פסק-דין בתיק א 112906/01

1.       התובע, נהג אגד, נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 17.10.97. לטענת התובע הגיע לחניון האוטובוסים של אגד בסמוך לשעה 05:30 בבוקר. במסגרת עבודתו שטף את השמשות הקדמיות ומראות הצד של האוטובוס. עת החל בנסיעתו הבחין כי כתוצאה משטיפה זו זזה מראת הצד הימנית. לפיכך עצר את האוטובוס, החל לרדת במדרגות ולפתע החליק על מדרגות האוטובוס שהיו רטובות, ונפגע בגבו ובצלעותיו.

2.       לתאונה זו לא היו עדי ראיה.

3.       על גירסתו המפורטת לעיל חזר התובע בתצהיר תשובותיו לשאלון (ת/2), טופס ההודעה על  תאונה (ת/3) וההודעה אותה מסר לחוקר מטעם הנתבעת (ת/4).

4.       הנתבעת חולקת על נסיבות התאונה. לטענתה לא עמד התובע בנטל ההוכחה הדרוש.

5.       השאלה המקדמית בה יש לדון היא - האמנם נפגע התובע כתוצאה מתאונת דרכים ובנסיבות כפי שתיאר בכתב תביעתו או שמא כתוצאה מנסיבות אחרות שאינן מקימות חבות כלשהי על כתפי הנתבעת.

6.       אין ספק כי כאשר מדובר בעדות יחידה עליה חולק הצד שכנגד, יש מקום, בהעדר עדים למקרה, לבחון את הנסיבות הכוללות של האירוע על מנת למצוא נקודת אחיזה לגירסה זו או אחרת.

7.       התובע טען בישיבת קדם המשפט מיום 13.10.99 כי לאחר נפילתו ראו אותו הסדרנים ארז ברזילי ושוחט מאיר כאשר ארז ברזילי ראה אותו לראשונה אחר הפציעה. החליף אותו ושלחו לדרכו. בהודעה לחוקר מטעם הנתבעת (ת/4) עולה כי התובע פסע ממקום התאונה כ- 10 מ' למשרד הסדרן ארז ברזילי, סיפר לו על המקרה ואח"כ נסע לתחנה המרכזית שם פגש את שוחט מאיר ומישל בן חמו.

     בתמליל חוקר (ת/8) מסר באורח חופשי כי מישל בן חמו ראה אותו לראשונה          במתקן השטיפה ובעת שנרשמה ההודעה חזר בו ואמר כי ארז ברזילי ראה אותו במתקן השטיפה ואילו מישל בן חמו בתחנה. בחקירתו בבית המשפט         אמר התובע כי מישל בן חמו ראה אותו לראשונה ושוחט מאיר לאחר מכן. וכי          ארז ברזילי לא ראה אותו כלל. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר ע"י ארז ברזילי          לפיו כלל לא ראה את התובע לאחר האירוע הנטען. עפ"י עדותו של התובע,          ארז ברזילי יושב בחניון (מקום התאונה) ואילו שוחט מאיר ומישל בן חמו           נמצאים בתחנה המרכזית בנתניה מרחק 2 ק"מ מהחניון. התובע טוען כי       הבלבול בשמות הסדרנים נובע מהעובדה כי שני הסדרנים משמשים באותו    תפקיד.

     יתרה מכך. עפ"י עדותו (עמ' 3 שורה 28) פגש את מישל בן חמו לראשונה    ודבר זה אינו מתיישב עם דבריו לחוקר כי ממקום הנפילה הלך לסדרן בחניון    שהנו מישל בן חמו.

8.       בשים לב לתשובותיו של התובע נשאל על ידי בית המשפט בנקודות אלה, שהרי ככלות הכל מדובר בעד או עדים שראוהו לדבריו בסמוך ולאחר האירוע אלא שהתובע חזר על הסברו כי התבלבל והתכוון למעשה לשוחט מאיר.

(עמ' 4 שורות 29-26).

9.       אין המדובר בפרטים שוליים כפי שטוען ב"כ התובע בסיכומיו. לנוכח טענת הנתבעת השוללת קיומו של אירוע כפי שנטען ע"י התובע מה פשוט יותר היה לדאוג לזימון העדים הרלבנטיים, שוחט מאיר ומישל בן חמו, על מנת לתמוך בגירסת התובע.

אין ספק כי חל כאן הכלל כי אי הבאתו של עד רלבנטי פועלת לחובת הצד שנמנע מלעשות כן.

10.     טענת הנתבעת בדבר נוכחות אפשרית של עשרות נהגים במתחם האירוע אף, בה יש הגיון. לא נטען בשום מקום כי התובע נראה על ידי מישהו נופל ממדרגות האוטובוס ואף לא נטען כי פנה לנהג כלשהו בסביבתו. יודגש כי לטענת התובע, עקב נפילתו התלכלכה חולצתו בגריז והתובע המשיך בנסיעתו במשך כ- 17 דקות מבלי שפנה לאדם כלשהו במקום או בסמוך לנפילתו וזאת כשלדבריו נפגע בצלעו.

11.     לא מצאתי הסבר סביר לסתירות בגירסתו הכוללת של התובע כפי שהובאו עד כה באשר לזהות האדם אותו פגש בסמוך לפציעתו ואשר לפניו פירט את נסיבות התאונה. דברי התובע בהזדמנויות שונות כולל בבית המשפט, המעלים זהות שונה בכל פעם, יש להם משמעות מהותית כשמדובר בעדות יחידה בלבד. קל וחומר כשהתובע נמנע מלזמן עד רלבנטי כפי שפורט לעיל.

12.     אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה ולהוכיח גירסתו כי התאונה הינה תאונת דרכים. לפיכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5.000 ש"ח בצירוף מע"מ.

המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום.

ניתנה היום ז' באלול, תשס"ב (15 באוגוסט 2002) בהעדר הצדדים