פסק-דין בתיק א 11262/05

1.         תביעת נזקי גוף בגין תאונה במהלך אימון בחדר הכושר של הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא מבטחתה  של הנתבעת 1 בביטוח אחריות. מדובר בתאונה שלא הותירה נכות צמיתה.

2.         מטעם התובע העידו הוא עצמו וחברו אליעזר מייטנר (שניהם היו מנויים בחדר הכושר). הנתבעת לא העידה עדים מטעמה.

3.         התאונה התרחשה ב 22.12.04.

4.         התובע וחברו (להלן "מייטנר") הותירו רושם אמין, והעידו ביושר גם לגבי עובדות שאינן פועלות לטובת עניינו של התובע. על סמך עדותם שלא נסתרה, ניתן לקבוע הממצאים הבאים:

א.         מדובר בשני חברים שכל אחד מהם הנו בעל ניסיון של שנים רבות עובר לתאונה, באימוני משקולות בחדר כושר, ונוהגים להתאמן מספר פעמים בשבוע. גם התרגיל הספציפי במהלכו אירעה הפגיעה - לא היה זר להם. הם לא ביקשו הדרכה כיצד לבצעו, ואף לא נזקקו להדרכה כזו, שכן הכירו היטב את התרגיל.

ב.         התאונה אירעה במהלך תרגיל של הנפת משקולות. מדובר בשתי משקולות בצורת דיסק עגול. במרכז כל משקולת חור המאפשר להשחיל המשקולת בקצהו של מוט ברזל, המשמש כמוט ההנפה.  בכל אחד משני קצות  המוט משחילים אפוא משקולת במשקל מסוים (כמובן אותו משקל משני הצדדים).

קיימים דיסקים (משקולות) במשקלים שונים. במקרה דנן מדובר על שתי משקולות במשקל 20 ק"ג כל אחת - אחת מכל צד של מוט ההנפה. כדי שהמשקולת לא תשתחרר ותיפול דרך קצה המוט,  הרי שלאחר שמשחילים המשקולת על המוט, מלבישים על המוט מהצד החיצוני למשקולת מענב ברזל (מעין לולאה). אותו מענב מתהדק על המוט כשמשחררים האחיזה בו, ומשמש מעין תפס, המונע נפילת המשקולת דרך קצה המוט, דרכו הושחלה קודם.  אותו תפס הנו תפס סטנדרטי, בשכמותו נהוג להשתמש במכוני כושר בכלל לצורך שימוש במוטות הנפה עם משקולות. הוא נחזה בתמונה ת/2. 

ג.          המשקל שהונף הורכב אפוא ממוט הנפה, כשבכל אחד מקצותיו משקולת, ומצדה החיצוני תפס שאמור למנוע נפילת המשקולת מהמוט.

ד.         מדובר  על תרגילים שחלקם - לרבות התרגיל בו נפגע התובע - אמורים להתבצע בזוגות.  התובע ומייטנר היו לעתים בני זוג לתוכנית האימון, לרבות במועד התאונה. התרגיל הספציפי במהלכו נפגע התובע מתבצע  כאשר המתאמן יושב על המכשיר שצולם בתמונה ת/1, משעין את קיבורת הזרוע שבין הכתף למרפק על משענת המכשיר, ואז מרים ומוריד את מוט ההנפה וחוזר חלילה. חברו עומד לצידו ומשגיח עליו. אז מתחלפים השניים, כאשר כל מתאמן זוכה לשלושה-ארבעה סבבים.

ה.         ההשגחה היא גם לצורך עידוד ספורטיבי אך יש בה גם פן בטיחותי:

החשש הוא שבשלב מסוים ייתש כוחו של המתאמן, ומוט ההנפה עם המשקולות ייפול מידיו. לצורך זה מצוי לידו חברו ומשגיח (דברי מייטנר, עמ' 3 למטה בפרוטוקול). מדי פעם מצמידים ומחזקים את התפס "כי זה קצת מחליק" (דברי התובע, עמ' 10 לפרוטוקול).

ו.          במועד התאונה מייטנר היה זה שהתאמן, והתובע עמד לצידו והשגיח.

העדים לא זכרו מי מביניהם היה זה שחיבר המשקולות מכל צד של המוט.

ז.          בתמונה ת/1  מצולם המוט - כפי שהוא נחזה כשמשקולות הדיסק בשני צדדיו. מצידה החיצוני  של כל משקולת (היינו בין המשקולת לקצה המוט)  - נחזה אותו תפס הברזל החוסם את המשקולות, ואמור למנוע הינתקותן מהמוט במהלך התרגיל.

אין חולק כי המכשיר והמשקולות שצולמו - צולמו במכון כושר אחר, לאחר התאונה, לשם ההמחשה. לדברי התובע מדובר על אותו מכשיר , אלא שנמנע  ממנו מלצלם המכשיר הספציפי במכונה של הנתבעת, שסירבה להתיר לו הצילום. משכך - צילם המכשיר במכון כושר אחר, כאשר מדובר על מכשיר ועל מוט הנפה מאותו סוג. המשקולות שצולמו - הנן במשקל 15 ק"ג אך כמובן שאין לכך חשיבות, כאשר בענייננו העידו מייטנר והתובע שמדובר על משקולות של 20 ק"ג.

ח.         מייטנר החל להתאמן, ובשלב מסוים במהלך התרגיל, החליקו המשקולת עם התפס מצידו הימני של המוט. המשקולת פגעה ברגלו השמאלית של התובע שעמד  בסמוך. התובע לא שאג מכאב אלא אמר למייטנר שכואבת לו הרגל ואינו יכול להוסיף ולהתאמן, והלך לביתו. הוא לא פנה לאחד המדריכים במקום.

בבדיקה למחרת בקופת חולים אובחנה נפיחות והמטומה בבוהן, עם כאבים והגבלה בדריכה. בצילום התברר שלתובע שבר בבוהנו, בגליל הדיסטלי. אושרה תקופת אי כושר עד 13.1.05.

ט.         התובע הודה ביושר כי לא נגרם לו הפסד שכר ("לא הפסדתי עבודה"). לדבריו ביצע פיזיותרפיה עצמית וחזר למרפאה לשם חבישה. כמו כן היו לו הוצאות של 300 ש"ח עבור יעוץ פרטי אצל מומחה, ד"ר דניאל.