פסק-דין בתיק א 1113/05

1.                  זהו פסק דין בתביעת התובעים, לחייב את הנתבעת לחדש את אספקת המים הסדירה לתובעים ולמשפחותיהם, אשר הופסקה ביום 27/10/03, ולפצותם על נזקיהם בגין   ניתוק המים  ע"י הנתבעת.  החלטתי  לדחות את התביעה  ולהלן הנימוקים.

2.          שני התובעים מתגוררים בישוב אום בטין, ובעבר סיפקה הנתבעת מים לתובעים ולבני משפחותיהם באופן סדיר.

            לטענת התובעים, הוסדרה אספקת המים על ידי הנתבעת לנתבעים, על ידי הסכם אשר נכרת באופן הבא:

            התובע מספר 1 הופנה אל הנתבעת על ידי משרד החקלאות, במכתבו מיום 14/04/96, בו המליץ המשרד לפתוח חבור מים עבור משפחת התובע.

            התובע מספר 2 הופנה אל הנתבעת על ידי ראש המנהלת לקידום הבדואים בנגב, במכתב מיום 27/01/00, בו התבקשה הנתבעת לספק מים למשפחת התובע מספר 2. יש לציין כי במכתב האמור התבקשה הנתבעת לספק מים לבני המשפחה, עקב פניית הגב' תמאם אבו עצא, שהינה אחותו של התובע מספר 2.

            התובעים פנו בעקבות המכתבים אל הנתבעת, אשר הסכימה לספק להם מים והנחתה אותם לרכוש שעוני מים על חשבונם.

            מן החבור לקו המים הראשי, הובלו המים אל בתי בני משפחות התובעים, על ידי רשת צינורות פנימיות שהוקמה על ידי התובעים ועל חשבונם.

            מחיר המים נקבע בתקנות המים (תעריפי מים המסופקים על ידי מקורות) תשמ"ז 1987ובמשך שנים סופקו מים לתובעים, אשר שילמו את החשבונות שהוציאה להם הנתבעת כסדרם (החשבונות הוצאו על שם התובע מספר 1 ועל שם אחות התובע מספר 2).

            התובעים סבורים, כי בהתנהגות האמורה לעיל, נכרת בין הצדדים חוזה במסגרתו:

"... על הנתבעת לספק מים למשפחות התובעים במחיר הקבוע בתקנות הנ"ל כל עוד עומדים הם בחובתם לפרוע את חשבונות הצריכה".

3.         בחודש יולי 2003, הודיעה הנתבעת לתובע מספר 1 ולאחותו של התובע מספר 2, במכתבים הנושאים תאריך 14/07/03, כי החל מיום 27/07/03 תופסק אספקת המים לחיבורים שחוברו עבורם, וכי כל אחד מהם "... אמור להתחבר לאספקת מים דרך חיבור ריכוזי המופעל (על פי צו נציב המים) על ידי האנשים הבאים..." (ארבעת הספקים הנזכרים בהודעת הנתבעת יכונו להלן: "הזכיינים", כפי שכונו על ידי הצדדים).

4.         לטענת התובעים, העלה בירור שערכו, כי תנאי אספקת המים על ידי הזכיינים, גרועים מתנאי אספקת המים על ידי הנתבעת. כך בין היתר, התנו הזכיינים את אספקת המים בהפקדת פקדון כספי, סיפקו מים במחיר משתנה, גבוה מתעריף הנתבעת, ולא מסרו לצרכנים חשבונות צריכה וקבלות.

            לפיכך, הודיע התובע מס' 1 לנתבעת, במכתב מיום 14/08/03, כי הוא מתנגד להעבר החיבור הרשום על שמו, "...לחיבור הריכוזי והפעלתו על ידי אדם אחר". "והוסיף כי, "אם אין אפשרות טכנית להשאיר את החיבור שלי, אני מבקש לקחת על עצמי לנהל את נקודת המים בחיבור הריכוזי".

5.         הנתבעת השיבה במכתבה מיום 18/08/03: 

"...        1.       בכל הקשור לאספקת מים חייבת מקורות לפעול בהתאם לצוים

המוצאים מטעמו של נציב המים והנהלות כל דין.

2.      במקרה דנן התקבל במקורות צו של נציב המים המחייב אותה לספק לכם מים דרך החיבור ובאמצעות הזכיין שנקבע בצו נציב המים, ולמקורות אין כל סמכות לפעול באופן אחר מהאמור בצו זה".

6.         התובעים פנו אל בית הדין למים ועתרו ליתן צו מניעה נגד נציב המים והנתבעת, בנסיון למנוע את ניתוק המים (ו"ע  915/03, בש"א 262/03), בהחלטתו  מיום   7.10.03, קבע בית הדין הנכבד  למים,  כי אין מקום ליתן צו  מניעה   במעמד צד אחד, נוכח הערכתו כי "...מדובר  בעיקרו של דבר בסכסוך  כספי.  אפילו  אין מקום לדרישות  הכספיות  של המשיבים  או אפילו  אין  מקום  לדרישות  הכספיות  של המשיבים  או מי מהם, הרי  יכולים התובעים  לשלם תחת  מחאה ...גם השינוי  בדרכי  אספקת המים  (ובשלב  זה, אינני קובע   דבר באש  לטענות בנושא  חוקיות),  הוא בעל נפקות כספית  בעיקר,  בנסיבות  אלה סברתי  עם הגשת התביעה  ואני סבור  גם היום,  שאין מקום  להתערבותי  ללא שמיעת  כל בעלי  הדין".

7.                  ביום 27.10.03 הפסיקה המשיבה את אספקת המים לתובעים, ופירקה את המחברים ואת שעוני המים. לטענת התובעים, נאלצו במצב זה לרכוש מיכלי מים ולרכוש מים בשוק החופשי בעלויות גבוהות, ובשל כך נגרם להם ולבני משפחתם סבל רב.  התובעים  הדגישו,  כי ניתוק המים בוצע במהלך  חודש הרמדאן  בו מצווים בני הדת המוסלמית לצום במהלך שעות היום,  וזקוקים  ע"כ למים בשעות הערב והלילה.