פסק-דין בתיק א 11349/05

בפניי תביעה כספית בסכום של 1,221,552 ש"ח.

אין מחלוקת כי התובעת, המצויה בהליכי כינוס נכסים ופירוק זמני, התקשרה בהסכם עם הנתבעת, ביום 20.11.03, על פיו סיפקה התובעת לנתבעת שירותי אחסון ולוגיסטיקה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי  כנגד השירותים שניתנו על ידי התובעת, מסרה הנתבעת לתובעת שיקים בסכום שולל של 1,063,998 ש"ח, וכן שיקים נוספים המשוכים על שם הנתבעת מס' 4 ובחתימת הנתבע מס' 2, בסכום של 78,888 ש"ח.

עוד אין מחלוקת כי סכומי החשבוניות בגין השירותים, שטרם שולמו, עומדים על הסכום של 1,246,439 ש"ח.

אין מחלוקת כי הנתבעים 2-3 חתומים כערבים לחובות הנתבעת מס' 1, היינו לחובות החברה.

לאחר שמיעת העדים הוגשו סיכומי באי כוח הצדדים ופסק הדין ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידי ב"כ התובעת הודע לביהמ"ש כי במסגרת הליכי כינוס הנכסים והפירוק, הוגש לביהמ"ש הסדר נושים מטעם התובעת, וביהמ"ש המחוזי אישר ביום 6.3.08 את ההסדר.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי הנתבעים נותרו חייבים את סכום התביעה,  וכי המציאה לביהמ"ש את השיקים המקוריים.

התובעת טוענת כי הנתבע מס' 2, (להלן: "הנתבע"), שהיה מנהל החברה הנתבעת מס' 1, (להלן: "החברה"), הינו רואה חשבון במקצועו, והוא בחן ובדק היטב את כל הנתונים הנוגעים לסחורה שנתקבלה במחסני התובעת, לדוחות, וכי מסר את השיקים נשוא דיוננו, לאחר בדיקה ובחינה, והם משקפים את יתרת החוב לטובת התובעת.

התובעת טוענת כי אכן מנהלה הורשע על פי הודאתו בסחיטה באיומים, אין זה משנה את העובדה כי חברה חייבת את הכספים המגיעים ממנה, ואשר לא שולמו משום מצבה הכלכלי הקשה.

התובעת טוענת כי הטענות הנוגעות לחסרים במלאי הינם עורבא פרח, וניסיון למצוא טעמים לאי התשלום הנובע ממצב כלכלי קשה.

התובעת טוענת כי הנתבעת מס' 4 חייבת בתשלום השיקים, למרות שאינה חתומה עליהם, משום שהשיקים נמשכו ובהסכמתה ובאישורה מחשבונה ותוך כדי הצגת השיקים כשיקים שלה, כאשר שמה מתנוסס בגדול על השיקים ובהדגשה.

התובעת טוענת כי כונס הנכסים של התובעת מכר את המלאי שנותר, ולו כטענת הנתבעת המדובר היה בסחורה במחיר הנטען על ידה, הרי יכלה הייתה לרכוש את המלאי הנטען מכונס הנכסים במחיר שבו המלאי נמכר בסכום של 81,000 ש"ח.

התובעת טוענת כי אכן מסרה שיקים לנתבעת, אלא שהנתבעת העבירה את השיקים לצדדים שלישיים, וכלל לא נתבעה לשלמם, ולכן אין כל נימוק ענייני, לקזז כל סכום שהנתבע לא שילמה.

לפיכך, עותרת התובעת כי ביהמ"ש יורה על מתן פס"ד המחייב את הנתבעים בתשלום מלוא הסכום .

טענות הנתבעים:

הנתבעים טוענים כי התובעת ניהלה את המלאי במחסניה, וכי קיימים חסרים משמעותיים במלאי.

הנתבעים טוענים כי התובעת הבטיחה להם לאורך תקופה כי הטעויות יתוקנו, וכי בדיעבד הסתבר להם כי התובעת הגדילה שלא כדין את הרישומים כך שהתווסף לחובה סכום של 200,000 ש"ח, שלא כדין, וזאת בניגוד לספירות המלאי .