פסק-דין בתיק א 1146/02

א.      כללי

1.         התובעת 2 (להלן: "התובעת") והתובע 3 הינם הורי המנוח הישאם ז"ל, אשר נולד בתאריך 25.9.98 ונפטר 23 ימים לאחר מכן. עזבונו הינו התובע מס' 1 (להלן: "היילוד" או "התינוק").

2.         בתאריך 21.09.98 בהיותה בשבוע ה - 33 להריונה - הריון ראשון - הגיעה התובעת למרכז רפואי "סורוקה" (להלן: "הנתבע"), עקב כאבים עזים בבטנה התחתונה. עם הגיעה לבית החולים, נבדקה התובעת על ידי רופאי מיון נשים, אשר קבעו, כי אין זיקה בין הריונה לבין הכאבים ומקורם אינו מיילדותי. על כן, היא נשלחה לייעוץ כירורגי.

3.         בדיקתה הכירורגית, העלתה תמונה קלינית, שעוררה חשד לקיומה של דלקת חריפה בתוספתן. לנוכח הקושי האובייקטיבי הקיים באיבחון דלקת בתוספתן, החליטו הרופאים הכירורגים, לערוך בדיקה אבחנתית, המבוצעת באמצעות לפרסקופיה, באמצעות החדרת מחטים לחלל הבטן. במהלך הבדיקה, נגרם נזק לדופן רחם התובעת, אשר בעקבותיו פרץ דימום רב. מטרת הבדיקה לא הושגה, שכן לא ניתן היה להבחין בתוספתן, הן בשל הרחם המוגדל והן עקב הדימום שפשט לחלל הבטן. בנסיבות אלו, הוחלט על פתיחת הבטן, באמצעות ניתוח, אשר במהלכו הוברר, כי התוספתן תקין. דופן הרחם נתפר באמצעות שני תפרים, אשר עצרו את הדימום.

4.         בתום הניתוח, הושארה התובעת למעקב במחלקת יולדות. כיומיים לאחר הניתוח, בתאריך 23.09.98, היא התלוננה על הופעתם של צירים, או אז, טופלה בתרופות, אשר באמצעותן, הצירים חלפו.

המעקב העלה, כי דופק העובר תקין, לחץ הדם האימהי, אף הוא היה תקין וכן  חום גופה.

5.         בתאריך 24.09.98 הופיעו קשיי נשימה אצל התובעת, אשר התבטאו בנשימה מהירה והיפוקסיה. בצילום חזה, הודגם ממצא תסמיני לא ברור בריאה השמאלית, עם אבחנה של (ARDS) Adult Respriatory Distress Syndrome וחשד לדלקת ריאות.  התובעת הועברה להשגחה ביחידה לטיפול נמרץ נשימתי והטיפול האנטיביוטי שקיבלה קודם לכן תוגבר.

6.         בתאריך 25.09.98 עלה חום גופה של התובעת וכן חלה עליה ניכרת בלחץ הדם. הטיפול שקיבלה להורדת לחץ הדם, לא סייע להפחתתו ועל כן, הוחלט על ביצוע ניתוח קיסרי, לחילוצו של היילוד, אשר נולד במשקל 2.210 ק"ג, עם ציון אפגר של 9 בדקה הראשונה לאחר הלידה וציון 10 בדקה החמישית לאחר לידתו. במהלך הניתוח נצפו שני התפרים שהושמו בדופן הרחם, לעצירת הדימום, תקינים.

7.         התינוק הועבר לפגיה. בדיקה פיזיקלית שנערכה לו נמצאה תקינה, אולם עקב חשד לקיומו של זיהום אצל אמו, הוחלט לטפל בו באמצעות אנטיביוטיקה.

למעלה מ - 36 שעות לאחר לידתו, מצבו של התינוק היה יציב.

8.         בתאריך 27.09.98 בהיותו בן יומיים, ירד חום גופו של היילוד והוא פלט מזון. הדבר העלה חשד לחסימה במעיו, אולם צילום רנטגן העלה כי מעיו תקינים. יחד עם זאת, מתווה האנטיביוטיקה שקיבל וסוגה שונו. מצבו הקליני התייצב למשך שלושה ימים, עד אשר החלה התדרדרות במצבו, בתאריך 01.10.98, שביטויה הראשון היה בדימום בקיבה אשר התפשט למערכת העיכול ולדרכי השתן.  הבדיקות שנערכו העלו ירידה תלולה של כל הפקטורים הקשורים בקרישת דם. במקביל, חלה התדרדרות חריפה של מערכת הנשימה, אשר בעקבותיה, התינוק חובר למכשיר הנשמה. משלב זה ואילך (גיל 7 - 8 ימים), מצבו הלך והתדרדר, רמת החמצן בדם ירדה וכן, תפקודי הכליות. בהדרגה, מתן השתן הופסק כליל והוחל טיפול בדיאליזה.

            בגיל 19 יום אובחנה אצל התינוק חסימה בוורידי הכליות ובהמשך, מצבו הקרדיולוגי התדרדר, לחץ הדם נפל וכל המערכות קרסו, עד אשר בגיל 23 ימים - הוא נפטר. 

9.         בתביעה זו, עותרים התובעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם, עקב מות היילוד, אשר לטענתם, נגרם בעטיו של טיפול רפואי רשלני, שניתן לתובעת. התובעים טוענים, כי הטיפול הפולשני הכושל שבוצע בגופה של התובעת, עובר ללידה - הוא שהוביל לבסוף, למות התינוק. לטענתם, הסיבוכים שהתפתחו אצל היילוד, עקב תנאי הלידה הקשים, מצביעים על הקשר הסיבתי בין הטיפול הלקוי בתובעת, אשר בעקבותיו, קם הצורך לחלץ את היילוד מרחמה לבין מותו.

ב.      גדר המחלוקת

1.         בקליפת האגוז, גדר המחלוקת הוא, בשאלת טיבו ומהותו של הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, עובר ללידת התינוק, באם היה סביר ונכון וכפועל יוצא - אם קיים קשר סיבתי בין מותו של התינוק לבין הטיפול הרפואי שניתן לתובעת טרם לידתו.

המחלוקת נסבה בשאלת טיבו והיקפו של האבחון שבוצע לתובעת, עם הגיעה לבית החולים ובהחלטת הרופאים לבצע בגופה את בדיקת הלפרוסקופיה, בהינתן שלב ההריון בו היתה מצויה התובעת, בשבוע ה- 33 להריונה, האם החלטת הרופאים בנסיבות אלו היתה נכונה וסבירה או שמא, חרגה מכללי הזהירות הנהוגים וביצועה, לרבות הכשל בהפעלתה - מהווים הפרה של חובת הזהירות שהרופאים חבים לתובעת. במקרה כזה, האם הוכח הקשר בין כשלון הבדיקה והנזק שנגרם בעקבותיה לרחם התובעת, לבין מות התינוק. 

2.               סוגיית הקשר הסיבתי בענייננו סבוכה ביותר. במישור העובדתי, מעוררת בחינתה את השאלות הבאות:

השאלה הראשונה -  האם התרשלו הרופאים באבחון התחלואה ממנה סבלה התובעת ובמחדלם, לא בצעו את כל הבדיקות הנדרשות לשם האבחון הנכון והמדויק. האם העמקת האבחון היתה מובילה למסקנות אחרות, אשר היו מונעות את  מות התינוק.

השאלה השנייה - האם בבדיקת הלפרוסקופיה שבוצעה בתובעת דבקה רשלנות ובאם כן, האם הדימום שנגרם בעקבותיה, בדופן רחם התובעת, גרם למות היילוד.