פסק-דין בתיק א 11203/00

רקע עובדתי

1.         התובעת הינה חברה ציבורית, העוסקת בשיווק וייצור נייר (להלן: "המוצרים").

2.         הנתבעת 1 הינה חברה שהעניקה שירותי משרד למוסדות ומשרדים ובכלל זה, אספקת צורכי משרד (להלן: "החברה"), והיתה לקוחה של התובעת בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב התובענה. הנתבעים 2 ו - 3 משמשים בעלי מניות בחברה, כאשר הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") מחזיק ב - 99 אחוז מן המניות ואשתו - הנתבעת 3 מחזיקה במניה אחת.

3.         התובעת סיפקה לחברה, בהתאם לבקשתה ולהזמנתה, מוצרים, בסך כולל של 31,304 ש"ח (להלן: "המוצרים").

לצורך תשלום  על חשבון התמורה בגין המוצרים,  מסרה  החברה  לתובעת  ולפקודתה,  8 המחאות חתומות ע"י החברה ומשוכות על בנק דיסקונט, שזמן פירעונם הינו יולי 96.

ההמחאות כולן חוללו והוחזרו על ידי הבנק מבלי שכובדו, בשל היות החשבון הנמשך מוגבל ובסמוך לאחר מכן, לקראת סוף שנת 96, הפסיקה החברה את פעילותה ונסגרה ביולי  97.

בנוסף, טענה התובעת לקיומה של יתרת חוב נוספת, הנובעת מכרטסת החשבונות של החברה המתנהלת אצל התובעת, ולפיכך הגישה את התובענה דנן, לפיה היא מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום של 65,220 ש"ח.

טענות הצדדים

4.         התובעת טענה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו - 3 בחובה של החברה, שכן הם ידעו, כי לחברה אין כושר פירעון וכי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לשלם תמורת המוצרים, ופעלו בחוסר תום לב, תוך הטעיית התובעת.

            לחילופין טענה התובעת, כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו - 3 באופן אישי בחובות החברה, בשל התחייבות אישית של הנתבע לתשלום חובה של החברה, וכן בשל פעולותיו של הנתבע במהלך התקשרותו עם התובעת, שגרמו להיווצרותו של החוב הנתבע, כמפורט להלן:

א.         הפרת חובת הזהירות הקבועה בסעיפים 35 ו - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח 1968 (להלן: "פקנ"ז") - דהיינו, הנתבעים התרשלו, כאשר לא עשו שימוש במיומנות ולא נקטו בזהירות, בקבלם מהתובעת את המוצרים, כאשר לא היה בידי הנתבעת הכוונה ו/או היכולת לשלם בגינם.

ב.         סיוע לחברה במעשיה, מכוח סעיף 12 לפקנ"ז.

ג.         הפרת חובה חקוקה מכוח סעיף 63 לפקנ"ז - הפרת סעיף 432 לחוק העונשין התשכ"ז 1977.

הנתבעים לעומת זאת טענו, כי לא התקיימו בעניינם התנאים הקבועים בחוק להרמת מסך החברה, וכן כי הנתבע אינו אחראי לחוב החברה באופן אישי, שכן לא נטל על עצמו כל התחייבות אישית לפרוע את חובה, וכל הסכם שערך עם התובעת, נכרת מתוקף מעמדו כמנהל החברה.

דיון

5.         ראשית יש להאיר, כי הנתבעת 3, אשתו של הנתבע, היא בעלת מניה אחת בלבד בחברה ולטענת הנתבע, היא לא היתה מעורבת בניהול החברה.  טענה זו של הנתבע לא נסתרה והיא נתמכת בעובדה, כי גם לגישת התובעת, הקשר העסקי בין התובעת לחברה, נעשה תמיד באמצעות הנתבע, ובסיכומיה, התובעת מפנה את עיקר טענותיה כלפי הנתבע ומתמקדת בעיקר בסוגיית אחריותו האישית של הנתבע בלבד. 

פרופ' י. גרוס בספרו "דירקטורים ונושאי משרה בחברה" (המכון למחקר עסקים בישראל תשמ"ט), ציין כי "בעל מניות עשוי להיות אחראי, רק אם יוכח כי הוא נטל חלק פעיל בהחלטות ניהוליות של החברה", לפיכך, יש לראות את התובענה דנן כמתנהלת כנגד הנתבע בלבד, ואם תוטל על הנתבע חבות כלשהי לחובות החברה, אם מכוח התחייבות אישית ואם מכוח הרמת מסך החברה, היא תוטל עליו בלבד.

6.         כאמור, התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בחובה של החברה, כשהאפשרויות העומדות בפניה על מנת ליצור חבות אישית של הנתבע הינן;

א.         בדרך של " הרמת מסך ההתאגדות" תוך התעלמות מהאישיות הנפרדת של החברה ויצירת מחויבות ישירה בין התובעת לבין הנתבע.

ב.         בדרך של הטלת אחריות אישית של הנתבע בשל פעולותיו וחיובו מכוח עוולות כלליות הקיימות בחוק.

הרמת מסך ההתאגדות