פסק-דין בתיק א 11197/03

1.         התובעים, אשר ביחד עם שניים נוספים, הנם בעלים של חלקה 108 בגוש 4434, ברחוב קהילת יאסי בתל אביב, ואשר מנהלים את פרוייקט הבנייה מטעם שותפות של כל הבעלים, הגישו כתב תביעה על סך 32,603 ש"ח, ולהלן תמציתו:

א.         במהלך בנית הבניין על החלקה הנ"ל, הזמינו התובעים מהנתבעת, "אבן נסורה שנהב" במידה 30X60, לצורך חיפוי קירות החוץ, (להלן  האריחים"). האריחים הוזמנו לאחר מו"מ שנסמך על תכניות ומפרטים מטעם אדריכל הבניין, נחתמה על ידי התובעים הזמנה לאספקת האריחים, כאשר הוסכם שהאריחים יקובעו בשיטה  המבוססת על חיבור מכני בין הקיר לאבן החיפוי.

ב.         האריחים שהוזמנו, הופיעו בקטלוג הנתבעת בעובי של 2.5 ס"מ, ולאחר שהובהר לתובעים על ידי הנתבעת שהאריחים אינם מיוצרים בעובי זה בשל חולשתה, הוסכם, שלצורך יישום האריחים ב"שיטה הרטובה", בכינויה על ידי הנתבעת, על התובעים להזמין אריחים בעובי של 3.2 ס"מ, ואכן, אלה האריחים שהוזמנו.

ג.          כפי שהוסכם כ- 106 מטרים מהאריחים, סופקו לתובעים, והיתרה בכמות של כ- 203 מטרים נותרה מאוחסנת אצל הנתבעת במפעלה שבאשדוד.

ד.         מלוא תמורת כל האריחים, בסך 29,275, שולמה לנתבעת, בהמחאה ליום פירעון 30.1.02, למרות שרק חלק מהאריחים, כאמור לעיל סופקו לתובעים.

ה.         מיד עם הגעת האריחים לאתר העבודה, נתקלו התובעים בבעיות ביצוע והרכבה, בין היתר בשל עובי לא אחיד של האריחים, חולשתם עד כדי התפוררות תוך כדי הרכבתם,  וכן הופיעו כתמים רבים על פני האריחים.

התובעים פנו, באמצעות חברת מיכאל טבל הנדסה בע"מ, מתאמת הבניה באתר, (להלן "החברה"), ליועץ הקונסטרוקציה של האתר, מהנדס יעקב חי, אשר על פי חוות דעתו, ולאור הנתונים שנמסרו לו, כולל עובי האריחים, חוזקם וספיגת הרטיבות והמים, הוא המליץ שלא להשתמש באריחים אלה.

ו.          התובעים הודיעו לנתבעת, כי בשל אי התאמה זו, הם מבקשים לבטל את ההסכם, והחזרת התמורה אשר שולמה על ידם, אך הנתבעת לא נענתה.

ניסיונות התובעים, להקטין את הנזק, על ידי מכירת האריחים, נכשלו.

ז.          לטענת התובעים, ביטול ההסכם על ידם, היה כדין, ועל כן על הנתבעת להשיב להם את התמורה ששילמו עבור האריחים.

2.         הנתבעת, יצרנית ומשווקת של מוצרי בטון לפיתוח, הגישה בקשת רשות להתגונן, ובהסכמת התובעים נתנה לה רשות להתגונן.

טענות הנתבעת הן כדלקמן:

א.         תובעת 2 הנה אדריכלית מנוסה, המכירה את מוצרי הנתבעת, לרבות יישומם, הציגה עצמה בפני הנתבעת, כאדריכלית מיומנת הממונה על בניית המבנה באתר הבנייה, ומעולם לא הציגה עצמה כבעלת הנכס.

התובעים, הם לקוחות פרטיים, אשר הזמינו את האריחים, המיועדים לחיפוי חיצוני והאריחים מכונים "סופר כורכר".

ב.         בעלי המבנה שיפצו אותו באמצעות קבלני משנה וחומרי בניה אשר נרכשו בין היתר מצדדי ג' אחרים, אשר אינם צד לתביעה זו.

תובעת 2, הזמינה את האריחים אצל הנתבעת, לאחר שהגיעה אל הנתבעת, בדעה מגובשת לעניין איכות המוצר וטיבו, כאשר לטענתה, עומדים לרשותה קבלני ביצוע מיומנים ומעולים.

עם הזמנת האריחים, הועברו לתובעים הוראות היישום, לרבות דרך קיבוע וביצעו התאמת ספיגות על ידי שימוש בחומרים דוחי מים מסחריים (סיליקונים), הליך הידוע בעגה המקצועית כאימפגרנציה על ידי סילר.

ג.          לטענת הנתבעת, המוצרים, מושא תביעה זו, יוצרו במיוחד עבור התובעים, ועל פי הכמויות שהזמינו, כיוון שאין מדובר ב"מוצר מדף" המצוי דרך קבע אצל הנתבעת למכירתו.

ד.         בתאריך 28.10.01, משאית מטעם הנתבעת, עם הסחורה, נשלחה לאתר העבודה, אך התובעים, סרבו לקבל את כולה, וביקשו כי אריחים בכמות של כ- 203 מטרים תאוחסן במגרש הנתבעת, זאת על פי מכתבם מיום 31.10.01.