פסק-דין בתיק א 110985/01

מבוא

1.         עניין לנו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

2.         התובעת, ילידת 14.4.56, נפגעה בתאונת דרכים ביום 3.1.01 בעת שנהגה ברכבה ורכב פגע בה מאחור.

3.         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והדיון נסב בשאלת גובה הנזק בלבד.

הפגיעה והנכות

4.         התובעת טופלה בבי"ח מאיר בכפר סבא ושם התלוננה על כאבים בצוואר ובגב תחתון. בבדיקה במיון נמצאה רגישות באזור דיסטלי של עמ"ש צווארי ומותני. התובעת טופלה ע"י מתן צווארון ואנלגטיקה ושוחררה לביתה.

בהמשך טופלה בשל כאבי צוואר הקורנים לכתף ימין וכף יד ימין. התובעת התלוננה על חולשה בגפה הימנית, כאבי ראש והתקפים של טשטוש ראייה. התובעת עברה טיפולי פיזיותרפיה וכירופרקטיקה.

5.         כב' השופט  אל-יגון מינה מומחים בתחום הנוירולוגי והאורטופדי לבדיקת התובעת ומתן חוות דעת באשר למצבה כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

6.         פרופ' מלמד, אשר מונה כמומחה בתחום הנוירולוגי לא מצא כל נכות בתחומו כתוצאה מהתאונה. על פי חוות דעתו בדיקתה הנוירולוגית של התובעת הייתה תקינה והוא לא מצא בבדיקתו כל עדות לחולשה פרוקסימלית, דיסטלית או גלובלית בידה הימנית. הוא גם לא התרשם מקיומה של תסמונת פוסט- טראומטית.

7.         פרופ' מלמד מוצא לציין כי התובעת טענה בפניו כי עובר לתאונה הייתה בריאה לחלוטין הגם שמעיון בכרטיסה הרפואי עולה כי מצויות בו תלונות על כאבי ראש, סחרחורת, איבוד שיווי משקל והתעלפויות. בשנת 1992 אושפזה במחלקה הנוירולוגית בבי"ח מאיר בעקבות תלונות דומות לרבות התלונה של חולשה ביד ימין. התובעת עברה בירור הדמייתי של MRI אשר העלה חשד לנגעים של טרשת נפוצה. בדיקות נוספות שללו אבחנה זו. גם בדיקת MRI לאחר התאונה נמצאה תקינה.

8.         ד"ר צ. סיגל אשר מונה כמומחה בתחום האורטופדי מצא לקבוע לתובעת 1% נכות בגין הגבלה קלה מאד בטווחי התנועות בצוואר. הוא מציין כי בדיקת פוטנציאלים מעוררים שבוצעה ב - 12.2.01 יכולה להצביע על הפרעה שורשית ב - 5C - 6C מימין אך לא נמצאה כל עדות ללחץ על מבנים עצביים.

המומחה מצא שהיקף זרוע שמאל גדול ב - 1 ס"מ מזרוע ימין אך קובע כי הבעיה של חולשה בגפה הימנית העליונה אינה חדשה ולא הוחמרה עקב התאונה.

הוא קובע כי בחודש הראשון סבלה התובעת מנכות של - 100% נכות ובחודש שלאחריו   מ - 50% נכות זמנית. לאחר מכן המצב התייצב לנכות קבועה בת 1% נכות לפי סעיף     37 (5) א' חלקי.

9.         ד"ר סיגל זומן לחקירה ע"י ב"כ התובעת. ב"כ התובעת טוען כי חוות דעתו של המומחה נסתרה בחקירתו הנגדית. הוא מפנה לממצא של חולשה בגפה עליונה ימנית שנמצא גם בבדיקתה של התובעת ע"י המומחה, ומבקש ללמוד מכך כי לתובעת קיימת נכות בשיעור שלא יפחת מ - 10% בגין החולשה בגפה זו.

אין בידי לקבל טיעון זה. לתובעת ממצאים בגפה העליונה הימנית שנים מספר עובר לתאונה. הממצאים והתלונות היו צריכים להיות משמעותיים נוכח העובדה שהתובעת נשלחה לבצע בדיקות שונות לרבות בדיקת MRI והיא אף אושפזה לצורך בירור הממצאים הללו. העובדה שלרופאים לא הייתה אבחנה חד משמעית באשר למקור התסמינים אין בה כדי לקשור את הממצאים הללו לאירוע מאוחר דוגמת התאונה נשוא כתב התביעה. ראיתי לקבל את מסקנתו של המומחה כי החולשה אינה פועל יוצא של  הפגיעה בתאונה.

עוד ראיתי להביא בחשבון כי התובעת נמנעה מלדווח על בעיותיה הרפואיות בעבר למומחה, פרופ' מלמד, ואף בחוות דעתו של ד"ר סיגל אין כל ציון באנמנזה כי התובעת מסרה לו על אותם בירורים רפואיים שעברה בשעתה.

10.        ד"ר סיגל נדרש גם לקביעתו כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 1% בגין הגבלה קלה מאד בתנועות הצוואר. לטענת ב"כ התובעת הרי שעל-פי תקנות המל"ל יש לקבוע 10% נכות בגין ממצא של הגבלה קלה. הוא מפנה אף למסמך שרשם המומחה בעת הבדיקה, טיוטת חוות דעתו, ושם מצא לציין "הגבלה קלה". המומחה לא ציין אם בדק את טווחי התנועה ומכל מקום לא צוין הדבר בחוות דעתו.

11.        אכן על-פי נייר העבודה, נ/2, מצא המומחה הגבלה קלה בתנועות הצוואר אצל התובעת ולא כפי שניסח זאת בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט: "הגבלה קלה מאד".

גם תוצאות בדיקות ההדמיה שנעשו לתובעת לאחר התאונה מלמדות על ממצאים של בלטי דיסק בחוליות הצוואריות.

הסבריו של המומחה באשר להבדל בשיעור המגבלה שמצא בצוואר לא הניחו את דעתי.  לאחר ששקלתי בדבר ראיתי לקבוע את נכותה של התובעת בגין המגבלה בתנועות הצוואר בשיעור של - 5% מתואם לפי סעיף 37 (5) א' למבחני המל"ל.

12.        על כן נכותה הרפואית של התובעת תולדת התאונה עומדת על 5% נכות.

הנכות התפקודית