פסק-דין בתיק א 1149/99

1.        תביעה בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אקדים ואבהיר כי פסק דין זה נסב אך ורק על גובה הנזק, והצדדים הסכימו כי נושא החבות, קרי, מי מהצדדים חב בתשלום הנזק, יידון ויוכרע בפסק הדין שיינתן בין הנתבעים והצדדים השלישיים בבית משפט השלום בעפולה בת"א 3492/99, שם נדונה תביעה של נוסע נוסף שנפגע בתאונה.

2.        ואלו בקצרה העובדות והנתונים הצריכים לענייננו:

התובע תושב הכפר יעבד בנפת ג'נין, יליד 1979, נפגע בתאונה ביום 9.6.98.

אין חולק כי התובע נפגע קשה באותה תאונה. התובע הובהל מחוסר הכרה לבית החולים סורוקה שם שהה עד ליום 15.7.98 והועבר לטפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין ברעננה, משם שוחרר ביום 28.7.98.

התובע נהרג מאש צה"ל בחודש מאי 2002 ולכן, התובע דכאן הוא עזבונו.

מומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הנוירו-כירורגי, ד"ר זערור, העמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 10%.

3.        הנתבעות טענו כי מדובר בתאונת עבודה באשר התובע נפגע שעה שנסע לעבודה במפעל העופות.

אומר בקצרה כי התמונה המלאה בענין זה לא נחשפה בפני ביהמ"ש. חברו לעבודה של התובע, כבהא מחמוד, סתר את עצמו. פעם טען כי התובע כבר עבד במפעל בעת התאונה, ופעם כי הוא והתובע נסעו למפעל בתקווה שבאותו יום יתקבלו לעבודה. לא למותר לציין כי תביעתו של כבהא במוסד לבטוח לאומי נדחתה, מן הטעם שהתאונה אירעה תוך כדי נסיעתו לחפש עבודה וטרם נתקיימו יחסי עובד-מעביד (ת/1ב).

גם עדותו של הנהג, הנתבע מס' 1, הייתה סתורה מתוכה. בחקירתו הראשית והחוזרת טען הנתבע 1 כי התובע וכבהא כבר עבדו מזה זמן במפעל. מנגד, אישר בחקירתו הנגדית, שבערב לפני התאונה, המעביד חאדר אמר לו לקחת את התובע ואת מחמוד כבהא למפעל, כדי שחמואל (הקבלן הראשי במפעל העופות) יקבל אותם לעבודה.

לכך יש להוסיף כי מר חאדר, שהוא צד שלישי מס' 3, נכח באולם בעת הדיון, אך הנתבעות ויתרו על חקירתו ויש לזקוף זאת לחובתן.

אשר על כן, ונוכח הספק בשאלה אם התאונה ארעה כאשר כבר נתקיימו יחסי עובד-מעביד,  ומי המעביד העלום, איני רואה לבצע ניכוי רעיוני כזה או אחר כפי שהוצע על ידי הנתבעות.

4.     ומכאן לחישוב הנזק.

א. בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השתכרות: 

מחמוד כבהא טען כי הוא והתובע השתכרו 150-180 ש"ח ליום.

בנקודה זו אני מבכר את עמדת הנתבעת, לפיה ניתן להעמיד את שכרו של התובע על פי שכרו הרבע-שנתי של ספי מוחמד (נ/1) כבסיס להשוואה. על פי בסיס זה, יש להעמיד שכרו החודשי של

התובע על סך של 3,200 ש"ח נכון להיום, וגם אם התובע השתכר מעת לעת בעבודתו היומית כפי שנטען על ידי כבהא,  יש לזכור שהתובע לא עבד בצורה סדירה, כפי שעלה מעדותו של אחיו.

ב. הנכות התפקודית, וליתר דיוק, הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע:

הנתבעת הצביעה על כך שהתובע שוחרר במצב טוב מבי"ח לוינשטיין. ואכן, אין חולק כי מבחינה פיזית, התובע שוחרר מבית החולים במצב סביר. אלא, שעל פי עדות אחיו של התובע,  מאז התאונה חלו שינוים בהתנהגותו של התובע, שהיה משוטט בכפר, לא מוצא  מנוח לעצמו ומסתבך בתקריות עם הסובבים אותו. מכל מקום, אין חולק כי התובע הפסיק לעבוד לאחר התאונה.