פסק-דין בתיק א 114710/99

העובדות בקצרה:

בתאריך 13.11.02 הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי התובע, במסגרתו הועלו לראשונה טענות כנגד הנתבע 2.

בכתב התביעה המתוקן נטען, כי התובע,  שהינו עו"ד במקצועו, ערך ביולי 1989 הסכם בין הנתבע 2 לבין הנתבעת 1, לביצוע עבודות בנייה ברעננה של שני מבנים, על קרקע הידועה כיום כגוש 6579 חלקה (44) 518, אשר היתה שייכת לנתבעת 1 ולבתה ("החלקה").

לצורך מימון עבודות הבנייה על החלקה, הסכימו הצדדים, כי הנתבעת 1 תיטול הלוואה מהבנק, ואף תדאג להחזר הסכום שיתקבל באמצעות אותה הלוואה.

נגד נתבעת 1 ניתן בתאריך 17.1.06 פסק דין, לאחר שלא התייצבה לחקירה נגדית על תצהירה. פסק הדין הפך לחלוט, וההליכים נמשכו כנגד נתבע 2 בלבד.

בכתב התביעה המתוקן נטען כנגד נתבע 2 כדלקמן (סעיף 3 לכתב התביעה):

א.      הנתבע 2 קיבל על עצמו להתחיל בהליכי הרישום ולגרום לכך, כי בתום שנה מרישום המשכנתא על החלקה, יבנו על ידו יחידות דיור על החלקה.

ב.      הוסכם, כי החזר קרן ההלוואה שהתקבלה מהבנק, ייעשה במרווח של שנה על ידי הנתבעת 1.

ג.       על מנת להבטיח כי תהא שליטה על כספים שהועברו לנתבע 2, הועבר סכום ההלוואה לחשבון משותף על שם התובע והנתבע 2.

ד.      על מנת לאפשר החזר הריבית והקרן, הוסכם כי תוחזר הריבית והקרן מתוך סכום ההלוואה עצמה, ובפועל הסכום שיעמוד לרשות הנתבע 2, יהא קטן מ-120,000 ש"ח.

אין חולק, כי בהתאם למוסכם, נרשמה משכנתא על החלקה, כאשר הנתבע 2 היה הנהנה על פי שטר המשכנתא (השטר צורף כנספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

התובע טוען, כי במהלך השנה הראשונה, בוצעו תשלומי הריבית על ידי התובע, מתוך סכום ההלוואה ומחשבונותיו של התובע. בתום השנה, כך לדברי התובע, לא עמד הנתבע 2 בהתחייבותו, והתובע התבקש לממן מספר תשלומים, עד שנתבעת 1 תתארגן ותחזיר את הכספים שישולמו בינתיים על ידו (סעיף 6 לכתב התביעה).

התובע עתר בכתב התביעה המתוקן לחיובם  של הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, בהחזר סך של  40,000$ (170,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה), בטענה כי מדובר בסכומים ששולמו על ידו ו/או נפרעו לבנק. לדבריו, הנתבעים  1 ו-2 עשו עושר ולא במשפט, בכך שלא החזירו את הסכומים הללו, כמוסכם.

בכתב הגנתו הכחיש הנתבע 2 את הטענות שנטענו נגדו. לדבריו, מעולם לא הוסכם שהתובע ישלם, והוא אף לא שילם, סכום כלשהו בגין הבנייה (סעיף 23 לכתב ההגנה). עוד נטען, כי העילות אשר נטענו כנגד התובע, המתייחסות לתשלומים ששולמו לבנק, התיישנו זה מכבר (סעיף 24 לכתב ההגנה).

בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע 2, כי בינו לבין התובע היתה מערכת יחסים עסקית רבת שנים, במסגרתה אף הקימו חברה משותפת בשם "שי את שלום, השקעות בניין ופיתוח בע"מ". לדבריו, כספי ההלוואה שהתקבלו מהבנק,  הועברו לחשבון משותף שלו ושל התובע, ובמשך תקופה מסוימת נפרעה ההלוואה על ידו (סעיף 10 לתצהיר).

נתבע 2 לא כפר בקיומו של הסכם הבנייה שנערך ביום 17.7.89 (צורף כנספח א' לתצהירו). עם זאת טען, כי ביום 28.3.93 נחתם הסכם חדש המבטל את קודמו. על פי הסכם זה, הלווה לנתבעת 1 סך של 50,000$ ושילם במקומה את המיסים ואת ההוצאות בגין היתר הבנייה. לדבריו, התובע נטל על עצמו את התשלום של החזר ההלוואה, בגין כספים שהיה חייב לו, ולכן בהסכם מיום 28.3.93 נאמר:

"חתימה על מסמך זה, מבטלת כל חתימה אחרת קודמת בגין תשלום שנתקבל כהלוואה או אחרת, בגין חלקה זו"