פסק-דין בתיק א 1130/05

תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הצדדים נחלקו הן בשאלת הנזק והן בשאלת החבות, נוכח כפירתה של הנתבעת באירוע הנטען בכתב התביעה. 

נסיבות האירוע - האם נפגע התובע באופן המתואר בכתב התביעה ?

1.         התובע, יליד 9.2.90, נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים ביום 27.7.05, מרכב טנדר מסוג "איסוזו" שבו נהג אביו.

מתצהיר עדות ראשית ומעדויות התובע, אביו (התובע 2) ואחיו מחמד, עולה הגירסה הבאה: התובע מתגורר עם בני משפחתו בפזורה הבדואית בדרום הארץ. התובע התלווה לאביו שנסע בטנדר "איסוזו" לחנות חומרי בנין ביישוב בשם ח'ורה, כדי לקנות בחנות וכדי להביא לאחר מכן את שקי התבואה שבארגז הרכב לתחנת הקמח. כאשר הגיעו סמוך לחנות, אביו נכנס לקנות מנורות והתובע ירד לשחק כדורגל עם הנערים בסביבה. בשלב מסויים חזר התובע לכוון החנות, וניסה להוציא מארגז הטנדר סיגריות אותן החביא בשקי התבואה שהיו בארגז. אביו שלא ראה אותו, החל בנסיעה לפנים והתובע נשמט-החליק מצד הטנדר והגלגל האחורי-הימני עלה על רגלו. אחיו של התובע בשם מחמד, שהיה באותה עת בחנות לחומר בניין, פינה את התובע במהירות לבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע, במכונית מסוג טיוטא-קורולה, בעוד אביו נותר במקום המום ומזועזע. לאחר מכן האב הגיע לבית החולים לאחר שהוסע על ידי מאן דהוא.

2.         אין חולק כי התובע נפגע בתאונה באותו יום, כי התובע הוחש לבית החולים ושם דווח בחדר המיון כי נדרס על ידי רכב. זאת ועוד - מישהו דיווח למשטרה על אירוע תאונה עם נפגעים, לזירה הגיע כעבור זמן קצר בוחן משטרתי שצילם את הטנדר, ובתמונות ניתן להבחין בכתמי דם ליד הטנדר. התובע ואביו נחקרו אודות האירוע ותיק המשטרה נסגר בהיעדר אשמה. 

הנתבעת גורסת כי יש להניח שהתובע אכן נפגע בתאונת דרכים, אלא שלטענתה, הוא נפגע על ידי רכב אחר ללא ביטוח, או שנפגע תוך כדי "השתוללות" בטרקטורון, כאשר לתובע עצמו אין רשיון נהיגה. נציין כי לאור חשדה של הנתבעת, הוגשה תלונה שנחקרה על ידי יה"ב - יחידת ההונאות של חברת הבטוח. התובע ואביו נקראו ליתן עדות נוספת ונספר כי השניים סירבו לשתף פעולה בחקירה. האב טען כי כבר מסר את גרסתו בחקירתו במשטרה, והתובע טען כי אביו אסר עליו לדבר. 

3.         אקדים ואומר כי אין לדרוש בהכרח מהמבטח להציג גרסה פוזיטיבית וחד-משמעית באשר לנסיבות התאונה. מטבע הדברים, פעמים רבות המבטח נמצא בנחיתות ראיייתית ביחס למבוטח, שנסיבות האירוע אמורות להיות בידיעתו. מכאן נובעת חובתו של המבוטח לשתף פעולה עם המבטח בבירור החבות, חובה המעוגנת כיום בסעיף 23(ב) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981" על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך  זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם".

4.         הנתבעת הצביעה על שורה ארוכה של סתירות בגירסת התובע ובני משפחתו ואף ערכה טבלה בה הצביעה על הסתירות, הפירכות והתמיהות בעדותם של המעורבים. זאת, בהסתמך על האמור בתצהיריהם, בהודעותיהם במשטרה ובחקירת יה"ב, חקירתם בבית המשפט, וחקירת אביו של התובע במסגרת התשלום התכוף.

בחלק מהדברים יש ממש וחלק מהסתירות הן מלאכותיות ושוליות. כך, לדוגמה, איני רואה סתירה של ממש לגבי מטרת הנסיעה לחנות. בהזדמנויות שונות הסביר האב כי נסע לחנות חמרי בנין כדי לקנות נורות. בתצהירו ובחקירתו הנגדית הוסיף וסיפר כי נסע גם כדי לקחת נורות וגם כדי להביא את שקי החיטה לתחנת הקמח.

טרם אסקור את הנקודות העיקריות עליהן הצביעה הנתבעת, אביא את גרסתו של אבי התובע, במהלך חקירתו בבקשה לתשלום תכוף: 

" התאונה קרתה, לקחתי את הטנדר של הבן שלי, העמסתי בו חיטה ונסעתי לחנות של חמרי בנין, "חמרי בנין הנגב". החנות נמצאת בחורה. עצרתי את האוטו, נכנסתי לקנות מנורות, הבן שלי סאלים היה איתי, הבן שנפגע בתאונה. נוכח במקום הבן שלי מוחמד. נכנסתי, לקחתי מנורה, כשיצאתי הילד ביקש ממני שישאר עד שאקח את החיטה לתחנת הקמח, הוא נשאר במקום, הדלקתי את האוטו והתחלתי לנסוע. פתאום שמעתי מכה, ירדתי וראיתי את הרגל של הבן מתחת לגלגל. הבן שלי מוחמד לקח אותו לבי"ח באוטו סובארו של המקום, היה אוטו נוכח במקום, ששייך לבן שלי מוחמד, אני לא יכולתי לתפקד. אני הלכתי לבי"ח כדי לראות מה המצב שלו. מיד אחרי התאונה.

ש. מי היו עדים לאירוע חוץ ממך?

ת. הבן שלי מוחמד היה בחוץ וראה".

5.         נעמוד להלן על הסתירות והתמיהות העיקריות בגרסת התביעה.

( - ) אופן התרחשות האירוע - התובע סיפר בהודעתו במשטרה כי רץ לטנדר כדי לנסוע עם אביו עד הכביש וכדי לקחת את הסיגריות שלו, הוא קרא לאביו שיעצור, אך אביו לא שמע, הוא קפץ על ארגז הרכב, החליק, והגלגל עלה על רגלו. ואילו האב לא איזכר את ענין הסיגריות לכל אורך הדרך, הן בהודעתו במשטרה והן בחקירתו בבית המשפט.

לטעמי, אין לראות בכך סתירה או תמיהה. נושא הסיגריות שהוחבאו, היה בידיעתו של התובע, שהסביר כי עשה כן כדי להסתיר מאביו שהוא מעשן. האב נחקר במשטרה למחרת יום התאונה, ובאותה עת לא יכול היה לדעת מה גרם לבנו לנסות לטפס מהצד על ארגז הרכב. עוד אציין כי מחמד, אחיו של התובע, הזכיר במהלך חקירתו הנגדית, כמשיח לפי תומו, כי ידוע לו שהתובע חיפש את הסיגריות שלו בארגז הרכב.

( - ) התובע סיפר בחקירתו במשטרה כי ירד מהטנדר "בדרך לחנות" וגם אביו סיפר בחקירתו הנגדית כי בנו ירד מהרכב כדי לשחק עם חברים, וכי לא ראה אותו כאשר יצא מהחנות. ברם, בחקירתו במסגרת התשלום התכוף ניתן להבין שהאב שוחח עם התובע לאחר שיצא מהחנות " נכנסתי, לקחתי מנורה, כשיצאתי הילד ביקש ממני שישאר עד שאקח את החיטה לתחנת הקמח". משנשאל האב על הסתירה בין הדברים, השיב כי נתכוון לומר שכך ביקש ממנו בנו כאשר יצאו יחדיו מהבית, ולא נתכוון לומר כי דיבר עם בנו כשיצא מהחנות.

תשובה זו מוקשית עד מאוד נוכח הציטוט לעיל, ולפנינו סתירה של ממש. עם זאת, אני נכון להניח, לזכות האב, כי סיפר את הדברים באופן לקוני, ללא "מוקדם ומאוחר", מה עוד שגם בעדותו במשטרה סיפר כי התובע ירד מהרכב והלך לשחק עם חברים.

( - ) בחקירתו ביה"ב סירב האב להשיב, בטענה כי כבר מסר גרסתו. כך, סירב להשיב  לשאלה אם מחמד בנו ראה את התאונה, וכפי שהראינו לעיל, בחקירתו בתשלום התכוף אמר כי " הבן שלי מוחמד היה בחוץ וראה". לעומת זאת, בחקירתו הנגדית בבית המשפט טען האב כי מחמד לא ראה את התאונה אלא היה בחנות, והוא לא יודע מי קרא לו החוצה. נציין כי בשאלון נשאל האב מי נכח במקום בעת האירוע, והשיב "הבן שלי מחמד" (נ/ שאלה 19).