פסק-דין בתיק א 1114/01

1.         הליך זה תחילתו בכתב תביעה שהוגש ביום 19/04/01 ע"י המנוחה, חלוה אבו אחמד ז"ל, (להלן: "המנוחה").

2.         בתביעתה (להלן: "התביעה המקורית"), עתרה המנוחה למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיה בחלקה 42 בגוש 16541 מאדמות נצרת (להלן: "המקרקעין"), ובדבר בטלות יפוי הכוח הנוטריוני מיום 16/09/95 המייפה כוחו של עו"ד ח'אלד זועבי, כביכול בשמה, למכור זכויותיה במקרקעין לנתבע מס' 1, עאדל סלים אחמד, (להלן: "הנתבע"), תמורת סך של 100,000 דולר (להלן: "ייפוי הכח"). כמו כן, עתרה המנוחה למתן צו מניעה שיאסור על הנתבעים לבצע כל עבודות בנייה על המקרקעין.

3.         המנוחה הייתה הבעלים של 815/12683 חלקים בחלקה 42 הנ"ל.

אין חולק כי זכויותיה של המנוחה הועברו, והן רשומות כיום בלשכת רישום המקרקעין ע"ש הנתבע.

4.         על פי הנטען בתובענה המקורית, לאחרונה, נודע למנוחה כי זכויותיה במקרקעין נמכרו לנתבע, על פי ייפוי הכח הנוטריוני.

בכתב התביעה לא הכחישה המנוחה את חתימתה על המסמך, אך טענה כי לא הייתה לה כל כוונה למכור את זכויותיה, מעולם לא נפגשה עם הנתבע, לא נשאה ונתנה עמו למכירת זכויותיה, ולא קיבלה כל תמורה בגינן.

בתובענה המקורית נטען בנוסף, כי הנתבעים הטעו אותה, וגרמו למנוחה לחתום על ייפוי הכח, והכל מתוך מטרה למכור את המקרקעין, מבלי שקיבלה המנוחה כל תמורה.

בכתב התביעה המקורי הכחישה המנוחה כי חתמה בפני עו"ד ח'אלד זועבי על מסמך כלשהו, וכי התייצבה אי פעם במשרדו.   

המנוחה, כך נטען, הינה אנלפבתית, ילידת שנת 1910, חולה ואיננה מתפקדת, אשר לא ידעה כי היא חותמת על ייפוי הכח. הואיל ולטענתה היא הוטעתה, ובפניה הוצג מצב שונה מהמצב לאשורו, עתרה המנוחה לביטולו של ייפוי הכח.

5.         הנתבעים ביקשו לדחות את התובענה, בהיותה טורדנית וקנטרנית. בכתב ההגנה נטען כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת מעשה בית דין, או השתק פלוגתא או השתק עילה, שכן ביום 16/09/97 הגישה המנוחה תביעה זהה, במסגרת ת.א. 719/97 וביום 19/10/97 ביקשה למחוק את התובענה. הבקשה לוותה בתצהיר של התובעת אשר ביקשה לדחות את התביעה, ולא למוחקה, ובתצהיר זה אישרה המנוחה כי מכרה את זכויותיה במקרקעין לנתבע.

לגופו של עניין, נטען בכתב ההגנה, כי הנתבע רכש את זכויותיה של המנוחה במקרקעין בהתאם להסכם ויפוי כח נוטריוני, עליהם חתמה המנוחה, והזכויות הועברו ע"ש הנתבע כדין, לאחר תשלום כל המסים המתחייבים.

הנתבעים טענו כי שולמה מלא התמורה המוסכמת בגין המקרקעין, והכחישו טענות המנוחה באשר למצג שווא או הטעיה.

6.         המנוחה נפטרה ביום 29/09/02, ובנה סעיד אבו אחמד (להלן: "התובע"), יורשה עפ"י צוואתה, ביקש לתקן את התביעה, כך שהתובע הצטרף כתובע מכח היותו יורשה של המנוחה מבלי שחל כל שינוי בעילת התביעה. התוצאה היא שבתובענה שבפני התובעים הינם סעיד אבו אחמד ועזבון המנוחה.

7.         על פי הראיות שהובאו וניתוחן, ואף לו הייתי מקבלת את גרסת התביעה, דין  התובענה להדחות מכל אחת מן הסיבות שלהלן:

א.    התובענה (המקורית והנוכחית) עוסקת בטענות המנוחה כנגד תוקפו של ייפוי הכח ( נ/4), בהנחה כי ביטולו משמיט את הקרקע מתחת לעסקה שנערכה בין הצדדים למכירת המקרקעין, ולא כך הוא המצב.

כבר בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי התחייבות המנוחה למכירת המקרקעין כלולה בהסכם המכר נ/3. יפוי הכח הבלתי חוזר נערך ונחתם באותו מעמד, רק לשם ביצועו של ההסכם.

משלא הועלתה כל טענה כנגד תוקפו של הסכם מכר, הרי גם ללא ייפוי הכח עומדת בתוקפה עסקת המכר, עליה הסכימו הצדדים בהסכם נ/3, ומשכך, אין התובעים זכאים לסעדים המבוקשים בתובענה, למעט אלו הקשורים לייפוי הכח, שתוקפו בלבד עומד להכרעה.

העובדה שלא הועלתה כל טענה כנגד הסכם המכר, יש בה גם כדי להשליך על טענות התובעים ביחס לייפוי הכח, אשר כל מטרתו, הגשמתו והוצאתו לפועל של ההסכם.

יש לציין כי בקשה שהוגשה ביום 11/04/02 לתיקון התביעה, כדי להציב בגדר המחלוקת גם את תוקפו של הסכם המכר (בש"א 1721/02) נדחתה ביום 13/05/02, בין היתר, בשל השיהוי הרב שבהגשתה, ומשלא הועלה כל נימוק שבעטיו לא נטענו הדברים כבר בתובענה המקורית.