פסק-דין בתיק א 1145/99

כללי

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 29.3.1975 ותושב שכונת דאחיית אל בריד, המצויה בגבול שבין הערים ירושלים וראמללה.

2. עילת התביעה מושתתת על עוולת רשלנות המיוחסת לחיילי כוחות הביטחון, אשר ביצעו את הירי שגרם לנזקי הגוף לתובע. לטענת התובע, הירי בוצע תוך הפרת הוראות הפתיחה באש ובנסיבות בהן לא נשקפה לחיילים סכנת חיים.

3.  המדינה נתבעת כמי שאחראית למעשה העוולה, הן באחריות ישירה והן באחריות שלוחית למעשי חייליה. האחריות הישירה של המדינה לנזקי התובע, כך נטען, מתבטאת בכך שהתירה לכוחות הביטחון לפתוח באש בניגוד להוראות הפתיחה באש; לא הורתה לכוחות הביטחון להימנע משימוש בירי חי ו/או בירי בכלל בנסיבות האירוע; לא נתנה לכוחות הביטחון הוראות מפורשות האוסרות על שימוש בנשק חם בנסיבות המקרה ו/או הוראות בטיחות המחייבות להימנע משימוש בירי חם; לא הכשירה את כוחות הביטחון לגבי שימוש בנשק; לא פיקחה על פעילות כוחות הביטחון בזמן הירי, והנהיגה שיטות פעולה לא זהירות. כמו כן נטען כי המדינה הפרה חובתה בכך שלא ביצעה חקירה של המקרה באופן נאות, וגרמה בכך לתובע נזק ראייתי, ובכך שאישרה את הפעולות בדיעבד.

4. הנתבעת כופרת באחריות המיוחסת לה, בין אחריות ישירה ובין אחריות שילוחית, לגרימת הפגיעה. הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובע אכן נפגע מירי כוחות הביטחון, אולם טוענת כי כוחות הביטחון פעלו כדין, בתחום הרשאתם החוקית, וכי בפעילותם של הכוחות לא נפלה כל רשלנות, שכן הירי היה אמצעי הכרחי שבו הם נאלצו לנקוט בנסיבות המקרה. עוד טוענת הנתבעת בכתב הגנתה, כי גם אם המנוח נפגע, כנטען, היה זה עקב מעורבותו בהתפרעויות ובהפרות הסדר. עוד טוענת הנתבעת, כי חל שיהוי בהגשת התביעה, וכי שיהוי זה פגע ביכולתה להתגונן כראוי כנגד התביעה.

הערות מבוא

5. כתיבתו של פסק דין זה התארכה למעלה מן המצופה, בשל עומס רב של תיקים קודמים. על כך, אבקש להתנצל בפני בעלי הדין ובמיוחד בפני התובע. כאשר ניגשתי לכתיבת פסק הדין בתיק זה, הסתבר לי כי תיק המוצגים חסר מתיק בית המשפט. משלא הצליחה מזכירות בית המשפט לאתרו, פנתה המזכירות לבאי כוח הצדדים בבקשה לשחזור התיק.

6. לאחר פניות חוזרות ונשנות, ביום 28.5.06, למעלה מחודש לאחר פניית המזכירות, הוגשה הודעה מטעם התובע, ובה הודיעה ב"כ התובע, עו"ד אונונה, כי מתוך ששת המוצגים אשר הכיל תיק המוצגים, מצויים ברשותה שני מוצגים בלבד (נ/1 ו-ת/1/א).

ביום 13.6.06, הוגשו על ידי ב"כ הנתבעת, עו"ד גל,  העתקי המוצגים המצויים בידי הנתבעת.

7. המוצגים אשר הוגשו על ידי הצדדים, אשר מצויים בפניי, הם אלה:

(א)           תשובותיו של התובע לשאלון אשר נשלח אליו על ידי הנתבעת במסגרת תיק זה. תשובות אלו סומנו, ככל הנראה נ/1.

(ב)            חומר רפואי הנוגע לתובע סומן - נ/2.

(ג)              כתב ערובה/ הפקדת דרכון אשר סומן נ/3.

(ד)            השרטוט אשר צורף לתצהירו של התובע יחד עם תוספות מזמן עדותו בבית המשפט - סומן נ/4.

(ה)           תשובות מטעם המדינה לשאלון בתיק זה סומן - ת/1/א. מן הראוי לציין כי אין ת/1/א אשר הוגש על ידי הנתבעת זהה לת/1/א אשר הוגש על ידי התובע.

מפרוטוקולי הדיון ומסיכומי הצדדים עולה כי, ככל הנראה, הכיל תיק המוצגים מוצגים נוספים, אשר לדאבון לב, ולמרבה הפלא, לא נשתמרו אצל מי מהצדדים. מטבע הדברים, אוכל להתייחס בפסק הדין רק למוצגים המנויים כאן.

עובדות המקרה

8. כתב התביעה, הוגש ביום 11.4.99, כשמונה שנים לאחר האירוע נשוא התביעה כאשר תובע היה כבן 24 שנים. 

כתב ההגנה, הוגש כארבעה חודשים מאוחר יותר, לאחר מספר בקשות דחייה אשר נבעו מקשייה של המדינה לאתר מידע הנוגע למקרה נשוא התביעה. ראוי לציין, כי גם משהוגש כתב ההגנה, ציינה המדינה כי לא הצליחה לאתר את העובדות המלאות הנוגעות לאירוע נשוא התביעה. על קשיי המדינה לאתר את העובדות לאשורן, ניתן ללמוד גם מהאמור בת/1/א אשר הוגש על ידי התובע והמייצג את תשובות המדינה, על ידי "ב"  לשאלון. מתשובות אלה עולה, כי האירוע בו עוסק תיק זה לא היה מוכר לנתבעת ופרטיו היו עמומים. כך לדוגמא סבר המשיב כי התובע נפגע כתוצאה מפגיעת כדורי גומי ולא מאש חיה (תשובה 5 לתצהיר).

כבר עתה ראוי שנשים את ליבנו את מגמת הפסיקה , לפיה מי שמגיש תביעה נגד צה"ל באיחור כה רב, סמוך לתום תקופת ההתיישנות, מוגדר הדבר כ"שיהוי", אשר יש בו " כשלעצמו, כדי להטיל על התובע מידת הוכחה גבוהה מרגיל" כלשון השופט י' עמית, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. (חיפה) 111/98 חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (ניתן ביום 4.8.02, פיסקא 7 סיפא; לעניין זה ראה גם את פסקי הדין שהובאו על ידי ב"כ הנתבעת כנספחים ב' וג' לסיכומיו: ת.א. (חיפה) 1338/95 חליל נ' מדינת ישראל שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט ש' פינקלמן; ת.א. (ירושלים) 135/93 גברין נ' משטרת ישראל תק-מח 96(1) 1369 שניתן על ידי השופט - כתוארו אז - ד' חשין).

9. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הן אלה: סמוך לחצות הלילה שבין 1.6.91 ל-2.6.91, נפגע התובע ממספר קליעים שנורו לעברו על ידי כוחות הביטחון שפעלו במקום. הירי האמור, הוא הגורם היחיד לנזקי הגוף אשר נגרמו לתובע. על עובדות אלו, הנוגעות לאירוע עצמו, אין חולק.

10. השאלה העומדת לדיון היא, האם הירי שבוצע לעבר התובע היה בגדר ירי רשלני לעבר עובר אורח תמים, כטענת התובע, או ירי מוצדק לעבר מתפרע, אשר בוצע בהתאם לכללים ולנהלים המקובלים, כגרסת הנתבעת.   לשם מתן מענה לשאלה זו יש לבחון את האירועים טרם האירוע ואת נסיבות האירוע עצמו.