פסק-דין בתיק א 111837/01

1.    שלושה משלוחי קפה שוגרו לארץ על ידי חברה בשם Bos Suvir Pte Ltd. (להלן: "היצואן") עבור קונה בשם מוחמד סעיד חוסייני מלאייש, תושב הרשות הפלשתינאית. אותו קונה אותר עבור היצואן על ידי התובעת, באמצעות איש קשר שלה במגזר הערבי - אזרח ישראלי תושב נצרת בשם מחפוז שלופי.

שלושת המשלוחים הגיעו לנמל חיפה ככל הנראה ב-8.11.99, ורק אחד מהם נמכר כמתוכנן. הבנק שאצלו הופקדו הדוקומנטים של המשלוח הזה גבה את התמורה בגינו בסך של  36,900$, וזו הועברה ליצואן.

שני המשלוחים האחרים שוחררו מהנמל בלא שהתקבל בגינם כל תשלום שהוא. לפי החשבונות שהונפקו על ידי היצואן, עבור משלוח אחד מאלה אמור היה הקונה לשלם 126,900$ (להלן: " המשלוח הראשון"), ועבור האחר - 40,500$ (להלן: " המשלוח השני". המשלוח שתמורתו שולמה יכונה להלן: " המשלוח השלישי").

התובעים טוענים כי האשם בכך ששני משלוחים - הראשון והשני - שוחררו מהנמל בלא ששולמה תמורתם,  רובץ לפתחם של שני הבנקים הנתבעים כאן.

2.    המכירה לקונה אמורה הייתה להתבצע בעסקה מסוג: Cash Against Documents" ". בעסקה כזו, הדוקומנטים - שטר המטען ומסמכים נלווים - מופקדים לגביה בבנק, בדרך כלל יהיה זה הבנקאי של הקונה שאליו מועברים הדוקומנטים מהבנקאי של המוכר, והבנק שאצלו הופקדו הדוקומנטים לגביה, אמור לשחרר אותם לידי הקונה כנגד ביצוע התשלום עבור הסחורה. 

במקרה הזה הונפקו, ביחס לכל אחד משלושת המשלוחים, 3 עותקים מקוריים של שטר מטען עשויים    "To order" ומוסבים "על החלק", כך שכל אוחז באחד מהעותקים הללו יכול היה להציגם בפני המוביל ולקבל את המטען לרשותו.

3.    למרות שכפי שתוכנן תחילה, קונה אחד אמור היה לרכוש את שלושת המשלוחים, הדברים התגלגלו לגרסת התובעים כך שמסמכי המשלוחים פוצלו בין שני הבנקים הנתבעים כאן:

את הדוקומנטים של המשלוח הראשון קיבל לידיו הנתבע 1 (להלן גם: " BOP ") והם שוחררו על ידו ברשלנות או במזיד מבלי לגבות מהמקבל את התשלום עבור המשלוח. התובעים אף מיחסים לנתבע זה הונאה שלהם וגזילה "תוך קשירת קשר עם צד שלישי אחר או לחילופין באופן עצמאי" (סעיף 73 לסיכומי התובעים).

אשר לדוקומנטים של המשלוחים השני והשלישי - אלה הופקדו אצל הנתבע 2  (להלן גם: " BOJ ").

נתבע זה גרם לטענת התובעים לכך שהקונה אשר קיבל לידיו את מסמכי המשלוח השלישי כנגד ביצוע התשלום עבור משלוח זה בלבד, מצא ביניהם גם את אחד משטרי המטען של המשלוח השני, מה שאפשר לו לשחרר מהנמל גם את המשלוח השני אך אותו - "חינם אין כסף". לנתבע זה מיוחסת התנהלות רשלנית בכל הנוגע לטיפול בדוקומנטים שהופקדו בידיו.

4.    ההליך כאן החל בתביעה שהוגשה על ידי היצואן כנגד התובעים (כאן): רפאלי אינטרנשיונל בע"מ (להלן: " רפאלי") ומנהלה, גבריאל מנור (להלן: "מנור"), והנתבעים עתה הם מי שקיבלו מרפאלי ומנור הודעת צד ג' במסגרת ההליך המקורי.

היצואן העמיד את תביעתו כנגד רפאלי ומנור, על סכום של 167,400$ שהוא סכום השווה לתמורה הכוללת שהגיעה ליצואן מהקונה עבור המשלוח הראשון והשני.

ב-2.12.2004 הודיעו רפאלי ומנור כי הגיעו להסכם פשרה עם היצואן, לפיו רפאלי מכירה בחבותה לשלם לו סכום של 167,400$ - שהוא כאמור מלוא הסכום שזה תבע ממנה וממנור, התובעים כאן. מסכום זה, התחייבה רפאלי לשלם ליצואן סך של 50,000$ ב-4 תשלומים חודשיים ואת היתרה - תוך 90 יום ממועד מתן פסק דין סופי " בהודעה לצד שלישי...", כשלצורך תשלום היתרה רשאית רפאלי להמחות ליצואן את "החיובים הכספיים שיחולו על הצדדים השלישיים כלפיה, לפי פסק הדין בהודעה". מנור אמור להימחק מכתב התביעה   אם וכאשר תעמוד רפאלי בהתחייבותה כלפי היצואן לפי הסכם הפשרה.

עתה מבקשים התובעים לחייב את הבנקים הנתבעים, כמי שנושאים באחריות לשחרור המשלוח הראשון והמשלוח השני ללא תמורה, לשלם להם סכום השווה לסכום שהיה על כל אחד מהבנקים לגבות מהקונה לפי הדוקומנטים שהופקדו בידו.

5.    ביחס ל- BOP הדרישה היא לחייבו בתשלום של 128,520$ שהוא הסכום לגבייה שבו נקבה רפאלי במכתב הוראותיה לנתבע זה, ביחס למשלוח הראשון. הסכום שנדרש על ידי היצואן עבור המשלוח הזה היה נמוך מזה - 126,900$ - והוא ששימש בסיס לקביעת סכום החבות של רפאלי כלפיו במסגרת הסכם הפשרה שנעשה עם התובעים. משום מה, בסכום החבות לפי הסכם הפשרה לא הובא בחשבון סכום של 6,000$ ששולם לרפאלי על חשבון המשלוח הראשון והועבר על ידה ליצואן. (ראה: סעיפים 31,38,39 ונספחים נ/21-נ/23 לתצהיר מנור ודבריו בחקירה נגדית - פרוטוקול מ- 2.12.2004, עמ' 5 ומ-16.1.2006, עמ'  17).

אשר ל- BOJ - אותו מבקשים התובעים לחייב בתשלום של 40,500$. סכום זה תואם את מחיר המשלוח השני לפי החשבון שהוצא על ידי היצואן, ואת הוראות רפאלי מה-31.10.99 במכתב שליווה את הדוקומנטים בדרכם ל-  BOJ. ואולם, בהקשר זה אני רואה לציין:

לאחר שהדוקומנטים של המשלוח השני הופקדו בידי BOJ בצירוף הוראות מרפאלי בחתימת מנור, לגבות תמורת שחרורם 40,500$, שוגרו על ידי התובעים ל-BOJ שתי הוראות נוספות שבכל אחת מהן התבקש שחרור של אותם דוקומנטים כנגד סכום אחר.

בהוראה הראשונה מהשתיים הנוספות אשר נושאת את התאריך 23.12.1999, מתבקש BOJ לשחרר את הדוקומנטים של המשלוח השני לקונה אחר, תמורת 35,310$, כשההוראה מנומקת בכך שהקונה הראשון לא שילם עבור הדוקומנטים. נראה שבקשר להוראה חדשה זו, הוצא לקונה החלופי חשבון חדש על ידיRaphaely International (trading) Ltd. (להלן: " רפאלי סחר"). לפי חשבון זה (מצורף לתצהיר מטעם BOJ), מחיר הסחורה הוא אפילו מעט גבוה מהמחיר המקורי ועומד על סכום של 41,310$, אך על הקונה לשלם רק 35,310$ מאחר שכבר שולם על חשבון הרכישה סכום של 6,000$ - מה שלכאורה תמוה משום שלנו ידוע מפי מנור רק על תשלום אחד של 6,000$ אשר התקבל ע"ח המשלוח הראשון (ראה: פרוטוקול מה-16.1.2006, עמ' 17).

כך או אחרת, ב-18.1.2000 הוצאה הוראה חדשה על ידי רפאלי - שנייה מתוך השתיים הנוספות, ולפיה מתבקש BOJ לשחרר את הדוקומנטים תמורת 18,000$ - פחות ממחצית מהסכום המקורי. בשולי מכתב הוראות זה מוסיפה רפאלי כי ההוראה הזו מבטלת את הוראתה מה-31.10.99.