פסק-דין בתיק א 11441/04

1. התובעת (להלן, גם "פרופאל") הגישה תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת 1 (להלן, גם "מטד") ונגד מנהלה והערב לחובותיה, הנתבע 2 (להלן, גם "נקש"). אין חולקין כי התובעת ספקה למטד פרופילי אלומיניום. בגין חובה נותרה מטד חייבת לתובעת סכומים שפורטו בכתב התביעה, והעולים כדי 287,944 ש"ח.

2. עם הגשת כתב התביעה הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני שנדונה בגדר החלטתי מיום 22.8.04 בתיק בש"א 14712/04. בגדרה של החלטתי זו ראיתי להורות על צו עיקול זמני להבטחת סכום של 90,000 ש"ח תוך רישום עיקול על משאית ומלגזה. בהמשך הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן בתיק בש"א 17686/04. בגדרה של בקשה זו נחקר נקש על תצהירו למתן רשות להתגונן. כב' הרשמת ספרא-ברנע העניקה רשות להתגונן בתנאי שהעיקולים הזמניים שהוטלו על ידי יישארו על כנם עד לתום ההליך, שכן העיקול הנ"ל הנו חלק מהפקדה מתונה שראוי היה לקבוע בתיק.

3. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם פרופאל הוגשו תצהיריהם של גב' נורית לוין (להלן - "לוין"), סמנכ"ל פרופאל, ושל מר שלמה בן יצחק (להלן - "בן יצחק"), מנהל המכירות שלה. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של נקש.

אחר הדברים הללו הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק על דרך הפשרה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

4.         מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי במהלך תקופת ההתקשרות פרופאל ייצרה בעבור מטד שבע תבניות ייחודיות, פרי תכנון בלעדי של מטד. בהתאם לתבניות ייחודיות אלו, המכונות בעגה המקצועית "טבעים", ייצרה התובעת עבור מטד את פרופילי האלומיניום.

5.         במהלך ההתקשרות האמורה התגלעו חילוקי דעות בין בעלות הדין. לשיטת פרופאל התחמקה מטד מלפרוע את חובה לה תוך שהיא דוחה אותה בקש. לנוכח כל אלו, אף לנוכח מצבה הכלכלי הרע של מטד, הסכימה פרופאל להיענות באופן חלקי לחלק מטרוניותיה של מטד, ובלבד שיתרת החוב תשולם לה במזומן, ובאורח מיידי. לנוכח זאת נקבעה פגישה ביום 10.6.04. בפגישה זו, כך מעיד בן יצחק, אמורה הייתה מטד לשלם את יתרת החוב במזומן ולהחזיר לפרופאל את הסחורה שנשארה בידה. באותה הזדמנות אמורה הייתה פרופאל למסור לידיה טבעים בגין העסקה האמורה. משעה שהסתבר לבן יצחק כי יתרת החוב תסולק בשיקים דחויים לזמן ארוך, "התפוצצה" העסקה וימים ספורים לאחר מכן הונחה התביעה שבפניי. לשיטת פרופאל, משעה שמטד לא פרעה את החוב במזומן, בטלה ההסכמה להיענות באופן חלקי לחלק מטענותיה של מטד.

6.         לשיטת מטד הגרסה האמורה היא גרסה שקרית. ההסכמה של בעלות הדין על זיכוי בסכום של 64,210 ש"ח, לא הותנתה מעולם בתשלום מיידי במזומן ויש לכבד אותה. זיכוי נטען זה בסכום של 64,210 ש"ח עומד ביסוד עילת הקיזוז הראשונה נגד התביעה.

7.         עוד טוענת מטד כי פרופאל הפרה חובתה לאספקה באופן בלעדי של של פרופילי האלומיניום, בהתאם לטבעים האמורים. פרופאל הפרה התחייבות זו והסתבר לה כי נמכרו פרופילים על יסוד הטבעים האמורים למתחריה של מטד. טענה זו עומדת ביסוד שתי עילות קיזוז נוספות של מטד. עילת הקיזוז השנייה, בסכום של 13,896 ש"ח, היא בגין עלות ייצור הטבעים אותם מסרבת פרופאל להחזיר למטד, בניכוי סכומים בהם זוכתה מטד בגין טבעים אלה. עילת הקיזוז השלישית, על סך 306,000 ש"ח, היא בגין אובדן הכנסות מטד כתוצאה מאובדן לקוחות, ומטד ממקדת מעייניה בעניין זה לאובדן לקוחתה, יהודה ייצוא ויבוא בע"מ (להלן - "יהודה בע"מ").

8.         עיינתי במכלול חומר הראיות והטענות. נסמכתי על החלטת הרשמת ספרא-ברנע מיום 29.5.05 והחלטתי מיום 22.8.04. ביסודו של דבר בדעתי לאמץ את מרבית ההנמקות שעמדו ביסוד ההחלטות האמורות.

9.         ככל שעסקינן בעילת הקיזוז הראשונה דומה שהדין עם מטד. הונחה בפניי חשבונית זיכוי (נספח ה/1 לתצהיר נקש), שהיא חשבונית זיכוי. הונחה בפניי חשבונית זיכוי נוספת (נספח ה/2 לתצהיר הנ"ל), המדברת על החזר סחורה. נרשם בה בכתב יד של מי מטעם פרופאל כי " רוב ההחזרה חומר פגום. חומר ישן מאד לכן זה לפי מחיר ישן".

            הנני דוחה, כחסרת תום-לב ומתחכמת, את טענת פרופאל כי אין לסמוך על חשבוניות אלו שהרי הראשונה איננה מקורית, והשניה היא בגדר "טיוטא". לא זו בלבד שמספריה של פרופאל עולה כי נרשם זיכוי מוחלט על סכום של 64,210 ש"ח, הרי לא נהיר לי פשר ההתנהלות של הנפקת מסמכים חשבונאיים שהם בגדר "טיוטא". אף לא מקובלת עליי טענת פרופאל המכחישה קיומו של חומר פגום. הכיתוב האמור מעלה מדבר בעד עצמו. סכום החשבונית נראה סכום מדוד בגין סחורה שסוכם שהיא פגומה, ואף מיושנת.

10.        איני מקבל את הטענה כי הסיכום נשוא החשבוניות האמורות היה מותנה בתשלום במזומן, כשם שאיני מקבל את הטענה-שכנגד, כי היה צידוק שלא לפרוע את יתרת החוב על-אתר, על מנת שמטד תבחן את נזקיה הנטענים. משום כך, כך אני קובע, לא יכולה הייתה פרופאל שלא לבצע את החזר הטבעים וקבלת הסחורה הפגומה. משום כך, כך אני ממשיך וקובע, לא היה צידוק למטד שלא לפרוע את יתרת החוב, שכבר צברה פיגורים ניכרים, עד לאותו מועד.

11.        זאת ועוד: נהיר כי גם אם מדובר בסחורה פגומה זכאית הייתה פרופאל לקבל אותה בחזרה. מטד טוענת כי סחורה פגומה זו נמצאת אצל לקוחותיה, ומשום הדינמיקה שהתרחשה לא ניתן היה לאתר סחורה זו אצל לקוחות אלה. ואולם די לי בכך שעסקינן בסחורה פגומה, בעלת ערך כלשהו, שב"כ הצדדים לא ראו ליתן לי נתונים על שוויו. על דרך האומדן, איפוא, הנני מפחית מעילת הקיזוז הראשונה באופן שהנני מכיר בה בסכום של 50,000 ש"ח, תחת הסכום של 64,210 ש"ח.

            אציין כי הכרעתי זו אף מתיישבת עם האמור בסעיף 3 להחלטתי מיום 22.8.04, בגדרה קיבלתי את הטענה אודות חומר פגום, כמשקף את הסכמת בעלות הדין באותה עת.

12.        עילת הקיזוז השנייה על סך של 13,896 ש"ח היא בגין עלות ייצור הטבעים והיא כרוכה בטענה של הפרת טענת הבלעדיות. בעניין זה הבהרתי בהחלטתי מיום 22.8.04 כי הפרת הטענה לאספקה בלעדית של מוצרים, לכאורה מבוססת ולא ניתנה התייחסות מספקת של פרופאל לעניין פרשנותה את הנספחים המבססים את פרשנות מטד. מנגד, ציינתי כי הנני שוקל לחובת מטד את העובדה כי " בגדר מסכת היחסים בין בעלי הדין לא ראו המשיבים (הם הנתבעים - ש.ל.) לשגר מחאה מתועדת על הפרת בלעדיות נטענת זו. עסקינן בהפרה נטענת חמורה. כעוצמת החומרה כך עוצמת המחדל להימנע מלשגר מחאה מתועדת, אם לא לנקוט בצעדים משפטיים" (סעיף 2). ועם זאת ציינתי כי " בסוגייה זו כפות המאזניים עדיין שוקלות לחובת המבקשת" (היא פרופאל - ש.ל.) .

            שיקללתי הנתונים האמורים, על דרך הפשרה. הנני מכיר בסכום של 9,000 ש"ח בגין עילת קיזוז זו.

13.        עילת הקיזוז השלישית, בגין הסכום המפולפל על סך 306,000 ש"ח, הוגדרה על ידי הרשמת ספרא-ברנע כ" טענה רחוקה מאד". משום כך היא ראתה לאבחן, ובעוד שהעניקה לנתבעים רשות להתגונן ללא תנאי לעניין שווי הטבעים וקיזוז בגין סחורה שהוסכם על החזרתה, הרי מתן רשות להתגונן בטענת הקיזוז השלישית הותנתה בכך שהעיקולים הזמניים שהוטלו על ידי יישארו על כנם.

14.        בחנתי הטיעונים שבפניי ובדעתי לדחות טענת הקיזוז האמורה מכל וכל. אכן מקובלת עליי טענת ב"כ פרופאל כי אין כל ראיה רצינית לעילת הקיזוז בסכום של 306,000 ש"ח. מסתבר כי הסכום האמור מבטא את כלל המחזור הכספי ולא ניתן ללמוד ממנו דבר על שיעור הרווח, אם בכלל, בהקשרה של יהודה בע"מ. אין לפניי בדל-ראיה ממנה אני יכול להסיק מדוע יהודה בע"מ הפסיקה לרכוש ממטד באותו מועד. לכך חוברת העדר הרצינות של מטד בכך שלא ראתה להגיש תביעה נגד פרופאל, לאורה של טענה זו.

15.        ביסוד שיקוליי, איפוא, עומדת המשמעות המפליגה  של הסיכום שהושג עובר ליום 10.6.04. זו הסיבה מדוע ייחסתי משמעות רבה ליישום עילת הקיזוז על סך 64,210 ש"ח, בנתון להשבת החומר הפגום לפרופאל והשבת הטבעים למטד, תוך שאני מייחס משמעות לכך שאכן על מטד היה לפרוע את היתרה הנותרת, על-אתר. הפרתה של מטד התחייבות זו לא הצדיקה את התכחשותה של פרופאל, לסיכום האמור. שתי ההתחייבויות עומדות זו לצד זו, ושתי בעלות הדין אמורות היו לכבדן.