פסק-דין בתיק א 11537/00

נתוני רקע

1.         ביום 10.11.96 חתמה הנתבעת 1 על תנאי ניהול חשבון דביטורי בסניף זכרון יעקב של התובע, שמספרו 303800/39 (להלן - "החשבון העסקי"). הנתבעים 2 ו- 4 ערבים למילוי התחייבויותיה של הנתבעת 1 בגין החשבון העסקי. ביום 17.3.97 חתמו הנתבע 2 (להלן, גם "אורי") והנתבעת 3 בסניף זכרון יעקב של התובע על חשבון דביטורי, שמספרו 22183/83 (להלן - "החשבון הפרטי"). התובע הגיש תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעים בגין יתרות חוב בחשבונות אלו.

2.         הנתבעים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן. בעקבות זאת הוגש כתב הגנה וכתב תביעה-שכנגד. בגדרה של זו הוטחו טענות חמורות כנגד התובע, ונטען לנזקים העולים כדי סך של 6,927,178 ש"ח, המאיינים את סכום התביעה העיקרית. אכן, ובעקבות החלטות שונות, הועמד סכום התביעה-שכנגד, משיקולי אגרה, על סך של 250,000 ש"ח.

3. המסכת הנטענת נגולה בתצהירי עדויות ראשיות שהונחו על ידי ב"כ הצדדים. מטעם התובע הוגשו תצהירים של פקידים שונים שעסקו בחשבונות האמורים בזמן מן הזמנים, ובמרכזם עדויותיהם של שני מנהלי הסניף בתקופה הרלוונטית, מר עמי נסריאצי (להלן - "עמי"), שאין עוררין שהקשר הראשון של אורי היה עמו, ומר צביקה פפר (להלן - "פפר"), מי שהיה מנהל הסניף לאחר עמי, ובמרבית התקופה הרלוונטית נשוא המסכת שבפניי. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של אורי, רו"ח מנחם דותן, מי שהיה רואה החשבון של הנתבעת 1 בתקופה הרלוונטית, וחוות דעת של שלושה מומחים, מר דוד אברון, רו"ח שי ישראל ושמאי המקרקעין עופר ניר.

3.         במהלך הראיות הסכימו ב"כ הצדדים להסתפק בחקירותיהם הנגדיות של עמי, פפר ואורי, תוך שנשמרות מלוא הזכויות והטענות. אקדים ואציין, איפוא, כי בדעתי לדחות את טענת התובע אודות המשמעות הנגזרת לשיטתו מכך שעדים אחרים מטעם התובע לא נחקרו. אכן, הטענה האמורה היא בבחינת חרב פיפיות, שהרי על אותה דרך תיגזר לחובת התובע העובדה שאף הוא לא עמד על חקירת העדים הנותרים זולת אורי, לרבות המומחים שמטעמו.

            בעקבות מסכת הראיות הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים. בהחלטתי מיום 23.11.07 הבעתי מורת רוחי מכך שהתובע נטל חירות לעצמו להגיש סיכומי תשובה, ללא נטילת רשות. בדעתי להתעלם מסיכומי תשובה אלו, ולזקוף נתון זה לחובת התובע, שעה שאבוא לפסוק הוצאות.

4.         נהיר לחלוטין כי קיימת זיקת גומלין מובהקת בין התביעה העיקרית לתביעה-שכנגד. ביסודו של דבר עילות התביעה-שכנגד הן עילות קיזוז בפני התביעה העיקרית. סכומי החיוב בגין התביעה העיקרית, בנתון לבחינת עילות הקיזוז, ביסודו של דבר אינם שנויים במחלוקת של ממש. ועוד אין עוררין כי בעקבות הגשת התביעה שולמו סכומים ששולמו לתובע. לנוכח זאת, ושוב בנתון לבחינת עילות הקיזוז, מקובל עליי חישוב התובע לעניין יתרת החוב העדכנית בחשבון העסקי ובחשבון הפרטי, כמפורט בסיכום טענותיו.

5.         טענות הנתבעים, המושמעות מפי אורי, מתחלקות לשני סוגים:

ראשית, הטענה המרכזית היא באשר להתנהלות נפסדת נטענת של התובע מראשיתה של דרך. לשיטתו של אורי הושג הסכם בעל-פה, על פיו התחייב התובע להעמיד לנתבעת 1 אשראי בסכום של 150,000$ בהלוואה שקלית צמודה בשיעור 6% למשך 10 שנים. תחת זאת, ובניגוד למוסכם, העמיד התובע לזכות הנתבעת הלוואה לתקופה של שנה ולא לתקופה של 10 שנים. ועוד: תחת להעמיד לתובע הלוואה שקלית, הועמדה הלוואה דולרית על סך 150,000$ לתקופה של שנה, החוזרת ומתחדשת כל 3 חודשים. כמסתבר, לשיטת אורי, בכך החטא הקדמון של התובע שהביא לכדור שלג מידרדר שגרם בסופה של דרך להתמוטטותה של הנתבעת 1.

שנית, במנותק מהפרת ההסכמה החוזית הנטענת האמורה, שטח התובע שורה של טענות בגין דרך הניהול הנפסדת של החשבונות בסוגיות שונות. אלו פורטו בתצהירו של אורי ונתמכו בחוות הדעת של המומחים שבפניי, כך לשיטת הנתבעים.

שיקולי מבוא

6.         להלן אדרש לסוגיות הצריכות לפנים בדרך הכרעתי. בסופו של דיון וניתוח יעלה כי בדעתי להיענות לתביעה העיקרית במלואה, ולדחות את התביעה-שכנגד במלואה. טרם שאדרש לדיון פרטני ראוי להידרש לשיקולי מבוא המציבים שורה נרחבת של מחסומים בדרכו של אורי.

7.         אין עוררין באשר לכישוריו המעולים של אורי, ככל שעסקינן בניהול עסקים. אורי היה חשב של חברות, היה רכז או גזבר של קיבוץ, הוא בעל הכשרה אקדמית וניסיון כלכלי מוכח. אכן, הוא לא סיים את התואר השני בכלכלה, אך החל בלימודיו לקראתו. מן הנתונים שבפניי מצטיירת דמות דעתנית של אדם נבון ומשכיל, היודע הוויות עולם, ובעיקר מתמצא בעולם העסקים.

הנתון האמור חובר לכך שאורי, לכל אורך הדרך, פקד את הסניף לעיתים קרובות מאוד, קיים פגישות עם עמי ופפר, לעיתים מזומנות ובאינטנסיביות רבה. מסכת העסקים שנגולה בפניי נפרסת על פני שנים לרוב. מלכתחילה, כך גרסתו של אורי, הוא מודע להפרות חוזרות ונשנות של התובע אודות סיכומים מובטחים. אין עסקינן, איפוא, באירוע חד-פעמי או באירועים ספורים; עסקינן במסכת מורכבת ומסועפת, הנמשכת על פני תקופה של שנים במהלכה התובע, כך טענתו של אורי, חוזר ומפר סיכומים ומבטיח הבטחות חוזרות ונשנות, שהוא אינו עומד בהן.

8.         אם אלו הם פני הדברים, בולט לחובתו של אורי הנתון כי לכל אורך הדרך לא שזפה עיני, ולו מסמך אחד המביע את מחאתו של אורי ולמצער, המתעד את הסיכומים המובטחים והמופרים, כאמור, חדשות לבקרים. אין צריך לומר כי לכל אורך הדרך לא נוקט אורי בשום הליך משפטי כנגד התובע, והוא עושה כן רק לאחר שהתובע מגיש התביעה העיקרית כנגדו. ואפילו מכתב התראה אחד, אם של של הנתבעים ואם של יועצם המשפטי, לא מצוי לנגד עיניי. הדבר לוקה בחוסר סבירות קיצונית ומאפיל על מכלול גרסתו של אורי ומשווה לה חוסר אמינות. אכן, כעוצמת הטענות החמורות המוטחות בתובע, כעוצמת המקרים החוזרים ונשנים בהם הבנק, לשיטת אורי, חוזר לסורו ומפר הבטחות חוזרות ונשנות, אף כעוצמת תבונתו והשכלתו של אורי, איש עסקים, כלכלן וחשב בהכשרתו והשכלתו - כך אפסות התיעוד בכתב מטעמו של אורי.

אכן, אורי חוזר ומציין כי לכל אורך הדרך חזר וסמך על הבטחותיהם של נציגי הבנק, ובעיקר עמי ופפר. גם אם הייתי בדוחק מייחס אמינות לגרסה האמורה, ככל שעסקינן בתחילת הדברים, הנתון האמור הולך ומתפוגג, ברבות השנים, ולנוכח ההפרות הנטענות החוזרות ונשנות.

9.         כך, ככל שעסקינן במה ש אין בפניי. המועט, בכתב, המונח בפניי הולם בגרסתו של אורי ושולל אותה מכל וכל.

10.        כך, בעיקר, לנוכח הסכם פשרה שנחתם במסכת שבפניי בגין הליך משפטי קודם שניתן לו תוקף של פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי התובע נגד הנתבעת 1 ונגד אורי ב- ת.א. 26653/98.

            בגדרו של הסכם פשרה זה, שהיה הסכם מפורט ונוקדני, הצהירו הנתבעת 1 ואורי, כי "בדקו ו/או קיבלו אפשרות לבדוק דרך ניהול חשבונותיהם בבנק, את חיובי הריבית שחוייבו חשבונותיהם בבנק ואת ההלוואות שהועמדו להם, ולאחר בדיקה כזו, מצהירים החייבים, כי יתרות החובה המפורטות בהסכם זה דלעיל הינן נכונות ומדוייקות, וכי אין ולא תהיה לחייבים כל טענה ו/או דרישה בנוגע לחשבונותיהם ו/או אופן ניהולם ו/או חובותיהם של החייבים לבנק, במידה והייתה טענה כזו, מצהירים החייבים בזאת, כי הם מוותרים על כל טענה, דרישה ו/או עילת תביעה שיש להם כנגד הבנק". לטעמי, התחייבות חוזית זו גוזרת כליה על מרבית עילות הקיזוז של הנתבעים שבפניי, אכן רק בגין החשבון העסקי, ואכן רק עובר ליום חתימת ההסכם ביום 29.11.98. ואולם די בנתון האמור על מנת לחתור תחת כל עילת תביעה שיש לנתבעים, והיא העיקר, בגין ראשית החטאת הנטענת של התובע, ככל שעסקינן בהפרת התחייבותו החוזית המפורשת עם פתיחת החשבון העסקי.

11.        איני מייחס כל משמעות לכך שהסכם פשרה זה לא צורף במסגרת נספחי כתב התביעה, אלא צורף לראשונה בגדר בקשת רשות להתגונן של הנתבעים. אכן, התובע אינו אמור לנחש, שעה שהוא מגיש תביעה עיקרית, האם תוגש בקשת רשות להתגונן, ומה יהיו נימוקיה. ברי, איפוא, שבאורח סביר ההזדמנות הנאותה להתבסס על הסכם פשרה זה היא כנתון ההודף את טענות הנתבעים בשעה שאלו נפרסים בגדר בקשת הרשות להתגונן.

12.        אורי טוען כי הסכם פשרה זה נכפה עליו. ולא זו בלבד אלא שהוא טוען, שמחוץ להסכם פשרה זה הוא הגיע להבנות בעל-פה עם פפר, שמאמצות את גרסתו באשר להפרת הסיכום הנטענת מתחילת הדברים. הגרסה האמורה נדחית על ידי כחסרת שחר, אף חסרת תום-לב.