פסק-דין בתיק א 1127/05

1.       לפני תובענה שבה עותרת התובעת למתן פסק דין הצהרתי שבו נתבקש בית המשפט -

"(...) להצהיר כי על הנתבע, פקיד שומה חיפה, לקלוט ו"לשדר" את דוחות הניכויים המתוקנים אשר הגישה התובעת לנתבע בעבור שנות המס 1998 - 2002 (...)".

במסגרת ישיבת קדם המשפט הוריתי לב"כ התובע ליתן טעם " מדוע לא תמחק התובענה על הסף, בשל כך שאין לה כל בסיס בדין".

          לאחר שהתובעת הגישה את טיעוניה והנתבעת השיבה עליהם, ניתנת בזה החלטתי לגוף הענין.

2.       טעמי התובעת

          א.      התובעת טענה כי פקיד השומה סירב, בניגוד לדין, לקבל את דיווחיה המתוקנים בגין  ניכויים תקופתיים.

          ב.       התובעת טענה כי בתחילת שנת 2003 התגלו ע"י רו"ח המייצג אותה בפני רשויות המס טעויות בדיווחי הניכויים החודשיים שלה לפקיד השומה.           

                   לטענתה מדובר, בין השאר, בדיווחים על ניכויי מס " בגין משכורות אשר למעשה לא נמשכו בפועל".

                   לטענת התובעת היא פנתה, מיד עם גילוי הטעויות בדיווחיה, מיוזמתה, באמצעות רואה החשבון, אל רשויות המס והודיעה כי עקב טעות בהנהלת החשבונות שלה, יש לאפשר לה לתקן את החיובים הנובעים מהדוחות בהתאם לכך, לאפשר לה להגיע להסדר  עם רשויות המס " הסדר שמטרתו לשלם את מלוא המס הנובע מן הדוחות המתוקנים לאחר שאלו יוגשו".

                   התובעת טענה כי דוחותיה תוקנו והיא בקשה להגישם לפקיד השומה בצירוף צ'קים לתשלום ההפרש הנובע מהתיקון. ואולם, פקיד השומה סירב לקבל, פיזית, את הדוחות המתוקנים והשיבם לתובעת יחד עם הצ'קים שצורפו  אליהם. פקיד השומה סירב ליתן החלטה לגוף הענין, למהות התיקון, ונמנע מלהפעיל את סמכותו למרות שהיה חייב להפעילה. לטענתה, לו הפעיל פקיד השומהאת סמכותו כראוי, והיה מחליט לגופו של ענין, ואפילו שלא לקבל את התיקון שבו מדובר, " הרי שלתובעת היו עומדות האפשרויות להגיש השגה ו/או ערעור, כפי שיכולה לעשות כל נישומה שמרגישה כי קופחה בהחלטת פקיד השומה (...)".

          ג.       התובעת טענה כי פקיד השומה מחוייב היה לקבל ממנה את הדוחות המתקנים, לקלוט אותם ו" לשדר אותם" במערכת המחשב שלו. לטענתה, במועד שבו פנתה התובעת לנתבעת, בשנת 2003, לא חלה כל התיישנות לגבי דוחותיה הכספיים השנתיים. 

          ד.       התובעת טענה כי דוחות מתקנים של חברות אחרות אכן נקלטו ע"י פקיד השומה וכי העובדה שדוחותיה המתוקנים לא נתקבלו ולא נקלטו, מהווה אפליה לרעה. כבר מטעם זה, טענה, יש לקבל את בקשתה.

          ה.      התובעת טענה כי היא אינה מפקפקת בסמכותו של פקיד השומה לדחות את דוחותיה המתוקנים לגופו של ענין.  טרוניתה מופנית כנגד העובדה שפקיד השומה סירב לקבל, בכלל, את דוחותיה המתוקנים.

          ו.       על שם כך ביקשה התובעת להימנע ממחיקת התובענה על הסף. 

3.       תגובת הנתבעת

          א.      הנתבעת טענה שכנגד התובעת הוגש כתב אישום בגין אי העברת ניכויים לפקיד השומה (העתק מכתב האישום צורף לכתב ההגנה. מהעתק זה של כתב האישום עולה שהמסמך הוכן ביום 16.8.04).

                   לטענת הנתבעת מדובר בעבירה חמורה מאוד " שכן התובעת מואשמת בכך שניכתה מעובדיה ניכויים בהיותה נאמן של פקיד השומה, אך בחרה שלא להעביר את הניכויים אותם ניכתה מעובדיה לפקיד השומה".

                   הנתבעת טענה כי מטרתה של התביעה הנוכחית, " הינה לספק טענת הגנה פקטיבית להליך הפלילי המתנהל נגד התובעת". שכן התובעת מנסה לטעון כי בפועל, על אף דיווחיה לפקיד השומה, הן באמצעות דוחות ניכויים, והן באמצעות דו"ח שומה, ועל אף דיווחי עובדיה אשר נוכה מהם מס במקור ואשר קיבלו טופסי 106 ביחס לניכוי המס, על אף כל אלה, טוענת התובעת כי " בפועל לא הועברה לעובדים משכורת".

          ב.       הנתבעת טענה כי הטיפול בדוחותיה של התובעת אצל פקיד השומה " עבר לשלב השומה ועל כן האפשרות היחידה העומדת לרשות התובעת בשלב כה מאוחר הינה טיפול במישור השומה, דהיינו, השגה על השומה, בקשה לפתיחת שומה והכל בהתאם להוראות החוק הקבועות בפקודת מס הכנסה".