פסק-דין בתיק א 11317/01

תביעה ותביעה שכנגד

טענות התובע

1.         בחודש יוני 1999 התובע שכר מהנתבעים חנות בשפרעם בגודל של כ- 100 מ"ר, לצורך ניהול עסק של משחטת עופות (להלן:"החנות"). לאחר קבלת חזקה בחנות, התובע שיפץ אותה והתאים אותה לצרכיו בהוצאה כספית של 120,000 ש"ח. בסיום השיפוצים, בחודש אוגוסט 1999, התובע העביר אל החנות את הציוד הדרוש לניהול העסק ובכלל זה 3 מקררים גדולים, משקל מאזניים, קופה רושמת וציוד נלווה.

            התובע טוען שהוסכם בין הצדדים, שהוא ישא בעלות השיפוצים בחנות, במקום לשלם שכ"ד למשך 5 שנים, תקופת ההסכם.

2.         מספר ימים לאחר שהתובע החל לנהל את העסק בחנות, הנתבעים תפסו בה חזקה, החליפו את המנעולים ומנעו ממנו מלהמשיך לנהל את עסקו. פניית התובע אל הנתבעים נותרו ללא מענה ובאין ברירה חדל מלנהל את עסקו בחנות.

            כמו כן התובע טוען, שהנתבעים מנעו ממנו להוציא מהחנות את הציוד השייך לו, לאחר שתפסו בה חזקה, בניגוד להסכם ביניהם.

3.         התובע טוען שנגרמו לו הנזקים כלהלן:

            -           עלות שיפוץ החנות בסך 120,000 ש"ח, שירדו לטמיון;

            -           עלות ציוד שהעביר לחנות בסך 70,000 ש"ח, שירדו לטמיון;

            -           מניעת רווח עתידי בסך 500,000 ש"ח.

            מטעמי אגרה התובע העמיד את תביעתו על סך 250,000 ש"ח.

טענות הנתבעים

4.         הנתבעים מודים בכך שהשכירו לנתבע חנות בשפרעם. למעט עובדה זו הנתבעים מכחישים את כל טענות התובע, וטוענים לגרסה אחרת לחלוטין.

5.         לטענת הנתבעים הם מסרו לתובע את החזקה בחנות. לאחר מסירת החזקה התובע ניתק עמם קשר למשך כ- 12 חודשים. הנתבע לא שילם את שכה"ד שהיה עליו לשלם. לטענתם, התובע אמנם הכניס ציוד כלשהו לחנות, אך לא הפעיל שם עסק. הם לא תפסו חזקה בחנות בניגוד להסכם, אלא שלאחר כ- 12 חודשים, בהם התובע לא שילם שכ"ד ולא הפעיל בחנות כל עסק. דרישתם מהתובע, להוציא את הציוד שהביא לחנות, נותרה ללא מענה.

6.         הנתבעים טוענים שהתובע לא ביצע בחנות שיפוצים ולמעשה, נטש אותה זמן מה לאחר שקבל בה חזקה.

7.         הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בעבור דמי שכירות לתקופה של 12 חודשים, שעומד לטענתם על סך 50,000 ש"ח.

דיון

8.         הצדדים לא הגישו לבית המשפט ולו ראייה אחת בכתב להוכחת טענותיהם. גרסאות שני הצדדים מתבססות על עדויות בעל-פה בלבד. ניתן היה להניח שהסכם מסחרי, בסדר גודל כלל לא קטן, מהסוג הנדון, יעוגן בראיות כלשהן בכתב. כמו כן יש להניח, שניתן היה להשיג ראיות כלשהן בכתב, לפעילות המתוארת על ידי התובע, כגון אישורים שונים של הרשויות לצורך ניהול עסק של משחטה ומסמכים שונים בקשר לשיפוצים שנעשו בחנות. עם זאת אין בפני בית המשפט אלא את מה שרואות עיניו ויש להכריע בהתאם לראיות, שהצדדים הביאו בפני בית המשפט.

9.         על פי עדויות הצדדים, אין ספק שנעשה ביניהם הסכם כלשהו בקשר לחנות בגודל כ- 100 מ"ר בשפרעם. מהות ההסכם היה, שהחנות נמסרת לתובע בתמורה כלשהי לצורך ניהול עסק כלשהו. מעבר לעובדה בסיסית זו, לא הובאה כל ראיה מבוססת, להוכחת רוב טענותיהם של שני הצדדים. אין ראיה לגבי משך ההסכם, עלות ההסכם, התמורה שהייתה צריכה להיות משולמת לנתבעים, ערך ההשקעות שהתובע ביצע בחנות, אם בכלל וכד'.

10.        עם זאת ניתן לבסס קביעות על סמך עדותו של העד מסעד יוסף קסיס (להלן:"קסיס"), כפי שיפורט בהמשך.

11.        עובר לעיסקה נשוא התביעה, התובע ניהל עסק של מכירת עופות בחיפה והעסיק שם את קסיס. עם קבלת החנות בשפרעם, הוא העביר את קסיס לעבוד שם.

12.        קסיס סרב לתת עדות בבית המשפט, לבקשת הנתבעים. רק לאחר שהוצא נגד קסיס צו הבאה, הוא הגיע לבית המשפט והעיד. העדות ניתנה בחוסר רצון מופגן ומפורש, שכן קסיס אמר, שהוא אינו רוצה להכנס למחלוקת שבין הצדדים. עם זאת התרשמתי שקסיס העיד מתוך מגמה לומר את האמת ושלא מתוך רצון לשרת אינטרס של צד זה או אחר.