פסק-דין בתיק א 11194/07

ביום 26.4.07 אישר כבוד השופט תמיר הסדר דיוני בין הצדדים ולפיו בקשת ההתנגדות לביצוע שטר שהגיש הנתבע תתקבל. בעקבות הסכם דיוני זה נפתח תיק אזרחי כאשר הבקשה לביצוע שטר מהווה את כתב התביעה ובקשת ההתנגדות את כתב ההגנה.

התביעה הינה בגין צ'ק על סך 20,000 ש"ח (להלן "הצ'ק") שמשך הנתבע לפקודת התובעת ואשר חולל ע"י הבנק לאור הודעת ביטול שנתן הנתבע.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים הינה האם שילם הנתבע לתובעת את הסכום של 20,000 ש"ח במזומן או האם היה עליו לשלם סכום זה באמצעות הצ'ק, נשוא כתב התביעה, שחולל ע"י הבנק לאחר שנתנה הוראת ביטול (להלן: "הצ'ק").

רקע עובדתי:

הנתבעת הינה חברה המייצרת רהיטים והתובע הזמין אצל הנתבעת רהיטים בסך 30,000 ש"ח, ביום 5.8.02. הרהיטים סופקו ב 1.10.02.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע שילם לתובעת במעמד ביצוע ההזמנה סכום של 10,000 ש"ח.

המחלוקת שבין הצדדים כפי שצויין לעיל מתייחסת לסכום הנוסף של 20,000 ש"ח המהווים את יתרת התמורה.

גרסת התובעת:

יתרת התמורה שולמה לתובעת ע"י הנתבע באמצעות צ'ק דחוי שניתן במעמד מסירת הרהיטים בביתו של הנתבע. הצ'ק הדחוי ניתן במעמד מסירת הרהיטים לאחר דין ודברים ארוך ומייגע שהיה למנהל התובעת עם הנתבע. מנהל התובעת טען כי ביום מסירת הרהיטים לתובע דרש הוא את יתרת התמורה במזומן מהנתבע. הנתבע הבטיח לו כי הוא ישלם לו את מלוא הסכום במזומן ובמעמד זה נתן לו  נציג התובעת את הקבלה. לאחר מכן, ובאותו יום לטענת מנהל התובעת, התקיים מו"מ ארוך ומייגע בינו לבין הנתבע שדרש תיקונים ושינויים בעת הצבת הרהיטים וסירב לשלם את הכסף האמור לעיל עד שהרהיטים יונחו לשביעות רצונו. בסופו של יום, מסר לו הנתבע צ'ק דחוי ולא כסף במזומן ומאחר ותש כוחו באותו שלב, מלהמשיך ולהתווכח עם הנתבע, קיבל הוא את הצ'ק ושכח לבקש חזרה את הקבלה.

גרסת הנתבע:

1.         במעמד הזמנת הרהיטים ביום 5.8.02 שולם לתובעת במזומן סכום של 10,000 ש"ח, כמו כן נמסר לה הצ'ק הדחוי על סך 20,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבע במעמד מסירת הרהיטים דרשה התובעת את יתרת התמורה במזומן ולכן נאלץ הוא לשלם לה במזומן. לטענתו דאג הוא לקבל קבלה בגין הכספים ששולמו במזומן אך לא חשב באותו רגע על הצ'ק הדחוי. בסיכומים טען ב"כ הנתבע כי הצ'ק הדחוי היה צ'ק בטחון וזו כפי הנראה הסיבה שלא נתנה בגינו קבלה ו/או חשבונית.

בפניי שתי גרסאות נוגדות. אף אחד מן הצדדים לא הביא כל עד נוסף לתמיכה בגרסתו, כך שיש לפניי בעיקר את עדויות הצדדים עצמם ומסמכים שצרפו הצדדים לכתבי הטענות.

הנתבע מבסס את גרסתו בעיקר על "קבלה" שנתן לו נציג התובעת, במועד מסירת הרהיטים, בה כתוב בכתב יד כי התובעת קבלה מהנתבע 20,000 ש"ח במזומן. (להלן: "הקבלה").

בשלב זה, עלי להכריע בין שתי גרסאות כאשר לכל אחת מן הגרסאות יש נקודות תורפה.

בגרסתה של התובעת נקודת התורפה העיקרית הינה עצם קיומה של הקבלה והשארתה בידיו של הנתבע.

נקודות התורפה בגרסתו של הנתבע הינן כדלקמן: