פסק-דין בתיק א 1154/04

1.         בפניי תביעת התובע בה הוא עותר להצהיר כי הינו הבעלים של עגורן 8 טון (להלן: "העגורן") המוחזק אצל הנתבעת 1 (להלן: "החברה").  הנתבע מס' 2 הוא הנאמן להסדר נושים לחברה בתיק פש"ר 419/99 (להלן: "הנאמן"). עוד עותר התובע כי הנתבעים ישיבו את העגורן לידיו, וכי יותר לו לפצל את סעדיו על מנת שיוכל לתבוע בהמשך מהנתבעים דמי שימוש ראויים בעגורן. אתייחס לרישומו של דני בן-נתן בתביעה ככתובת החברה.

2.         החברה הינה חברה בערבון מוגבל שנקלעה לקשיים כלכליים, ועל כן הגישה בתאריך 4.11.99 לבית משפט זה בקשה במעמד צד אחד להקפאת הליכים וכן בקשה למינוי נאמן לחברה, אשר יפעל בין השאר לכינוס אסיפות נושים לשם אישור הסדר נושים לצורך הבראת החברה (פש"ר 419/99).  הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 233 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, המוצא את ביטויו כיום בסעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999. 

3.         לאחר שמונה נאמן הוא פעל לכינוס אסיפות הנושים בתאריך 12.1.00, ואלה אישרו את הסדר הנושים שהוצג בפניהם (בכפוף להסתייגויות שונות).   בהתאם לבקשת הנאמן מיום 18.1.00 (בש"א 1156/00), ולאחר ששמעתי את הנושים השונים שהופיעו לדיון ביום 6.2.00, אושר הסדר הנושים. בהחלטה הוארך צו הקפאת הליכים כנגד החברה ובעלי העניין עד 6.5.00. כן קבעתי כי הנאמן יבצע הליך של הוכחות חוב של נושי החברה כמפורט בהסדר הנושים.

4.         בהתאם להחלטתי הנ"ל ולהסדר הנושים, פרסם הנאמן מודעה בעיתונות בה הוזמנו נושי החברה להגיש לו הוכחות חוב לא יאוחר מתאריך 29.2.00.  בהודעה נאמר כי הוכחות חוב שלא תוגשנה עד למועד זה לא תוכרנה, אלא מטעמים מיוחדים או באישור בית המשפט.

נושים שונים של החברה הגישו הוכחות חוב בהתאם להסדר לעיל, ובתאריך 6.7.00 אושר הליך הוכחות החוב שבוצע ע"י הנאמן, למעט מספר נושים שהתובע אינו נמנה עליהם.

5.         ביום 25.9.02 הגיש התובע נגד דני בן-נתן, מי שהיה מנהלה ובעל השליטה בחברה, תביעה לבימ"ש השלום בחיפה בתיק אז' 17146/02 בה תבע ממנו דמי שכירות בסכום העולה על 160,000 ש"ח. בתביעה זו נטען כי התובע השכיר לדני בן-נתן את העגורן באמצעות אחיו תמורת 500 $ לחודש והוסכם שהתשלום יבוצע בסוף כל שנה. העגורן נמסר ע"י התובע לנתבע.

התביעה האמורה נגד בן-נתן נמחקה ללא צו להוצאות, נטען שבן-נתן הסכים לכך לאור ההבנה שהושגה בין הצדדים שלא תוגש נגדו באופן אישי תביעה אחרת.

תביעתו החדשה של התובע הוגשה בתאריך 5.7.04 לבית המשפט המחוזי בנצרת. כתב ההגנה של הנתבעים הוגש בתאריך 25.10.04. בהתאם להחלטת הנשיא בן דוד מיום 30.11.04, הועבר הדיון לבית משפט זה בו מתנהלים הליכי ההסדר של החברה. בתאריך 2.11.05 התקיים דיון בפניי, בו השלימו הצדדים את טענותיהם.  

פסק דין זה ניתן על פי טענות הסף.

6.         התובע הינו קבלן עבודות מתכת תושב נצרת.  לטענת התובע, התקשר בחודש 11/1996 בהסכם שכירות עם החברה במסגרתו הושכר לה העגורן כנגד דמי שימוש חודשיים.  העגורן מצוי כיום בחזקתה של החברה ובחצירה.   התובע לא צרף לכתב תביעתו הסכם שכירות בכתב, וטוען כי ההסכם נכרת בין אחיו של התובע (בשם התובע) לבין דני בן-נתן (בשם החברה), כאשר האח שימש מתווך בעסקה.  

7.         לאחר שהחברה לא שילמה את דמי השכירות עבור העגורן, פנה התובע רק לאחר שהחברה נקטה בהליכי הקפאת הליכים, ודרש את תשלום דמי השכירות וכן את השבת העגורן.  התובע צירף לתביעתו העתקי פניותיו בכתב מתאריכים 24.11.00, 31.10.01 ו-17.11.03 אל הנתבעים. לטענת התובע, הנתבעים סרבו להשיב לו את העגורן בטענה כי העגורן הוא רכוש החברה. 

8.         התובע אינו מכחיש כי לא הגיש הוכחת חוב בהתאם להסדר הנושים. לטענתו, הוא אינו נדרש להגיש הוכחת חוב, שכן העגורן בבעלותו ואינו נמנה עם נכסי החברה. אשר על כן - לפי התובע - הוא אינו נמנה עם נושי החברה.  

הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הוא כי יוצהר שהעגורן נמצא בבעלותו, וכן כי הנתבעים ישיבו לו את העגורן.  כמו כן מבקש התובע כי יותר לו לפצל את סעדיו באופן שיוכל לתבוע בעתיד דמי שימוש בגין העגורן.  עוד מבקש התובע, במידה ולא תתקבל טענתו שאינו נמנה על נושי החברה, כי תאושר לו הארכת מועד לצורך הגשת תביעת חוב לנאמן.  

9.         טענתם המרכזית של הנתבעים הינה כי החזקה בעגורן הוקנתה לחברה כדין לפי הסכם  מיום 16.7.96, בו רכשה החברה את העגורן מהתובע כנגד תמורה של 20,000$ אשר היתה אמורה להשתלם בפריסת תשלומים. אשר על כן - לפי הנתבעים - אין לתובע זכות לקבלת העגורן.  הנתבעים צרפו לתביעתם מסמך מתאריך 16.7.96 המופנה אל התובע והנושא את הכותרת "הזמנה Purchase Order", בו מוזכר העגורן, מפורטים התשלומים שישולמו בגינו, ונאמר כי תיעשה לגביו בדיקה חשמלית לתקינותו. 

10.       לטענת החברה, העגורן שולב במערך הציוד שלה ונרשם במלאי החברה, ועל הציוד והרכוש של החברה קיימים שיעבודים שונים לטובת נושים מובטחים, כפי שנעשו במהלך השנים. כרשום במסמך הרכישה מ- 16.7.96 היתה החברה אמורה לבדוק את העגורן טרם העברת מלוא התמורה. נטען שמאחר ומנהלי הכספים בחברה באותה עת, אינם עובדים יותר בחברה, ולא ניתן ללמוד מתוך מסמכי החברה מה היתה העילה לאי השלמת מחיר העיסקה, לא מכחישה החברה את הטענה כי החברה לא שילמה את מלוא התמורה הנקובה במסמך הרכישה. לא פורטו הסכומים שכן שולמו.

11.       עוד טוענים הנתבעים כי הגשת התביעה כנגד החברה מנוגדת לצו הקפאת ההליכים שהוצא לצורך מימוש הסדר הנושים.  הגשת התביעה מחייבת אישור מוקדם של בית המשפט שבמסגרתו התנהל תיק הסדר הנושים של החברה.  על פי הנתבעים, את תביעותיו של התובע כנגד החברה היה עליו להגיש באמצעות תביעת חוב במסגרת הסדר הנושים, ומשלא עשה כן, אינו יכול לבחור בדרך החלופית של הגשת תביעה כנגד החברה.  לאור המועד שבו נקשרה העיסקה עם התובע, נטען שהתיישנה תביעתו.  משכך, לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף.

12.       הנתבעים טוענים כי אין לתובע כל עילת תביעה כנגד הנאמן , שכן משהתובע לא הגיש תביעת חוב לנאמן, לא נוצרו בינו לבין הנאמן יחסים כלשהם היכולים להוליד עילת תביעה.           

13.        על פי הסדר הנושים והדין החל, חובותיה של החברה לנושיה, ככל שנוצרו עד למועד צו הקפאת ההליכים (7.11.99), ניתנים לתביעה מהחברה רק בדרך של הגשת תביעות חוב לנאמן באופן ובמועדים כמפורט בהסדר הנושים.  מרגע שאושר הסדר הנושים על ידי הנושים ועל ידי בית משפט זה, הוא מחייב את התובע גם אם זה אינו מסכים לו.  ר' סעיף 8.3 להסדר הנושים; סעיף 350(ט) לחוק החברות; רע"א 292/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית  לבניין בע"מ (בניהול מיוחד) באמצעות המנהל המיוחד (עו"ד גיל הירשמן) והנאמן (רו"ח יאיר רבינוביץ) ואח', פ"ד נה(2) 56, 63 (להלן - ענין שיכון עובדים) וכן י' בהט הסדרי הבראה - בבית המשפט ומחוץ לבית המשפט (התשנ"ט) 195.

14.       יש לדחות את טענת התובע כי הוא אינו נושה של החברה בהיותו הבעלים של העגורן, ככל שהוא עותר לקבלו חזרה לחזקתו. לכאורה, ועל פי המסמכים שהוצגו בפני, נעשתה בין הצדדים עיסקת מכר.  התשלומים היו חודשיים - גם לפי מסמך הרכישה - 1,000$ במשך 12 חודשים (עד יולי 1997) ו- 8,000$ בתשלום אחד בחודש אוגוסט 1997. במסמך הרכישה, שהוא המסמך היחיד המתאר את מהות העיסקה שבין הצדדים, (שנעשתה, בל נשכח, באמצעות אחיו של התובע, אליאס שלופה) לא נרשמה תניית שימור הבעלות, דהיינו: גם אם התובע לא קיבל את יתרת התמורה בגין העגורן, הוא אינו זכאי להשבת העגורן כי אינו בעליו עוד, אלא זכאי ליתרת הכספים, אם מגיעים לו כאלה מהחברה (רע"א 1690/00 מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ ואח' נ. א. אבגל טכנולוגיות בע"מ (בפירוק זמני), פ"ד נ"ז(4) 385). במקרה כזה הוא אחד הנושים של החברה, והיה עליו לפעול בהגשת תביעת חוב לפי הוראות הנאמן.