פסק-דין בתיק א 1110/03

1.         עילת התביעה:

בכתב התביעה, אשר התבררה בפועל בין התובעים לבין הנתבע 2 (להלן: "הבנק"), נאמר כי התובע 1 (להלן: "התובע") פעל באמצעות התובעות 2 ו- 3 (להלן: "החברות") שהן חברות אשר סיפקו עבודה ומוצרי אלומיניום אשר נדרשו להקמת בניין ברח' טרומפלדור בת"א הידוע כבית הטיילת (להלן: "בית הטיילת" או "הבניין").

בית הטיילת בע"מ הוא שמה של הנתבעת הראשונה (להלן: "הנתבעת"), אשר בנתה את הבניין באמצעות חברת מ. בן גיאת בע"מ אשר שימשה קבלן מבצע (להלן: "הקבלן").

בכתב התביעה נאמר כי החברות ביצעו את העבודה וסיפקו את האלומיניום, כשהן מסכימות עם הנתבעת כי התמורה תיזקף לזכות התובע בדרך של רכישת דירה בבניין.

על פי הסכם חליפין שבין התובע לנתבעת, נזקפו כספי התמורה בגין עבודות האלומיניום אשר סופקו ע"י החברות לנתבעת ולקבלן - על חשבון מחיר רכישת דירה 7 ולאחר מכן דירה 6 כחליפתה.

הנתבעת יזמה את הקמת הבניין והיתה בעלת הזכות למכור את הדירות שנבנו בו במסגרת הסכם ליווי עם הבנק.

נתבע 3 קנה את דירה 7 לאחר שקודם לכן היא נרכשה ע"י התובעים. לכן  צורף הנתבע 3 כנתבע נוסף אשר מתייתר ככל שתוכר זכות התובע בדירה 6.

בכתב התביעה נאמר כי נקשרה כאמור עסקת חליפין, אותה כינה התובע עסקת  "ברטר", לפיה רכשו התובע ובעל מניות נוסף בחברות דירה בבנין. 

ביום 1.5.92 נחתם הסכם מכירה לפיו נרכשה ע"י התובע יחד עם בעל המניות הנוסף בשם זיס גבאי (להלן: "השותף") דירה בבנין שמספרה 7 בקומה הרביעית. התשלומים בוצעו על דרך זקיפת חובות הנתבעת כלפי החברות אשר הנתבעת מאשרת אותם בקבלות: ביום 9.6.93 הונפקה קבלה עבור רכישת דירה בבית הטיילת בסך 196,336 ש"ח, ביום 9.6.93 שולם סכום נוסף בסך 374,824 ש"ח, כאשר התשלומים מגיעים לסכום של 207,921 דולר.

שנים מספר לאחר מכן ביקשה הנתבעת להמיר את מכירת דירה 7 בדירה אחרת. בינתיים פרש השותף מן העסקה והתובע הסכים להצעת הנתבעת.

לאור זאת, נחתם ביום 21.8.00 הסכם חדש במסגרתו מכרה הנתבעת לתובע במקום דירה 7 דירה אחרת בבניין שמספרה 6.

כל הסכום ששולמו בגין דירה 7 נזקפו על חשבון דירה 6.

עוד נאמר בכתב התביעה כי בינתיים הועבר לחשבון הליווי סכום נוסף של כ- 121,000 דולר, לסילוק יתרת התמורה אשר מגיעה לנתבעת בגין הדירה שנמכרה לתובע.

התובע טען כי פרטי ההתקשרות, אשר כוללים את מלוא התשלומים, אושרו בתצהירו של הקבלן מיום 28.10.02 שצורף כנספח ד' לכתב התביעה. התובעים טענו כי התמורה בגין דירה 6 שולמה במלואה ובעת חתימת ההסכם בשנת 2000 כבר היה התובע זכאי למלוא הזכויות בה.

התובע אכן קיבל חזקה ייחודית בדירה כבעליה חודשים, אחדים לאחר חתימת ההסכם.

ביום חתימת ההסכם, 21.8.00, נרשמה הערת אזהרה לזכות התובע והתובע גם שילם את מס הרכישה. לאחר קבלת החזקה הייחודית, נהג התובע בדירה מנהג בעלים והשכיר אותה למשך שנתיים. בעקבות פניית כונס הנכסים אשר מונה לנתבעת ע"י הבנק, החליט השוכר שלא להמשיך להתגורר בדירה בשנה השניה וכך נגרם לתובע נזק בסכום של 18,000 דולר.

התובע ציין כי סמוך לקבלת החזקה בדירה ביקש התובע הלוואה שתובטח בשעבוד הדירה אשר רכש מהנתבעת.

התובע פנה בעניין זה לבנק בסניף קניון האחים בירושלים. מספר שבועות לאחר מכן קיבל תשובה שלילית כאשר נאמר לו שיש בעיות בגינן לא ניתן לשעבד את הדירה. רק לאחר שנתיים יצא המרצע מן השק והועלתה הטענה כי אין לתובע, כביכול, זכות בדירה.

בעת שפנה התובע להסדרת השעבוד, עדיין היתה הנתבעת פעילה. לו ידע התובע כי הבנק מתכחש לעסקת רכישת הדירה, ניתן היה לנקוט בצעדים נגד הנתבעת ונגד הקבלן. התובע טען כי הבנק, אשר ליווה את מיזם בית הטיילת לכל אורכו, היה מודע היטב לעסקת הברטר במסגרתה נרכשה תחילה דירה מס' 7. זאת כפי שעולה בין השאר מדו"ח ליווי של הבנק אשר צורף כנספח ו' לכתב התביעה.