פסק-דין בתיק א 11290/05

בפני תביעה כספית בסך 22,219 ש"ח ותביעה כספית שכנגד בסך24,769 ש"ח.

רקע ועובדות המקרה

1.         התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "בר נכסים") עוסקת, בין היתר, ברכישה, מכירה והשכרת נדל"ן.

נתבעת 1 והתובעת שכנגד (להלן: "זיו מטבחים") עוסקת בממכר מטבחים ונתבע 2 הינו מנהלה ובעל המניות העיקרי אשר ערב לחיוביה כלפי בר נכסים.

נתבע 3, בעל מניות נוסף בנתבעת 1, נמחק מכתב התביעה.

2.         בר נכסים רכשה מכונס הנכסים של חברת יעקב ברג ובניו (רהיטים) בע"מ (להלן: "ברג"), בניין באזור התעשייה 21 ברעננה הידוע כחלקה 257 בגוש 7656 (להלן: "המבנה").

בעת רכישת המבנה כאמור, היה בתוקף הסכם שכירות בין ברג לזיו מטבחים עד ליום 30.11.99, להלן: ("ההסכם הבסיסי").

כל הסכמי השכירות של ברג היו אמורים להיחתם מול בר נכסים, עת זו רכשה את המבנה.

ביום 6 באוגוסט 1999, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (להלן: "ההסכם השני"), לתקופה של 5 שנים מיום 1.12.99 ועד ליום 30.11.04. בהסכם זה נקבע כי דמי השכירות לשנה הרביעית והחמישית, דהיינו, מיום 1.12.02 ועד ליום 30.11.04, יהיו 1,600 ש"ח לחודש

בצירוף מע"מ ודמי ניהול יהיו כפי שנקבעו בהסכם הבסיסי.

טענות בר נכסים

1.         למרות שבהסכם השני נקבע שבשנים הרביעית והחמישית דמי השכירות יהיו 1,600 ש"ח בצירוף מע"מ ודמי ניהול, הופחתו דמי השכירות, בהתאם לבקשת מנהלי זיו מטבחים ל- 1,500 ש"ח  בצירוף 440 ש"ח דמי ניהול, דהיינו 1,940 ש"ח בצירוף מע"מ.

בהתאם לבקשה נוספת של מנהלי זיו מטבחים, הופחתו דמי השכירות פעם נוספת לסך 1,550 ש"ח כולל דמי ניהול ובתוספת מע"מ ובתנאי שחוזה השכירות יוארך בשנתיים נוספות, עד ליום 30.11.06. מכתבים ברוח  זו הוחלפו בין הצדדים בימים 8.12.03 ו- 18.12.03, נספחים ד'1 ו-ד'2 לכתב התביעה.

בהתאם להסכמות הצדדים, נשלחה אל זיו מטבחים טיוטת חוזה שכירות מתוקנת ביום 4.1.04, זיו מטבחים הסכימה למפורט בו ושלחה אל בר נכסים שיק עבור דמי השכירות לחודש ינואר 2004, לפי המוסכם, דהיינו סך של 1,550 ש"ח כולל דמי ניהול.

2.         למרות הסכמותיה של זיו מטבחים ותשלום דמי השכירות על ידה לחודש ינואר 2004, היא לא חתמה על הסכם השכירות המתוקן, אשר היווה תנאי לקבלת ההנחה. משכך הודיעה לה בר נכסים שעקב אי חתימת החוזה מבוטלת ההנחה אשר ניתנה לה ודמי השכירות יעמדו על סך 1,940 ש"ח בצירוף מע"מ.

3.         זיו מטבחים בקשה לעזוב את המושכר, נמצא דייר חלופי וביום 9.5.04 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו זיו מטבחים תוכל לעזוב את המושכר ביום 1.6.04 בכפוף לתשלום פיצויים לבר נכסים, בסך 4,140$ בתוספת מע"מ (להלן "הסכם הפשרה").

זיו נכסים לא קיימה את ההסכם מיום 9.5.04 וסירבה לשלם את סכומו בטענה שמנהליה שכחו ששילמו את דמי השכירות עבור 6 חודשי שכירות אחרונים.

לטענת בר נכסים, סכום זה לא שולם על חשבון דמי שכירות, אלא נועד לשמש כבטוחה לצורך קיום חיוביה של זיו מטבחים כלפי ברג על פי ההסכם הבסיסי. טענתה זו מבוססת, בין השאר על סעיף 2 להסכם השני, הקובע שלזיו מטבחים אין טענה או דרישה או תביעה מבר נכסים בגין שכירות המושכר בתקופה שעד למועד חתימת ההסכם הנוסף.

4.         לבר נכסים, אין כל ידיעה לגבי עצם מסירת סכום הפיקדון לברג, לעצם קיומו ולאי החזרתו לזיו מטבחים על ידי ברג.

בנוסף, לטענתה, אין כל קשר בין הביטחונות אשר ניתנו על ידי זיו מטבחים לברג, ככל שניתנו, לכך שבר נכסים לא ביקשה בטחונות אחרים, זאת לאור העבודה שמנהליה של זיו מטבחים נתנו ערבות אישית לחובותיה.