פסק-דין בתיק א 11209/99

התביעה והצדדים לה

1.         התובע הוא קבלן שיפוצים. הנתבעים היו, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה, בעלי בניין דירות ברחוב  שניאור 8 בתל אביב (להלן: "הבניין"). בקומת הקרקע של הבניין נמצאות שתי דירות, בשלוש הקומות שמעליה קיימות ארבע דירות בכל קומה, ובקומה העליונה יש לטענת התובע שתי דירות, בעוד שלטענת הנתבעים מצויה רק דירה אחת. את כל ענייני הבניין מנהל עבור הנתבעים, שהנם תושבי חוץ, עו"ד צבי קאופמן (להלן: " קאופמן").

2.         התובע טוען כי נשכר על ידי קאופמן לצורך ביצוע שיפוץ בשש מן הדירות שבבניין. לדבריו, קאופמן, שהתובע היה לקוחו בזמנים הרלוונטיים לתביעה, ביקש מהתובע לשפץ דירה בקומת הקרקע; לאחר תחילת העבודות נמסרה לתובע גם עבודת שיפוץ בדירה מס' 12, בקומה ג'; בסיום העבודות בדירה 12 שיפץ התובע גם את  שתי הדירות העליונות (דירה מס' 14) ; ולבסוף שיפץ גם את דירות 10 ו - 11 שבקומה ג'. 

3.         העבודות החלו בחודש יולי 1996 והסתיימו בדצמבר אותה שנה. במהלכן של העבודות שולמו לתובע 75,000 ש"ח, וכשנה לאחר סיומן הועברו לידיו 9,242 ש"ח נוספים. לטענת התובע, נותר לזכותו חוב בסך של 486,600 ש"ח, שבצירוף הצמדה וריבית מגיע כדי 585,638 ש"ח, סכום התביעה.

4.         לטענת הנתבעים, התקשרותם עם התובע החלה לאחר שנכח במפגש שבין קאופמן לקבלן שיפוצים אחר (דוד רווח, להלן: "רווח") וחיווה דעתו כי הצעת המחיר שנתן רווח לשיפוץ דירות 12 ו - 14 מופרזת, תוך שהוא מציע לקאופמן לבצע את העבודה באמצעותו. התובע ביצע שיפוץ משמעותי רק בדירה 12 שבקומה ג' ובדירה 14, שהיא הדירה היחידה בקומה העליונה. בדירה בקומת הקרקע ובדירה 10 בוצע סיוד בלבד, ובדירה 11 לא בוצעו כלל עבודות על ידי התובע.  סך כל הכספים שהועברו לתובע מאת קאופמן, 84,242 ש"ח, מהווים את החשבון הסופי לעבודות שביצע התובע בבניין ואין הם חייבים לו כספים נוספים.

הראיות והעדויות

5.         בתיק זה הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובע, וכן הוגשו מטעמו תצהיריהם של מר זיו שרון, אחיינו של התובע שהועסק אצלו כפועל (להלן: "זיו"); מר ציון לוי, חשמלאי שעבד בבנין יחד עם התובע (להלן: "לוי");  וחוות דעתו של המהנדס יעקב מרזוק (להלן: "מרזוק"). מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של קאופמן; מר אלון שירי, שהתמחה במשרדו של קאופמן בזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "שירי"); מר אהרון הורנבלס, קבלן שעבד בבניין בשנת 2003 (להלן: "הורנבלס"); גב' אלה אמיתי, דיירת בבניין (להלן: "אמיתי"); מר עוזי זוהר, המתחזק את הבניין מאז שנות ה - 70 (להלן: "זוהר"); מר סעיד לטיף, המועסק בניקוי הבניין והחצר (להלן: "לטיף"); הגב' אילונה ושינסקי, דיירת קומת הקרקע בבניין (להלן: "ושינסקי"); וחוות דעתו של המהנדס יוסי בן חורין (להלן: "בן חורין") מחברת "טרמינל", שנתמכה בידי המהנדס ולדיסלב סבוטין (להלן: "סבוטין").

6.         בפני נערכו חמישה דיוני הוכחות: ביום 20.12.05 נחקרו זיו, לוי והתובע (להלן: "פרו' א'"); ביום 21.3.06 נשלמה חקירת התובע ונשמעה עדות מרזוק (להלן: "פרו' ב'"); ביום 30.4.06 נשמעה עדות קאופמן (להלן: "פרו' ג'"); ביום 15.5.06 נחקרו שירי, הורנבלס ואמיתי (להלן: "פרו' ד'"); וביום 5.10.06 נשמעו סעיד, סבוטין וזוהר (להלן: "פרו' ה'"). בסיומו של דיון זה נאות בית המשפט לבקר בבניין, בכפוף להגשת טבלה מסכמת, המפרטת את העבודות השנויות במחלוקת, על ידי הצדדים. משלא הוגשה הטבלה, לא יצא הביקור אל הפועל ובהתאם לסיפא החלטתי הנ"ל ניתן צו לסיכומים; משהוגשו, יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.

השאלות המרכזיות

7.         למעשה, בפסק הדין עלי להידרש לשתי שאלות עיקריות:

א.                 האם הוכיח התובע כי ביצע את כל העבודות הנטענות על ידו בבניין ?

ב.                 האם התובע זכאי לסכומים נוספים, מעבר לאלה ששולמו לו על ידי קאופמן, עבור העבודות שביצע בבניין?

8.         לאחר שעיינתי בראיות ובעדויות, סבורה אני שדין התביעה להידחות, אנמק קביעתי זו.

היקף העבודות שביצע התובע בבניין

9.         על הנושא שבכותרת נסב חלק נכבד מן המחלוקת בין הצדדים. התובע טען כי ביצע עבודות שיפוץ מקיפות בשש דירות בבניין. בקומת הקרקע בוצעו לדבריו עבודות אינסטלציה, תיקוני קירות וצביעה; בדירה 12 ובדירה 14, אותה מגדיר התובע כמורכבת משתי דירות נפרדות, כאמור, בוצעו לטענתו עבודות נרחבות ביותר של אינסטלציה, חשמל, החלפת ריצוף ואביזרים שונים ופינוי פסולת; בדירות 10 ו - 11 נטען כי בוצעו תיקוני חשמל, אינסטלציה,קירות וצבע ופונתה פסולת; בנוסף, טען התובע כי פינה מגג הבניין מספר גדול של דודי שמש, וכן פינה מחצר הבניין כמויות גדולות של פסולת באמצעות מספר משאיות.

10.       התובע התבסס בנקודה זו בעיקר על חוות דעתו של מרזוק, אשר ביקר לראשונה בבניין ביום 18/10/04, דהיינו, כחמש שנים לאחר תום ביצוע עבודות השיפוץ.

חוות דעת זו אינה מספקת הוכחה ממשית כי העבודות שהתובע טוען לביצוען אכן בוצעו על ידו. בחקירתו, הסביר מרזוק כי טענות התובע היוו את הבסיס לחוות הדעת, שמטרתה היתה להעריך את עלויות עבודתו של התובע. כך, ענה מרזוק כי "אני הערכתי את הפריטים שהוא אמר לי ולא חקרתי" (פרו' ב', עמ' 14, שו' 19, וכן בעמ' 18, שו' 3).

11.       בהכנת חוות דעתו, לא התייחס מרזוק לשאלת מקורן של העבודות אותן ראה בבניין. בהתבסס על טענות התובע, לא נשקלה האפשרות כי העבודות עליהן הצביע התובע נעשו, אולי, על ידי קבלן אחר, כפי שטענו הנתבעים בנוגע לדירה 1, למשל (סעיף 4 ל נ/12); לשאלת ב"כ הנתבעים בדבר האומדן הגבוה לטיפול בסדקים שנעשה בדירה זו, השיב מרזוק כי "אני בדקתי את העבודה שבוצעה בחוץ וראיתי שבוצע טיפול מהותי באיטום ומאיר אמר לי שהוא עשה זאת" (פרו' ב', עמ' 15, שו' 17 - 18). למעשה, אין כל ראיה אובייקטיבית כי העבודות אכן בוצעו בשעתו על ידי התובע. אמנם, ב"כ התובע ניסה להיבנות מתשובת זוהר כי עבודות איטום חיצוניות יש לחדש אחת לשלוש שנים (פרו' ה', עמ' 50, שו' 22 - 23), אך מנגד עומדת עדותו של של הורנבלס מטעם ההגנה ולפיה ביצע תיקוני סדקים, שאינם נוגעים לשאלת האיטום. הורנבלס כלל לא נחקר על תיקוני הסדקים ולפיכך לא נסתרה גרסתו שב נ/12.

12.       עבודות נוספות שביצע התובע בדירה 1, לטענתו, ושגובו בחוות הדעת של מרזוק, נגעו להחלפת צנרת ברחבי הדירה. גם כאן לא נסתרה עדותו של זוהר, מטעם הנתבעים, שטען כי החליף את הצנרת בדירה במהלך עבודתו בה בשנת 2003 (סעיף 8 ל נ/17), ומצא אותה ישנה וסתומה (פרו' ה', עמ' 51, שו' 4 - 8), ומרזוק עצמו הודה כי לא ראה שהוחלפה צנרת בדירה 1 אף כי רשם זאת בחוות דעתו (פרו' ב', עמ' 16, שו' 1 - 2). כמו כן, לא נסתרו טענות הנתבעים כי הכלים הסניטריים והחרסינה בדירה לא הוחלפו על ידי התובע (סעיף 9 ל נ/12, סעיף 24 ל נ/17). משנשאל על כך מרזוק ענה כי "איני חוקר שב"כ" וכי לא ניתן להבחין אם החרסינות הן מקוריות משנות ה - 50 או שהוחלפו על ידי התובע (פרו' ב', עמ' 16, שו' 7, 10 - 11). זאת בעוד שבחקירתו הראשית הדגיש מרזוק כי "אני הפעלתי את קריטריון הכרת השוק. אם נאמר לי שהאסלה הוחלפה לפני 10 שנים ואני רואה אסלה משנת 50' אותה לא הכנסתי" (פרו' ב', עמ' 13, שו' 2 - 3).

13.       ככלל, לא נסתר החלק הארי של תצהיר זוהר. זוהר זה, המכיר את הבניין כמי שמטפל בו מאז שנות ה - 70 למאה הקודמת (סעיף 4 ל נ/17, פרו' ה' עמ' 51, שו' 1), טען בתצהירו כי עבודות רבות להן טען התובע ושנכללו בחוות הדעת של מרזוק כלל לא בוצעו; כך לגבי דירה 12, בה לא הוחלפו דלתות פנימיות ו/או הריצוף המקורי, בניגוד לאמור בחוות הדעת (סעיפים 27 ו - 29 ל נ/17); כך גם לגבי דירה 14, בה הוחלפה לדבריו רק דלת פנימית אחת, ולא תריסר, כדברי מרזוק. כל זאת מבלי שאתייחס לקביעות נוספות של זוהר בתצהירו, שאינן מבוססות באופן מובהק על היכרותו עם הבניין לאורך השנים, לאור הסכמת הצדדים שלא לייחס לעדותו משקל של עד מומחה (פרו' ה', עמ' 49, שו' 6 - 10).

14.       סילוקם של ששה עשר דודי שמש מגג הבניין אף הוא לא הוכח כראוי. התובע וזיו טענו בתצהיריהם כי פינו דוודים מגג הבניין, אך התמיכה שנתבקשה לכך בחוות דעתו של מרזוק נשמטה כשהודה כי לא ספר את דודי השמש בבניין (פרו' ב', עמ' 16, שו' 17 - 18) ולא ראה את ששה עשר הדוודים שהורדו מגגו כי אם נסמך על דברי התובע בעניין ותו לא (שם, עמ' 17, שו' 15 - 16). גרסת הנתבעים היא כי מעולם לא היתה כמות כזו של דוודים על גג הבניין (סעיף 32.4 ל נ/17), וגרסה זו לא נסתרה.

15.       התובע לא הצליח להוכיח גם את טענותיו בדבר היקפה הגדול של הפסולת שפונתה, כביכול, מהבניין. לשאלת ב"כ הנתבעים למספר המשאיות שיצאו עמוסות פסולת מהבניין, השיב התובע "אני לא זוכר. אני יודע שהיו גם קונטיינרים וגם משאיות. מי זוכר היום כמה?  אני מעריך מעל 10". כשנשאל בהמשך לכך האם כולן עלו רק 770 ש"ח ענה כי "מכולה בזמנו הייתה עולה אולי,... 30 - 40 ש"ח". מעבר לעובדה שסכום זה אינו סביר בעיני, העיד לטיף, המטפל בתחזוקת שטחיו המשותפים של הבניין במשך שנים רבות, כי בתקופת השיפוצים הרלוונטית לתביעה עמדה מכולה בחצר הבניין ולתוכה הושלכה הפסולת (פרו' ה', עמ' 43, שו' 5 - 8). לדבריו, כמי שמופקד באופן בלעדי על תחזוקת החצר, לא פונתה ממנה פסולת בהיקפים להם טוען התובע (שם, שו' 4).