פסק-דין בתיק א 114473/99

מבוא

1.         התובע, יליד 8.1.57, נפגע בתאונת דרכים שהינה גם תאונת עבודה ביום 9.2.96. התובע פנה למל"ל וזה הכיר בתאונה ואף קבע את נכותו כתוצאה ממנה ועל כן עסקינן בנכות על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.         התובע עבד בעיריית תל-אביב (להלן:העירייה) משנת 1991 כעובד במחלקת תברואה על רכב לפינוי אשפה. במסגרת עבודתו זו נהנה מתשלום פרמיות שמשולמות לעובדי המחלקה על פי נהלי העירייה.

3.         לאחר התאונה הפסיק התובע עבודתו בתפקיד זה וכתוצאה מכך ירד תשלום הפרמיות שהוא יכול להשיג כל חודש.

4.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת הנזק בלבד. במסגרת הדיון בשאלת הנזק חלוקים הצדדים בעיקר בשאלה האם הסיבה בגינה הועבר התובע לתפקיד אחר נובעת וקשורה בתאונה, וכפועל יוצא מכך האם אותם הפסדי פרמיות הינם ברי פיצוי בתיק זה.

5.         מטעם התובע הובאו להעיד לבד ממנו גם מר שרון מזרחי, שעבד עמו שנתיים באותו הצוות ונותר לעבוד בעירייה באותו תפקיד, לצורך הוכחת השכר שהיה מוסיף להרוויח התובע אילולא התאונה; גב' רחל קאייקוב שעובדת בעירייה כמפקחת שכר; ד"ר לידיה כהנא ששימשה רופאה תעסוקתית בעירייה; גב' בשמת בלנגה שמשמשת פקידת כוח אדם במחלקת תברואה; מר יוסי ביטון ממחלקת מת"ש בעירייה ומר אלי נגר אחראי על חישוב הפרמיות המשולמות לעובדי אגף תברואה.

6.         מטעם הנתבעים הובאו להעיד מר גיורא בירן מנהל אגף התברואה ומר שלום אלקיים  המשנה למנכ"ל. כמו כן הוגשו מוצגים  שונים לרבות תעודת עובד ציבור מהמל"ל של מלוא התיק הנוגע לתאונה נשוא התביעה.

הפגיעה והנכות

7.         התובע הובא לבית החולים איכילוב ושם אושפז במחלקה הנוירוכירורגית עד ליום 16.2.96. בבית החולים אובחנה חבלת ראש עם שבר דחוס באזור פרונטאלי בארובת העין ועם פרגמנט לתוך הגולגולת והמטומה בעין שמאל. התובע נותח ושוחרר כעבור 8 ימים עם המלצות למנוחה בת חודש ימים וביקורות אצל רופאים בקהילה לצורך המשך טיפול.

8.         התובע טופל במסגרת קופת החולים וכן במסגרת מרפאות החוץ של בית החולים ואף פנה למיון מספר פעמים נוספות.

9.         התובע פנה לוועדה רפואית במל"ל וזו קבעה לו, בסופו של יום, 10% נכות בתחום הפסיכיאטרי מתוך נכות כוללת של 20%. כאמור רק מחציתה של הנכות הינה תולדת התאונה והמחצית הנותרת נובעת מאישיותו של התובע ללא כל קשר לתאונה. הנכות נקבעה על פי סעיף 34 (ג) למבחני המל"ל . יש לציין כי התובע נבדק פעמים רבות במל"ל וזאת נוכח פנייתו לועדות ערר ובהמשך בתביעות להחמרת מצב. במסגרת דיונים אלו העלה התובע את תלונותיו הן במישור הנפשי, הן במישור האורטופדי והן במישור הנוירולוגי.

10.        הועדות כולן לא מצאו אצל התובע כל פגיעה ו/או פגימה בתחום האורטופדי ובסופו של יום גם לא מצאו כל נכות בתחום הנוירולוגי.

11.        הועדה ביקשה לעיין בכרטיסו הרפואי של התובע אצל הפסיכיאטר המטפל בתובע ולאחריה סיכמה וציינה כי אינה מסכימה עם אבחנתו שכן כל הבדיקות שנעשו לתובע בתחום הנוירולוגי היו תקינות ובכרטיס הרפואי אין איזכור על הפרעות נוירוטיות אלא משנות ה - 70. הועדה סיכמה וקבעה כי אין נכות בתחומים הנוירולוגי, הכירורגי, והעיניים. נכותו של התובע הינה נכות נפשית שמתוכה יש להוריד על חשבון מצב קודם כדי מחצית. (ראה דו"ח הועדה מיום 16.4.97).

12.        ועדת עררים, בדיון מיום 1.6.97, שבה על קביעת הועדה מדרג ראשון ולפיה לא נותרה לתובע נכות זולת בתחום הנפשי. הועדה התייחסה באופן מיוחד לתלונות התובע בתחום הנוירולוגי והאורטופדי ושוב ראתה לדחותן. אף לאחר ועדה זו שב התובע ופנה בבקשות החמרה אך בכולן נדחה. ראה תעודת עובד ציבור של המל"ל - נ/8.

13.        התובע לא שבע נחת מקביעת הועדות ועל כן פנה בבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל עם הגשת התביעה לבית המשפט. כב' השופט אליגון, שדן בתיק זה בתחילתו, דחה את הבקשה ואף בר"ע שהוגשה על ההחלטה נדחתה על ידי כב' השופטת גרסטל.

14.        התובע טען כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבי ראש, סחרחורות, פרכוסים ומטופל בתרופות לרבות טגרטול. ראה עדותו בסעיף 11 לתצהירו. עוד הוא טוען כי הוא סובל ממצב נפשי ירוד ושרוי בדיכאון ומתח נפשי אשר מביאו לידי התפרצויות זעם בלתי נשלטות. הוא מטופל תרופתית גם בגין בעיותיו הנפשיות. ראה דבריו בסעיף 12 לתצהיר.

15.        התובע טוען כי כתוצאה מן הפגיעה לא יכול היה לשוב לעבודתו כעובד על משאית פינוי אשפה שכן מדובר בעבודה פיזית מאומצת ובעבודה שנעשית בשמש. לטענתו, בשל מצבו אינו יכול לעבוד בחשיפה לשמש. בשל מגבלותיו אלו מפסיד התובע מידי חודש סכומים נכבדים מאחר והוא אינו זכאי לפרמיות שמשולמות למי שעובדים על משאיות אשפה. מאז התאונה ולאחר ששב לעבוד, הוא עובד בעבודות משרדיות בלבד ומקבל פרמיה נמוכה בהרבה.

16.        לחיזוק טענתו הביא התובע את ד"ר לידיה כהנא  שנתנה לו בשעתו אישור לפיו הוא מוגבל בעבודות הדורשות מאמץ פיזי וחשיפה לשמש. היא מציינת כי הממצאים הקליניים מצדיקים את המגבלות והן בתוקף גם במועד מכתבה לעירייה, ב - 15.6.04 . מכתבה הוגש וסומן ת/4.

17.        הנתבעים טוענים מנגד כי התובע מנוע מלטעון למגבלות שלא הוכרו על ידי המל"ל כנובעות מן התאונה. עוד הם מציינים כי לתובע עבר עשיר של קושי בהסתגלות והתאמה. כך נפלט משירות ביטחון וכך הגיע למאסרים בשל עבירות כאלה ואחרות. בהמשך הם מציינים כי התובע הושעה מעבודתו בעירייה לאחר התאונה בשל התנהגות תוקפנית כלפי הממונים עליו.