פסק-דין בתיק א 114084/01

1.    הנתבע משה מנו ניהל חנות לממכר בשר דגים וירקות קפואים, בגבעתיים. את חשבונו בבנק התובע (להלן: " הבנק"), פתח באוקטובר 1991, ככל הנראה בסמוך לפתיחת העסק. כ-10 שנים היה הנתבע לקוח של הבנק עד שב-13.7.2001 הוגבל החשבון; מסגרת האשראי בוטלה, וזמן קצר לאחר מכן נסגר העסק.

בנובמבר 2001 הגיש הבנק כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת החוב בחשבון, שלמועד הגשת התביעה עמד על כ- 70,000 ש"ח.

הנתבע ביקש רשות להתגונן וזו ניתנה. טענתו היא שהבנק בהתנהלותו גרם לו הפסדים ונזקים בסכום העולה לאין שיעור על סכום החוב הנטען, ועל כן דין התביעה כנגדו, להידחות.

2.    את הפסדיו ונזקיו מייחס הנתבע לדברים הבאים:

הפסקה פתאומית של האשראי, על ידי סירוב הבנק לכבד שיקים שהוצגו בחשבון עד להגבלתו ללא צידוק, בד בבד עם ביטול מסגרת האשראי - אלה גרמו לקריסת העסק וסגירתו, מה שהביא למימוש ערבות בנקאית בסכום של 10,000 ש"ח על ידי תנובה, ואילץ את הנתבע למכור את הסחורה שנותרה בעסק עם סגירתו ואת הציוד ששימש אותו, במחירים נמוכים משמעותית משוויים. את הפסדיו בראש זה מעמיד הנתבע על 130,000 ש"ח (סעיף 57 לתצהירו);

העמדת האשראי הותנתה בצבירת כספים בתכנית חסכון ובהשקעות בניירות ערך, בניגוד לאיסור על התניית שירות בשירות לפי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981.

אתייחס לטענות הללו כסדרן.

3.    סירוב לכבד שיקים והגבלת החשבון.

הנתבע ניהל בבנק חשבון חוזר דביטורי. החשבון נפתח כאמור באוקטובר 1991 אך רק באפריל 1992 הועמדה לרשות הנתבע בחשבון זה מסגרת אשראי. סכומה ההתחלתי עמד על 10,000 ש"ח. המסגרת גדלה בהדרגה עד שבסוף 1992 עמדה על 30,000 ש"ח. מכאן ואילך ועד נובמבר 1999 סכום המסגרת לא עלה על 35,000 ש"ח, להוציא תקופה של מספר חודשים ב-1995 שבמהלכם עמדה המסגרת על 45,000 ש"ח. לאחר מכן פחתה המסגרת ל-25,000 ש"ח  ובמשך שנה ומחצה אף עמדה על 15,000 ש"ח , עד שהועלתה שוב ל-30,000 ש"ח .

בנובמבר 1999 הוכפל סכום המסגרת המאושרת. מכאן ואילך מסגרת האשראי המאושר לנתבע עמדה על 60,000 ש"ח להוציא במשך תקופה קצרה בספטמבר 2000 שאז הועלתה המסגרת ל-70,000 ש"ח  - ככל הנראה לצורך מימון השקעות בשיפוץ העסק, אשר בוצעו על ידי הנתבע לפי דרישת הרשויות.

הנתבע טוען שבמשך כל שנות פעילותו בחשבון, יתרות החוב בתקופות שלפני החגים חרגו בסכומים ניכרים ממסגרת האשראי המאושר, ומיד לאחר מכן פחתו משהופקדו בחשבון התקבולים מהמכירות. "תופעה" זו הייתה ידועה לבנק והוא הסכין עמה.

הבנק טוען מצדו שהנדנדה שאפיינה את הפעילות בחשבון: " חריגות והפחתתן וחוזר חלילה" החלה לנטות לכוון אחד בלבד כבר ב-1999 "כאשר החריגות ממסגרת אינן מכוסות או אף אינן מופחתות אל מתחת לגבולות האשראי" (סעיף 6 לתצהיר מטעם הבנק). מדפי החשבון עולה שיתרות החובה כן פחתו לפרקים גם בתקופה הזו, אך נראה שהן עמדו על סכומים נמוכים מתקרת האשראי המאושר, למספר ימים בלבד.

הבנק החל אפוא לסרב לכבד שיקים, וב-1.8.2001 הודיע על החלת הגבלה על החשבון לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי").

לפי ההודעה הזו, בין התאריכים 6.8.2000 - 30.7.2001 סורבו בחשבונו של הנתבע 11 שיקים.

שני השיקים הראשונים שנמנו בהודעת ההגבלה סורבו ב-6.8.2000 כשהייתרה בחשבון עמדה על סכום של כ-77,600 ש"ח,  אך מדפי החשבון שצורפו על ידי הבנק לתצהיר מטעמו עולה שבאותו חודש, מיד בתחילתו, סורבו שיקים נוספים וכך גם בחודש יולי שקדם לו. חלק מהשיקים סורבו אז כאשר יתרות החוב הגיעו ל-74,000-76,000 ש"ח  וחלקם, כשיתרות החוב גלשו מעבר ל-80,000 ש"ח.  ב-31.7.2000 אף נשלחה לנתבע הודעת התראה, ופירוש הדבר שעד לאותו מועד, כבר סורבו  בחשבונו של הנתבע 5 שיקים.

בפברואר וביוני 2001 סורבו שני שיקים כשיתרת החוב עומדת על כ-79,000 ש"ח  ו-80,000 ש"ח.

יתר השיקים שנמנו בהודעת ההגבלה, סורבו במהלך חודש יולי 2001: ב-4 וב-5 לחודש - כשיתרות החוב נמוכות במעט מ-70,000 ש"ח; ב-22 לחודש כשיתרת החוב גבוהה מעט מ-70,000 ש"ח; שיק שהוצג בחשבון ב-26.7.2001 כשייתרת החוב עם הצגתו הייתה נמוכה מעט מ-70,000 ש"ח - סורב בפועל משום מה רק ב-31.7.2001, ובאותו יום סורבו 3 שיקים נוספים שהוצגו בחשבון ב-30.7.2001,  כשיתרת החוב בעת ההחזרה עומדת על 78,000 ש"ח.

כאמור, מסגרת האשראי המאושר במשך כל התקופה שבה סורבו שיקים, עמדה על 60,000 ש"ח.

התמונה העולה אפוא מנתונים אלה היא, שעד לחודש יולי 2001 היה הבנק מוכן לכאורה "להשלים" עם חריגה ממסגרת האשראי בגבולות שבין 15,000-20,000 ש"ח שהרי, שיקים סורבו רק כשיתרת החוב עלתה על כ-75,000 ש"ח.