פסק-דין בתיק א 112691/01

1.         התובע, בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק"), הגיש תביעה נגד הנתבע על סך 296,079 ש"ח נכון ליום 23/10/2001 .

2.         הנתבע ערב להלוואה שקיבלו הולצר גדעון ומירה מהבנק בחודש אוקטובר 97.

הולצר לא עמדו בהתחייבויותיהם על פי ההסכם, ופיגרו בסילוק יתרת ההלוואה, ובשל כך, נקט התובע בהליכים למימוש הנכס הממושכן במסגרת תיק הוצל"פ 9-96-14567-01.

3.         לאחר מימוש הנכס אשר קיבל את אישור כב' ראש ההוצל"פ נותרה עדין יתרת חוב בגין ההלוואה.

הולצר נכנסו להליכי כינוס נכסים ולא ניתן היה להגיש תביעה נגדם, ולפיכך, הוגשה התביעה לסילוק יתרת החוב בגין ההלוואה, רק נגד הנתבע - הערב.

4.         הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וטען טענות שונות.

בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה ביום 10/7/2002, ניתנה רשות להתגונן רק בטענה אחת בלבד :

הנתבע טען, כי במסגרת ההליכים המשפטיים למימוש הדירה של הולצר, הגיע מר הולצר לסיכום עם ב"כ הבנק, עורך דין נריה כהן, ולפיו הולצר לא יתנגדו להליכים בהם נקט הבנק למימוש הדירה ולא יערימו קשיים בהליכי מימוש הדירה, ובתמורה, לא ינקוט הבנק בהליכים נגד הערב.

5.         התקיים דיון לגופו של ענין בתיק, ולמרות שהנתבע ציין טענות נוספות בתצהיר העדות הראשית שלו, התנגד ב"כ התובע להרחבת חזית, ואתייחס בפסק הדין רק לשאלה העובדתית השנויה במחלוקת והיא:

            האם עורך דין כהן הבטיח למר הולצר, כי במידה והולצר ישתפו פעולה בהליכי מימוש הדירה ולא יקשו על כונס הנכסים, אזי הבנק לא יפעל נגד הערב.

טענת ב"כ הנתבע בסיכומיו ולפיה גובה החוב הוא תמיד שנוי במחלוקת, אין בה ממש במקרה דנן, שכן, כאשר הגדירו הצדדים בהסכמה את הטענה היחידה, שרק בגינה ניתנה רשות להתגונן, היה בכך הסכמה משתמעת לכך, שיתר הטענות שנטענו על  ידי הנבתע - אינן בנות בירור כלל במהלך הדיון בתיק העיקרי, ואין כל מקום לאפשר הרחבת חזית במקרה דנן.

6.         לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם הגעתי למסקנה דין התביעה להתקבל במלואה מהנימוקים כדלקמן:

א)         מר עיני - הנתבע, לא יכל להעיד על השאלה השנויה במחלוקת בתיק מידיעה אישית, אלא הבהיר, כי מר הולצר הוא זה שסיפר לו, כי הגיע לסיכום עם עורך דין נריה כהן ולפיו ה"ה הולצר לא יתנגדו להליכים בהם נקט הבנק לצורך מימוש הדירה, ולא יערימו קשיים בדרכו, ובתמורה - לא ינקוט התובע בהליכים נגד הנתבע (סעיף 24 לתצהיר).

ב)         עדותו אם כך, היא עדות שמיעה בלבד, ומר עיני אישר, כי הוא לא דרש כל מסמך בכתב באשר להסכמה זו,  ואף לא ידע לציין תאריך מדויק שבו סיפר לו הולצר על אותה הסכמה. (עמוד 12 שורות 24 - 26 לפרוטוקול).

מר עיני אישר, כי הוא לא דרש ממר הולצר לגבות את אותה הסכמה בכתב.

ג)          מר הולצר אשר העיד מטעמו של הנתבע, לא יכל לנקוב אף הוא בתאריך מדויק שבה היתה אותה הסכמה הנטענת על ידו, ומדבריו היה ניתן להבין, כי לאורך כל הדרך, מהפגישה הראשונה שהיתה לו עם עורך דין כהן, דובר על הסכמה כזו, וכי הוא לא דרש מעורך דין כהן כל מסמך בכתב באשר לאותה הסכמה, למרות שהיה חשוב לו מאוד לדאוג לכך, שהבנק לא ידרוש כספים מהערב.

כאשר נשאל מר הולצר, האם זה לא היה נראה לו חשוב לבקש את ההסכמה בכתב, הוא השיב: "לא ביקשתי. ביני ובין נריה היתה מערכת הסכמות שהוא לא ביקש ממני ואני לא ביקשתי ממנו" (עמוד 17 שורות 6 - 7 לפרוטוקול) והכוונה היתה, להסכמות בכתב.

אלא, שלאחר שהוצג לו המסמך נ/2 - הסכמה בכתב שניתנה במסגרת הליכי מכירת הדירה, אישר מר הולצר, כי היו עשרות הסכמות בכתב . (עמוד 17 שורות 14 - 15 לפרוטוקול), ולא כפי שטען קודם לכן.

ד)         כתב הערבות עליו חתם הנתבע, הוא מסמך בכתב.

טענת הנתבע הינה טענה בע"פ הסותרת מסמך בכתב ויש לבדוק, אם הנתבע עמד בנטל המוטל עליו לסתירת אותו מסמך בכתב.