פסק-דין בתיק א 111616/00

מבוא

1.                 בפני תביעת התובעת, תושבת העיר עזה, ילידת 21.6.54, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות פגיעתה משני כדורים שנורו ע"י חיילי צה"ל באירוע שארע ביום 5.8.91 (להלן: " האירוע).

2.                 התביעה הוגשה כנגד מדינת ישראל (להלן: " הנתבעת") בטענה כי הירי בוצע ברשלנות.

3.                 לטענת הנתבעת, דין התביעה להדחות מאחר והאירוע ארע במסגרת "פעולה מלחמתית", כהגדרתה ב חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב - 1952 (להלן: " החוק"). לחילופין, נטען כי התובעת נפגעה בעת שנטלה חלק בעימות בין כוחות הבטחון ורעולי פנים שהתנהל בסמוך לביתה במחנה הפליטים שאטי בנסותה להציל את בנה שנפגע במהלך האירוע. לחילופי לחילופין, הוסיפה וטענה הנתבעת כי המדובר בהסתכנות מרצון של התובעת, וכי גם מטעם זה דין התביעה להדחות.

4.                 כן חלוקים הצדדים בגובה הנזק.

5.                 פסה"ד ניתן לאחר ששמעתי את עדי התביעה: התובעת והמומחה הרפואי מטעמה - ד"ר בייר, ואת עדי הנתבעת: פרופ' ענתבי, חיילים וקצינים שהשתתפו באירוע, מר חאתם אמאצי - תושב עזה - חוקר (להלן: " החוקר") ומר גיל יעקב - הבעלים של משרד החקירות בשירותו עבד החוקר. כן עיינתי במסמכים שהוגשו ע"י הצדדים, לרבות תצהירי עדויותיהם הראשיות של התובעת, מר גיל יעקב וחלק מהחיילים, וחוות דעת המומחים הרפואיים.

6.                 שמיעת הראיות התקיימה ב: 25.1.05, 4.9.05, 28.9.05, 21.11.05 ו - 16.5.06. בתום ישיבת יום 16.5.06 שמעתי את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.

הדיון בתביעה נדחה מספר פעמים בשל הקושי בכניסת החוקר לתחומי מדינת ישראל.

7.                 כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת.

נסיבות האירוע

8.                 מהראיות שהובאו בפניי ע"י הנתבעת, ואשר הנתבעת אינה חולקת עליהן (סעיף ד' לסיכומי ב"כ התובעת בעמ' 80 לפרוטוקול ישיבת יום 16.5.06) " האירוע נשוא התובענה ... התחיל עם כניסתה של יחידת מסתערבים למחנה פליטים שאטי לתפיסה של שני רעולי פנים, כשאחד מהם עסק בציור סיסמאות על קיר של המסגד המרכזי ... אותו רעול פנים שצייר שם את הסיסמאות נתפס ע"י אותם חיילי שמשון והוכנס לרכב שאיתו הם באו, רכב פרטי מוסווה, כאשר רעול הפנים השני בורח לכיוון השוק, ומסתערב, אחד מהמסתערבים של היחידה הזו בשם נחשון רודף אחריו לכיוון השוק...".

9.                 לטענת ב"כ התובעת, "... בזה היה צריך להסתיים האירוע, אחד נתפס, אחד ברח, שום סיכון לחיילים, שום דבר...".

10.             מעדויות החיילים שהובאו בפניי, בין אם באמצעות תצהירי עדויות ראשיות, בין באמצעות חקירותיהם הנגדיות בביהמ"ש, ובין באמצעות הודעותיהם לחוקרי מצ"ח עולה התמונה כפי שתפורט להלן.

11.             נחשון שימש כמפקד הכוח אשר אמור היה ללכוד את שני רעולי הפנים. רעול פנים אחד נתפס בקרבת המסגד, והאחר פתח במנוסה. נחשון דלק אחר רעול הפנים השני שנמלט לכיוון השוק. תוך כדי המרדף ירה נחשון ברעול הפנים אשר נפצע ומאוחר יותר הלך לעולמו. (חקירתו הנגדית של נחשון בשורות 16 בעמ' 53 לפרוטוקול ישיבת יום 28.9.05, ועד לשורה 14 בעמ' 54 לפרוטוקול).

12.             בשלב זה החלו עשרות רבות של מתפללים לצאת מהמסגד שבסמוך לאחר תום תפילת יום השישי. מכאן ואילך איבדו החיילים שליטה על האירוע.

13.             בעדותו הראשונה בפני חוקרי מצ"ח שנגבתה ממנו ביום 25.8.91 מסר נחשון כי רעול הפנים השני היה חמוש בסכין, כי ביצע נוהל עצירת חשוד " ...שכלל ירי 2 כדורים באוויר בתוספת 'עצור צבא' בערבית שנאמר לפני הירי באוויר פעם אחת, מכיוון שהרעול פנים המשיך בריצתו ועקב הטווח הקרוב ביני לבינו, מרחק של כ - 5 - 6 מטר, דבר שהיה מאפשר הסתובבות של רעול הפנים כלפיי שכן הסכין, דבר שמהווה סכנת חיים לגביי. ביצעתי ירי של 3 כדורים... (?) הברכיים ומטה של רעול הפנים ורעול הפנים נפל ... קראתי לסיור, ומכיוון שהדבר לא עלה בידי והחלו לזרוק לעברי אבנים מהסמטאות ע"י המקומיים דבר שלא אפשר את המשך שהייתי ברחוב, נאלצתי לעזוב את רעול הפנים ולהכנס מתחת לאחת הסככות באיזור השוק. באותו זמן חבר אליי בן זוגי רני ... ושנינו נצמדנו לדלתות הדוכנים שהיו סגורות עץ מבחוץ, מאותו רגע הוצאתי את המוטורולה ועסקתי בהעברת דיווחים שכללו הכנסת החילוץ (קריאה לחילוץ), הזמנת רופא לרעול הפנים שהיה מוטל על הרצפה, וכמו - כן צפיתי לכיוון 3 החיילים שנשארו עם הרכב המקומי המוחרם במקום שפרקנו (ירדנו - ה.י.) , בו בזמן רני ... עבר, חיפה עליי מפני מקומיים שהגיעו עד למרחק של 3 - 5 מטר מאתנו עם אבנים בידיהם והחלו ליידות עלינו אבנים ממרחק שהיווה סכנת חיים ממשית עבורי ועבור רני ... ממרחק של 3 - 5 מטר. בתחילה ביצע רני ירי לאוויר בלבד עם אקדחו האישי מסוג F.N . ולאחר שההמון התקרב למרחקים קצרים שהיוו סכנת חיים מבחינתו הוא ביצע ירי לכיוון ההמון, אך איני יודע לאן כיוון, מכיוון שעסקתי בדיווחים, כמו שציינתי לעיל, ובדאגה לשלומם של 3 חיילי שהיו באיזור המכונית בה הגענו ... לאחר כ - 5 דקות הגיע חילוץ ואני עליתי על ג'יפ המ"פ ורני עלה על המכונית המקומית בה הגענו...".

14.             כפי שעולה מגרסתו של נחשון, כמו גם מהראיות האחרות שהובאו בפניי ע"י הנתבעת, כוח החילוץ הגיע לשוק על מנת לחלץ את המסתערבים. לא הובאה בפני כל ראיה כי בוצע ירי על ידי מי מהמקומיים, למעט אמירה  של נחשון כי אינו שולל אפשרות זו. אין די באמירה זו על מנת להגיע למסקנה כי בוצע ירי לכיוון המסתערבים ו/או הצוות המחלץ.

15.             סג"מ רועי נחקר ע"י חוקרי מצ"ח (ספרור 27 בתיק מצ"ח) וכדבריו: ".. אני משרת ביחידה הנ"ל בתפקיד מ"מ מזה כ - 11 חודשים ... בתאריך 5.8.91  המ "פ יידע את קציני הפלוגה לגבי פעילות של כוח שמשון (המסתערבים - ה.י.) כאשר גד' ... משמש ככוח חילוץ מיידי וכשאנחנו משמשים כזרוע של הגד', וכאשר ישנה בעיה אנחנו נקראים לעזור. בסביבות השעה 16:00 לערך, קבלנו קריאה מחמ"ל הגד' כי יש בלגן במ.פ. שאטי ויש צורך בהקפצת כוח כוננות. כ - 10 דקות לאחר הקריאה הגענו לשטח. מהפלוגה יצאו חפ"ק, מ"פ והצוות שלי שכלל מש"ק, אני ושמונה לוחמים נוספים על שני רכבי אביר עם שני נהגים שהם אנשי מיל'. במקביל הוקפץ שוב ע"י החמ"ל צוות הכוננות השני שנכנס לגזרה, אולם לא נכנס למקום האירוע, אלא סגר את ציר ... שמפריד בין שני הרובעים. צוות הכוננות הזה הגיע למקום יחד עם הסמ"פ. אנחנו הגענו למקום, במסגד המרכזי של מחנה הפליטים. אני הבחנתי בשני רכבים לבנים מסוג פג'ו עם חלונות מנופצים, מאחורי הפינה של המסגד הבחנתי באביר של גד' ... הרכבים שלנו הגיעו ונעצרו מאחורי שני הפג'ו. הייתה התקהלות של מקומיים, להערכתי כ - 200 איש. היו זריקות אבנים ובלוקים ואף בזנטים (מוטות ברזל - ה.י.) . הזריקות בוצעו בעיקר מגג המסגד, מהסמטאות המערביות ומהרחבה שמצפון למסגד. מיד פרקנו מהרכב, מלבד נהגים, נצמדנו לקירות כדי שלא להיפגע ... אני לא יודע מה הייתה הבעיה של כוח שמשון, בדיעבד הבנתי שהייתה להם בעיה עם הרכבים. המקומיים החלו להתקרב אלינו, האבנים נזרקו מטווח של 100 מ' והיו אף מקומיים שרצו לעברנו וזרקו אבנים מטווח של 7 מ'. בהוראה שלי אף אחד מהלוחמים לא ירה, וכן לא נזרקו לעבר המקומיים כל אמצעי אינתיפדה ... תוך כדי סיבוב הרכבים אני והסמ"ל שלי, אבי ..., יצאנו מהמקום בו עמדנו לשטח פתוח וירינו מהנשקים האישיים שלנו ... מספר יריות באוויר. המצב היה שכל אחד מאתנו ירה כ - 2 יריות להרחיק את המקומיים, חזרנו למקום מחסה וכשהתקרבנו שוב יצאנו וירינו שוב באויר. בסך הכל לאורך הארוע, אני יריתי שמונה כדורים באוויר בזוית של 60 מעלות. כמו כן, הסמל אבי ... ירה להערכתי כ - 20 כדורים, גם הוא ירה בזווית של 60 מעלות. קיבלתי הוראה מהמ"פ שלי לעלות לרכבים, אני והסמל שלי נשארנו מחוץ לרכבים כשאנו יורים ומאבטחים הלוחמיים. לאחר שהלוחמים עלו לרכבים, עלינו גם אנחנו יצאנו לכניסה למ.פ. שאטי עד למקום בו היה הסמ"פ, נעשתה בדיקה של אנשים וציודים ויצאנו מהמ.פ.. במהלך התנועה שלנו החוצה ממקום האירוע, הבחנתי שהכוח של שמשון והכוח של גד' ... נמצאים בתנועה ליציאה מהצי הדרומי.

משתי סיבות נתתי הוראה ללוחמים שלי שלא לירות" האחת המצב לא הצדיק מכת אש מאסיבית כלפי המקומיים, השנייה ברגע שאני נותן הוראה לירות באויר קשה לי לשלוט בכוח, בעיקר שהמקומיים אינם מפחדים מירי באוויר. המצב היה שיש לסייע לשמשון להחלץ מהמקום, זה לא היה מצב של פיזור הפגנה ואז ניתן להשתמש באמצעי אינתיפדה.