פסק-דין בתיק א 11413/06

בפניי תביעה כספית בסך 5,434 ש"ח אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה לייצור ומכירת ריהוט לבית ולמשרד כנגד הנתבעים, בטענה שהנתבעים רכשו פריטי ריהוט ולא שילמו את תמורתם.

בחודש מרץ 2004 הזמין נתבע 1, הבעלים והמנהל של נתבעת 2, במשרדי התובעת פריטי ריהוט בסך כולל של 4,879 ש"ח. התובעת סיפקה את הריהוט למכון הכושר אותו מנהלים הנתבעים ביום 15.3.06 והנפיקה חשבונית 60594. על החשבונית חתם אדם בשם שי.

לטענת התובעת היא לא בקשה מקדמה על חשבון ההזמנה, מתוך אמונה שהנתבעים ישלמו את תמורת הריהוט עם קבלתו. לטענת התובעת, הנתבעים לא שילמו את תמורת הריהוט ומכאן תביעה זו.

לטענת הנתבעים, את פריטי הריהוט הוביל וסיפק להם מוביל של התובעת בשם שי, אשר קיבל את תשלום תמורת הריהוט במזומן. זאת בהתאם להתחייבות הנתבע בעת הזמנת הריהוט לשלם את תמורתו עם קבלתו אצל הנתבעת למוביל.

לגרסת הנתבעים, מאז קבלת הריהוט  ועד להגשת תביעה זו, כשנתיים לאחר ביצוע העסקה, לא פנתה אליהם התובעת בדרישת תשלום החוב הנטען, מה שתומך בגרסתם, כי התמורה שולמה במלואה.

דיון

הצדדים חלוקים בשאלה, האם הנתבעים שלמו את תמורת הסחורה אם לאו.

מטעם התובעת העידו מנהלה, רמי ברמלי וכן קרוב משפחתו, פנחס צורי אשר קישר בין הצדדים לביצוע העסקה ונכח בעת ביצוע ההזמנה.

רפי ברמלי הצהיר כי הנתבע התחייב להגיע למשרדי התובעת כדי לשלם את תמורת הריהוט. (סעיף 8 לתצהירו). בניגוד לאמור בתצהירו, בחקירתו הנגדית השיב שהנתבע היה אמור לשלם את תמורת הסחורה, כשזו תגיע אליו בעסק של הנתבעת. (עמוד 3 שורה 13 ושורה 16 לפרוטוקול).

לגרסתו הנתבע התחמק מתשלום החוב ומפניות התובעת ופנחס צורי ולא שילם את חובו.

בחקירתו אישר מנהל התובעת שהוא אישית לא טלפן לנתבע אלא עובדים מטעמו. כן אישר שלא נשלחו לנתבעים מכתבי דרישה לתשלום החוב, כל שעשתה התובעת היה פנייה של מנהלה אל פנחס צורי,  כדי שהוא יסדיר את תשלום החוב מול הנתבע.

מר ברמלי העיד בפני, כי בעת ביצוע ההזמנה מולא טופס הזמנה בכתב יד, המקור, ביחד עם החשבונית נמסר לנתבעים ועותק מההזמנה נותר בידי התובעת. לגרסתו,  את הריהוט הוביל אל הנתבעים, נהג מטעמם, בשם שי, אשר חתם על מקור והעתק החשבונית.

פנחס צורי הצהיר בפני כי הנתבע התחייב לשלם את תמורת הריהוט במשרדי התובעת והוא אישית פנה בטלפון לנתבע, כדי להסדיר את תשלום חובו לתובעת, אלא שהנתבע התחמק ממנו. בחקירתו אישר שבפועל ניהל עם הנתבע כ-4 שיחות טלפון קצרות.

הנתבע, אמנון גאון הצהיר בפני, שבעת הזמנת הציוד הוא התחייב בפני התובעת לשלם למוביל את תמורת הריהוט עם קבלתו וכך נהג, כאשר מסר למוביל מעטפה ובה תשלום במזומן.

לגרסתו אדם בשם שי לא עבד עמו ו/או אצל הנתבעת ומדובר במוביל של התובעת.

לשאלה, מדוע שילם למוביל את תמורת הריהוט במזומן ולא דאג לקבלת קבלה, השיב, כי הנתבעת הוקמה בחודש ינואר 2004 ומכון הכושר, אליו סופק הריהוט החל לפעול בחודש אפריל 2004. בעת קבלת הריהוט הגיעו למקום ספקים נוספים ואינו זוכר באם קיבל קבלה, מה עוד שהתביעה הוגשה כשנתיים לאחר קבלת הריהוט.

בחקירתו הסביר שברגע שהתקבל הריהוט, שילם למוביל בהתאם לסיכום עם התובעת, קיבל מהמוביל חשבונית ולכן לא התייחס לקבלה.

גרסת הנתבע נתמכת בעדות מנהל התובעת לפיה, סוכם שתמורת סחורה תשולם כשזו תגיע אל הנתבע בעסק של הנתבעת. (עמוד 3 שורה 13 ושורה 16 לפרוטוקול)

אין חולק שבוצעה הזמנה וסופקה סחורה. בהתאם לעדות מנהל התובעת, נכתב בכתב יד טופס הזמנה, אך זה לא הומצא לתיק בית המשפט. יש להניח שבטופס ההזמנה מפורט הריהוט שהוזמן, אופן אספקתו, תשלומו, מי ישא בעלות ההובלה ומטעם מי יהיה המוביל.

טופס זה לא הומצא כאמור ועל אי הבאת ראיה כבר נקבע שהחזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.