פסק-דין בתיק א 1126/05

בקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות").

העובדות

1.         המבקש קבל מהמשיב (להלן: "הבנק") ארבע הלוואות לרכישת 4 מכוניות, בשנים 2000, 2003 ו-2004. ההלוואות ניתנו לו כנגד שעבודן של המכוניות שנרכשו לטובת הבנק. הבנק דרש כי השעבוד יירשם הן ברשם המשכונות והן במשרד הרישוי.

המבקש, כיתר לקוחות הבנק, חויב בתשלום עמלות בהתאם לתעריף הבנק (שיכונה להלן " התעריף" - ר' לענין זה הסכם תנאים כלליים לניהול החשבון (סעיף 12) (שיכונה להלן "ההסכם") והסכם תנאים כלליים לפעילות באשראי (סעיף 6) - נספחים כ'1 וכ'2 לתיק המוצגים של הבנק). 

הבנק פרסם את התעריף בחוברת העמלות של הבנק, המצויה בסניפי הבנק. חוברת העמלות מתפרסמת גם באתר האינטרנט של הבנק (ר' סעיפים 31-33 לתצהיר גב' טליה כהן).

2.         החל מיום 10.4.00, גבה הבנק מלקוחותיו עמלה עבור רישום שעבוד הרכב (שתכונה להלן: " עמלת רישום שעבוד" או " העמלה").

בתעריף מיום 15.8.2001 צוין כי הבנק גובה עמלת "רישום שעבוד רכב", תוך ציון כי " העמלה כוללת רישום השעבוד אצל הרשם ובמשרד הרישוי (ההדגשה שלי - ר.ר.) ".

טענות המבקש

3.          המבקש טוען כי המשיב גבה ממנו עמלת רישום שעבוד בסך 200 ש"ח עבור רישום השעבוד של כל אחת מהמכוניות שרכש. לטענתו, למרות שעל-פי תעריף הבנק, העמלה כוללת רישום השעבוד אצל רשם המשכונות ובמשרד הרישוי, הרי בפועל הבנק לא ביצע את פעולת רישום השעבוד במשרד הרישוי. 

4.         אין מחלוקת בין הצדדים כי הבנק רושם את שעבוד הרכב ברשם המשכונות. כן אין חולק כי כאשר מדובר במכונית הנרכשת ישירות מהיבואן, שמשקלה עד 4 טון (כמו המכונית מושא התביעה דנן), רישום  השעבוד במשרד הרישוי לא מבוצע על-ידי הבנק, אלא על-ידי יבואן הרכב.

לטענת המבקש, העובדה שהבנק אינו מבצע את פעולת רישום השעבוד במשרד הרישוי, מנוגדת להתחייבותו כלפיו, ולכן העמלה הנגבית בגין פעולה זו (שהמבקש, לטענתו, משלם עבורה גם ליבואן הרכב)- נגבית שלא כדין.

המבקש טוען כי הבנק מטעה את לקוחותיו בתעריף, כי הבנק מפר את ההסכם בינו לבין לקוחותיו, ואף עושה עושר שלא במשפט, ומבצע עוולה של גזל.

5.         המבקש עותר לייצג את כל לקוחות הבנק ששעבדו מכונית אחת או יותר, שמשקלה עד 4 טון, בשבע השנים האחרונות, ושילמו לבנק עמלת רישום שעבוד.

טענות הבנק

6.         הבנק טוען כי עמלת רישום השעבוד נגבית על ידיו בגין שורת פעולות שהוא מבצע, הנעשות במסגרת הליך רישום השעבוד. הפעולות מבוצעות על ידי פקידי הבנק לאורך תקופה, ופקידי הבנק הם האחראים כי פעולות אלה יבוצעו. עבור ביצוע פעולות אלה - ולא עבור הפעולה הטכנית של רישום השעבוד במשרדי משרד הרישוי - גובה הבנק את העמלה, לטענתו. פעולת הרישום עצמה מתמצה בהקלדה למחשב משרדי הרישוי, והיא אכן מתבצעת בפועל על-ידי יבואן הרכב, כאשר מדובר ברכב חדש שנרכש מהיבואן שמשקלו עד 4 טון.

7.         לטענת הבנק, העמלה נגבית על ידיו עבור הפעולות הבאות:

·        זיהוי בעל הרכב והסבר מוקדם על שיעור העמלה - לטענת הבנק בשלב זה מסביר הפקיד ללקוח כי במסגרת שיעבוד המכונית, תיגבה ממנו עמלה בסכום של 200 ש"ח.

·        בדיקת מסמכים - הלקוח נדרש להציג את ההזמנה לרכישת המכונית, מכתב התחייבות מהיבואן לרשום את המכונית במשרד הרישוי, והתחייבותו בנוגע לפוליסת הביטוח שתוצא על הרכב. פקיד הבנק בודק את המסמכים על כל פרטיהם. 

·        מילוי טפסים - פקיד הבנק ממלא מספר טפסים, וביניהם המסמכים הנדרשים לרישום המשכון ברשם המשכונות, המסמכים הנדרשים לצורך רישום המשכון במשרד הרישוי (לרבות בקשת בעל הרכב לרישום השעבוד על ידי היבואן, שנמסרת ללקוח על מנת שיעביר אותה ליבואן הרכב), וכן טפסים הקשורים למיגון הרכב וטופס העברת התמורה ליבואן.

·        השלמת הטפסים ורישום השעבוד לאחר עיון ברישיון הרכב - לאחר קבלת המכונית מהיבואן, הלקוח מציג בפני הבנק את רישיון הרכב, הבנק משלים פרט זה במסמכי השעבוד ומבצע את הרישום אצל רשם המשכונות. 

·        השלמת רישום השעבוד, בדיקה ומעקב - הבנק עורך מעקב כדי לוודא כי השעבוד אכן נרשם ברשם המשכונות.  פקיד הבנק מבצע מעקב במחשבי משרדי הרישוי, כדי לוודא כי השעבוד נרשם שם על-ידי היבואן. הבנק מבצע גם מעקב בנוגע לקבלת פוליסת הביטוח, ואישור על התקנת אמצעי מיגון.

הבנק טוען, כאמור, כי העמלה נגבית עבור ביצוע כל הפעולות המפורטות לעיל, ולא עבור פעולת הדיווח על השעבוד למחשבי משרד הרישוי.

8.         לטענת הבנק, המבקש לא הוכיח את עילת ההטעיה, מאחר שהוא היה מודע לגובה העמלה, הוא היה מודע לפעולות בגינן היא נגבית, ואף היה מודע לכך שבפועל מתבצע הרישום על ידי יבואן הרכב.