פסק-דין בתיק א 11400/03

1.         התובעת הינה חברה פרטית בעלת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 6111 חלקת

            משנה 520/29, הידוע כירה בכתובת כיכר רבין 10 תל-אביב (להלן:" המושכר").

2.      ביום 18.10.93 השכירה התובעת את הזכויות במושכר. ב 20.2.95 נערך נספח לאותו הסכם שכירות, על פיו שונה שמו של השוכר לשמם של הנתבעים, עו"ד חיים כהן ועו"ד כרמי בוסתנאי, ביחד ולחוד (להלן: " הנתבעים".)

יתר תנאי ההסכם מיום 18.10.93 (להלן: " ההסכם"), נותרו ללא שינוי.

3.                  על פי אותם התנאים, הוקנתה לנתבעים זכות השכירות במושכר לתקופה המתחילה ביום 1.1.94 ומסתימת  ב-3.12.98. בסעיף 6 ב) להסכם, ניתנה להם האופציה להארכת הסכם השכירות לתקופה נוספת בת 4 שנים, דהיינו, מיום 1.1.99 וכלה ביום 31.12.02.

4.                  דמי השכירות עמדו על 2,100 $ לחודש בתוספת מע"מ. בהתאם לסעיף 8.2 להסכם, הייתה רשאית התובעת, החל משנת השכירות רביעית, להצמיד את דמי השכירות למדד או לדולר, על פי בחירתה.

5.                  הנתבעים מימשו את תקופת האופציה על פי ההסכם.

6.                  ביום 31.12.01 פינו הנתבעים את  המושכר. לגרסתם, נעשה הדבר לאחר שהתובעת  גרמה להפרת הסכם השכירות בין הצדדים, בין היתר לאור מצב המושכר, אשר שימש להם למשרד עורכי דין, וסירובה של התובעת  לשפצו. לטענתם, לא הצליחו לעשות שימוש ראוי במושכר עקב תקלות חוזרות ונשנות במעלית, נזילות מהמזגן ורטיבות במשרד עצמו.

7.                  הנתבעים טענו כי התובעת לא שינתה את ייעודו של המושכר ממגורים למשרדים, ולפיכך היו רשאים, על פי תנאי ההסכם, לפנות את המושכר לפני תום תקופת השכירות  ואף לקבל פיצוי בגין הוצאות הובלת התכולה. כן חלקו הנתבעים על אופן החישוב בו הוצמדו תשלומי שכר הדירה למדד המחירים לצרכן.

8.                  בעיקר נטען כי בפגישה שנערכה בין הצדדים באוקטובר 2001, הסכימה התובעת או אחד מנציגיה על פינוי המושכר ומועדו. כן טענו הנתבעים כי ניצלו את זכותם על פי דין להודיע לעירית תל אביב על הפסקת ההחזקה במושכר ולנצל את הפטור מארנונה הניתן לנכס ריק.

דיון

9.         המחלוקת העובדתית שיש לברר הינה האם ניתנה הסכמת התובעת לפינוי המושכר קודם לתום תקופת השכירות.

10.       בסעיף 16 א) להסכם נקבע כי אם " עזב השוכר את המושכר לפני תום תקופת השכירות או לפני תום כל תקופת שכירות  מוארכת, במידה ותהא כזו, בין אם עשה זאת מרצונו החופשי, בין אם התקיימה עילה לפינוי על פי הוראות הסכם זה ובין אם מכל טעם אחר, ישלם למשכיר את דמי השכירות החודשיים וכל יתר התשלומים החלים עליו מכוח הסכם זה (להלן:"התשלומים") עד לתום תקופת השכירות או עד תקופת השכירות המוארכת, לפי העניין, כאילו המשיך להחזיק ולהשתמש במושכר."

11 .      בסעיף 32 א) להסכם נקבע כי "כל שינוי בתוכן הסכם זה, לאחר הסכמת הצדדים, ייעשה בכתב בלבד ושום הסכם פרט להסכם בכתב לא יחייב את הצדדים."

12.       טוענים הנתבעים כי חרף לשונו המפורשת של הסעיף, הוסכם בין הצדדים בעל פה על פינוי הנכס כדלקמן:

            א. בסעיף 11 לתצהיר הנתבעים נכתב :" ולאחר פגישה שהתקיימה בין הצדדים לפיה הוסכם על הפינוי ומועדו, על כל המשתמע מכך, פינינו ועזבנו את המושכר."

            הנתבע עו"ד חיים כהן העיד " כשסיכמתי עם דוד מנשה את הסיכום לא הלכתי ובדקתי כל סעיף בחוזה , הייתי בטוח שלא יתכחש לזה במיוחד כאשר יצאו מסמכים בכתב מטעמו ומטעמנו..."

            ב. עוד נכתב בסעיף 17 לתצהיר: " הצדדים נפגשו במהלך חודש אוקטובר 2001 וסיכמו את הפינוי ומועדו ליום 31.12.01 תוך שהתובעת נתנה את הסכמתה עובר למועד הפינוי בפועל. הפגישה כאמור התקיימה במושכר באווירה חיובית תוך שהדברים מוסכמים על כל הצדדים, וזאת לאחר שקודם לכן היה בנושא זה ויכוח ולאחר שהגענו להסכמה על הפינוי ומועדו."

            ג. על אותה שיחה העיד עו"ד כהן: " השיחה שהייתה באוגוסט שגלשה גם לכך שהייתה הרמת קול מסוימת ולאחר מכן היה סיכום ברור, ומטעמי זהירות בעקבות מה שהיה באותו פסק דין, תעדנו את השיחה בהקלטה. ומכיוון שהשיחה הסתימה ברוח לא נעימה, התקיימה פגישת פיוס, שיזם אותה עזרא מנשה, שהגיע לבד...למרות שהייתה הקלטה של השיחה, ואז הסכמתי לרעיונות שלו,..נתקיימה שיחה מרובעת שהתנהלה בצורה חיובית. בפגישה שאלנו אם הם רוצים לתעד את השיחה כדי שלא תהיה מחלוקת והם לא הסכימו כי הם לא מיוצגים, והסכמנו לכך."