווחים הועברו למנוחה ולתובע 1 (מחצית לבעל האדמה). התובע 1 הוסיף כי בניגוד לאמור בתצהירו לא שולם דבר לבעל הקרקע עבור שכירת האדמה אשר עובדה על ידי המנוחה ואמר: " אני לקחתי על עצמי לטפל בזיתים ולעבד את האדמה ...אני דאגתי להביא טרקטור וכל הדברים" ( עמ' 10 שורות 1-6). לאחר מכן הוסיף כי היה נותן לבעל הקרקע מחצית מהיבול (עמ' 12 שורה 30). לשאלות ב"כ הנתבעים לגבי עדר עיזים אותו הוא רועה השיב התובע 1 כי כיום הוא אינו רועה עוד את העיזים וכי בעבר היה רועה את העדר כשעה - שעה וחצי. התובע 1 הוסיף כי קיבל תרומות מגורמים שונים, עוד לפני התאונה, וכמו כן קצבה מהרשות הפלסטינית.

6. בתצהירו של אחיה של המנוחה, ע.ב.ח., נאמרו דברים דומים לתצהיר האלמן. נאמר כי האלמן חולה בסכרת קשה, כי לא עבד לפני התאונה ולא עובד גם כיום. נאמר כי המנוחה הייתה המפרנסת היחידה של המשפחה  בנוסף לכך שעבדה בכל עבודות משק הבית. נאמר כי המנוחה עבדה כפועלת חקלאית בשכר יומי של 100 ש"ח ליום. נאמר כי שכרה בפרוטות אדמה וגידלה עליה גידולים חקלאיים למכירה. נאמר כי נהגה להביא מצרכי מזון למשפחה. נאמר כי בצעה עסקאות חליפין כנגד התוצרת החקלאית שגידלה  וכי נהגה לעזור לשכנותיה כנגד קבלת מזון וביגוד למשפחה. נאמר כי הכנסותיה החודשיות מוערכות בכ- 5500 ש"ח. נאמר כי לאחר מות המנוחה מטפלת בילדים ובמשק הבית גיסתו של האלמן, אשר הובטח לה שכר חודשי  של 3000 ש"ח. נאמר כי הוא עצמו דאג להוצאות קבורה ומציבה והוצאות נוספות, המוערכות בכ- 6000 ש"ח נכון ליום הוצאתן.

7. בחקירתו הנגדית השיב כי אחותו המנוחה מסרה לו שהיא קיבלה שכר של כ - 100 ש"ח ליום וכי הוא יודע כי התובע 1 אינו עובד מאז תאונה. כמו כן השיב כי גיסתו של התובע 1 מגיעה לבית התובעים בכל יום לצורך עזרה. העד הוסיף כי ראה כיצד אחותו המנוחה מקבלת שכר:" כשהייתי הולך אליה אני ראיתי איך שילמו לה זה 1000 ש"ח , זה 200 ש"ח. מי ששילם לה ...נעיף והוא שילם לה 200 ש"ח באיסוף חיטה, שעורה. לנעיף יש אדמה. אנשים מהכפרים שלנו שילמו לה" (עמ' 15 שורות 10-12). 

8. מטעם הנתבעים הוגש תצהיר חוקר, מחמד אבו גוש, בלווית תמונות, דו"ח חקירה ותמליל הקלטת שיחת החוקר עם התובע 1.

בתצהיר החוקר ובדו"ח החקירה נאמר כי התובע 1 עובד ועבד, גם טרם מות המנוחה, בעיקר במסיק הזיתים וכמו כן ברעיית עדר עיזים. נאמר כי  התובע 1 מסר לחוקר כי המנוחה לא עבדה מחוץ לביתה טרם מותה. עוד נאמר כי שרין הפסיקה ללמוד על מנת לסייע בבית וכי מאהר לומד בפנימייה בקלקיליה. מהתמליל עולה כי התובע 1 מסר כי הוא קיבל ומקבל תרומות לאחר מות המנוחה. התובע 1 מסר כי הוא עובד בזיתים עם ילדיו וכי יש לו עדר של 13 כבשים. הוא מסר כי אשתו המנוחה " הייתה עובדת איתי בחקלאות" (עמ' 12 שורה 26) וכי התאונה ארעה כאשר יצאו לקנות מספוא (עמ' 5  שורה 1) ולא תרופות, כנטען בתצהיר התובע 1.  לעניין ההשתכרות מהזיתים, המינוח של התובע 1 בשיחתו עם החוקר, כפי שהוקלטה ותורגמה על ידי המתורגמן במהלך הדיון הוא " היום אני לוקח זיתים לחצי" (עמ' 18 בפרוטוקול שורות 1- 13) ונראה כי הכוונה היא לכך שהתובע מקבל מחצית מהשמן שמופק מהזיתים שהוא קוטף, לצורך מכירתו.

נפנה ונעריך את שיעור הנזק שנגרם לתובעים - תחילה לתלויים ולאחר מכן לעזבון.

תביעת התלויים

אבדן תמיכה

9. לצורך הערכת הפסדי התמיכה שנגרמו לתלויים, אם בכלל, יש לקבוע מה היה שיעור השתכרותה של המנוחה. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש לקבוע כי המנוחה השתכרה הן מעבודתה  כפועלת חקלאית בתקופות עונתיות, הן מהיבול שקיבלה לידיה מגידולים חקלאיים שגידלה על אדמה ששכרה, והן מעסקאות חליפין שונות. יש לציין כי בכתב התביעה, גם זה המתוקן, לא נטען כלל כי המנוחה עבדה מחוץ לביתה. עם זאת, לאור כך שתחשיבי שני הצדדים עוד במהלך ישיבות קדם המשפט מתייחסים לראש נזק זה ולאור כך שלא נטענה בשלב כלשהו הרחבת חזית - לא אתייחס לטענה כהרחבת חזית. ב"כ התובעים טען בסיכומיו כי יש להעריך את הכנסות המנוחה בסכום חדשי של 5500 ש"ח לחודש ובהתאם לכך יש לחשב את הפסדי התובעים כתלויים. חישוב ב"כ התובעים בסיכומיו מתבסס על כך שהתובע לא השתכר כלל. חישוב ב"כ התובעים על פי פרמטרים אלו מביא להפסדי תמיכה לתלויים בסכום של 1,180,130 ש"ח.

10. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי לכל היותר יש לקבוע כי המנוחה עבדה בחקלאות בלבד כעזרה מסוימת לתובע 1 ולא בכל עיסוק נוסף, גם לאור היות המנוחה מטופלת  בשמונה ילדים קטינים, הקטן בהם בן כעשרה חודשים בלבד ביום התאונה. ב"כ הנתבעים מפנה לכך שלא קיים כל מסמך אשר יכול לאשר השתכרות כלשהי של המנוחה ומדובר בסכומים שנטענו ב"הבל פה" בלבד. ב"כ הנתבעים מציע לערוך חישוב השתכרות המנוחה על פי שכר שנתי של 5000 ש"ח לשנה (100 ש"ח ליום, חודשיים בשנה), לאמור 417 ש"ח בחודש. בנוסף, טוען ב"כ הנתבעים, יש לקבוע כי התובע 1 היה וממשיך להיות מפרנס המשפחה. נטען כי מצבו הרפואי של התובע כלל לא הוכח במסמכים רפואיים. נטען כי הסכום של 5500 ש"ח, לו טוענים התובעים - הוא הסכום אותו השתכר דווקא התובע 1, ממנו יש לנכות מס הכנסה, ויש לקחת בחשבון סכום זה בחישוב הפסדי  התלויים, כאשר חישוב כזה מעלה כי לא יגרמו לתלויים נזקים כלשהם בעתיד עקב מות המנוחה. ב"כ הנתבעים מציע פיצוי כולל בראש הנזק של אבדן תמיכה, לעבר ולעתיד,  בסכום של 29,400 ש"ח.

11. אכן, כאמור, אין בפנינו כל נתונים אובייקטיביים לגבי השתכרות המנוחה וכן לגבי השתכרות התובע 1 בכל מועד שהוא. אין כל מסמכים,  אישורים,  דיווחים לרשויות כלשהן או עדויות מעדים בלתי תלויים. העמימות הראייתית לגבי השתכרות המנוחה והתובע 1 היא רבה. גם מצבו הרפואי של התובע 1 לא הובהר די צרכו ולא הוצגו מסמכים המעידים על חוסר יכולתו לעבוד בצורה מוחלטת, כנטען. אמנם הוצג אישור רפואי או "דו"ח רפואי" מיום 25.12.04, אשר כולל בעיקר את תלונות התובע 1, אך לא הוצגו מסמכים לגבי טיפולים רפואיים כלשהם או מסמכים מפורטים אחרים שנערכו, בזמן אמת, לגבי מצבו הרפואי של התובע 1. התובע אמנם הופיע בבית המשפט והציג מצג לגבי מצבו הרפואי, תוך שהוא נעזר במקל ומציג את עינו הפגועה אך כמובן שלא ניתן ללמוד מכך על היעדרות מוחלטת של  יכולת השתכרות. יש להעיר כי בתמונות שצולמו על ידי החוקר נראה התובע 1 ללא מקל.

בהתבסס על הנתונים שהוצגו ניתן, לדעתי, להגיע למספר הערכות ומסקנות. האחת, המנוחה והתובע 1 עבדו יחדיו בעבודות עונתיות, בעיקר בחקלאות, לרבות במסיק הזיתים ובמכירת שמן שהופק מהזיתים שקטפו. אין מדובר בעבודה אותה המנוחה הייתה מבצעת לבדה אלא בעבודה משותפת שלה ושל התובע 1, תוך חלוקת תפקידים ביניהם. לכך ניתן להגיע בעיקר מדבריו של התובע 1 בעדותו, תוך שהוא מדבר על  עבודה זו בלשון "רבים": " אני והיא היינו זורעים את האדמה" (עמ' 9 שורה 5); " אנו היינו מתחלקים, לוקחים את הזיתים לבית בד...אני מוכר את השמן...לכל מי שרוצה אני מוכר לו 3-4 פחים" (עמ' 9 שורות 21-29); " אני לקחתי על עצמי לטפל בזיתים ולעבד את האדמה והייתי מביא מישהו בבוקר...אני דאגתי להביא טרקטור וכל הדברים ... אני הייתי מדבר איתם וגם איתה הייתי מדבר והיא הייתה עושה מה שאני אומר" (עמ' 10 שורות 4-6). כך גם בתמליל חקירתו: " הייתה עובדת איתי בחקלאות" (עמ' 12, שורה 26). השנייה, גם לאחר מותה, המשיך התובע בעיסוקים שונים והמשיך להשתכר - בעיקר מהזיתים וכן מעדר עיזים. השלישית, סביר בעני כי המנוחה נהגה לערוך עסקאות חליפין שונות עם שכנותיה כגון קבלת ביגוד או הנעלה  כנגד גידולים חקלאיים או שמן זית וכד'.

12. על בסיס כלל הנתונים ולצורך חישוב הפסדי התלויים אני מעריכה כי המנוחה השתכרה, בממוצע, כ - 800 ש"ח לחודש בערכים של היום, וכי התובע אף הוא השתכר כ- 800 ש"ח לחודש, בערכים של היום, סכום אותו הוא ממשיך להשתכר אף לאחר מותה. לצורך הערכה זו נעזרתי גם בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסיטיקה של הרשות הפלסטינית- אל בירה לגבי השכר הממוצע ליום לעובד ברשות הפלסטינית באזור זה בשנים האחרונות. כפי שמופיע  בירחון "חשב" - מדובר על שכר יומי של כ- 70 ש"ח. החישוב מתבסס על הכנסה של כמחצית מסכום זה למנוחה וכן לתובע 1.

13. החישוב יעשה על פי שיטת הידות ועל בסיס קופה משותפת. מספר הידות הוא 11. סכום הקופה המשותפת הוא 1600. הסכום אותו "נגסה" המנוחה בקופה המשותפת, אשר "נחסך" לאחר מותה, הוא סכום של 145 ש"ח. סכום זה יש להפחית מהכנסתה, כך שהסכום שנותר הוא סכום של 655 ש"ח. סכום זה כאשר הוא מחולק ל-11 - כ- 60 ש"ח. זהו בסיס החישוב להפסדי התלויים. חישוב התלות לקטינים יעשה עד לגיל 18. חישוב התלות לתובע 1- עד למועד בו הייתה המנוחה מגיעה לגיל 67.

14. התקופה הראשונה היא מיום התאונה, 12.9.01 ועד יום פסק הדין, סה"כ 49 חודשים. בתקופה זו - הפסד של 10 ידות, סה"כ 29,400 ש"ח. בתוספת ריבית אמצע תקופה -    32,000 ש"ח.