פסק-דין בתיק א 11076/04

            התובע יליד 1965, נפגע בשתי תאונות דרכים, הראשונה ביום 24.11.2002 (להלן: "התאונה הראשונה"), והשניה ביום 14.1.2003 (להלן: "התאונה השניה").

            בתאונה הראשונה התובע נחבל בצוואר ובגב ולאחר קבלת טיפול ראשוני במיון באיכילוב שוחרר לביתו להמשך מעקב (נספח ג' לת/1). נוכח כאבים בצוואר ובגב התחתון, התובע קיבל זריקות אביטרן לתוך השריר והופנה לקבלת טיפולי פיזיוטרפיה במסגרת קופת חולים (נספחים ד' - ח' לת/1). 

            כתוצאה מהתאונה השניה נחבל התובע בברך ימין ובגב ופונה שוב למיון בבית חולים איכילוב. בבדיקתו אובחן קושי בהנעת מפרק רגל ימין, סימני שפשוף, רגישות ונפיחות מעל הפיקה ורגישות בכתף שמאל. התובע שוחרר עם המלצות לחבישה, קומפרסים ופיזיוטרפיה (נספח ט"ו). לאחר התאונה המשיך התובע במעקב אצל אורטופד אשר איבחן נוזל חופשי, הגבלה בתנועות, רגישות ופגיעה מניסקלית והופנה לטיפולי פיזיוטרפיה (נספח ט"ז). נוכח כאבים מתמשכים בברך ימין וצליעתו, אושפז התובע ביום 28.4.2003 לניתוח אורטרוסקופיה (נספחים ט"ז, י"ז). בעקבות ממצאי הניתוח - נזק סחוסי נרחב - הופנה התובע לטיפולי פיזיוטרפיה (נספח י"ח).

            הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, המחלוקת נסובה על גובה הנזק.

ב.         הנכות הרפואית

מטעם בימ"ש מונה ד"ר לוינקופף כמומחה בתחום האורטופדי (להלן: "המומחה") אשר קבע בחוות דעתו (במ/1) כי לתובע נותרה נכות בגין התאונה השניה בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1)ב, לתקנות המל"ל. 

לטענת הנתבעת המומחה הסכים כי לתובע יש נזק דו סחוסי בשתי הברכיים והיות ובדיקתו הקלינית היתה תקינה, יש לקבוע כי נכותו נובעת מתחלואה בברך, אשר איננה קשורה לתאונה.  

            בחקירתו הנגדית הסביר המומחה כי פרט לתלונה אחת משנת 1982 אין תעוד רפואי ועל כן אין מקום להפחית נכות בגין עבר רפואי. כדבריו:

"אין לנו רקע רפואי קודם בברך ימין. לו בממצאים אלה הייתי רואה עדות לתחלואה קודמת בברך הזו בוודאי שהייתי מתייחס לזה. אבל דווקא ההתלקחות של כאבים בברך ימין אחרי חבלה שתהיה כזו או אחרת עד כדי שיעבור מישהו ארטרוסקופיה והממצאים יהיו גם קרע במיניסקוס וגם שינויים ניווניים, אני לא יכול לבוא ולומר שהיה מצב קודם. גם אם ישנם שינויים שנמצאו בברך, משום שלראיה, כפי שאתה שואל, אותם ממצאים אם היו שלושה חודשים לפני התאונה, לא פנה בגללם לרופא. הוא הלך ותיפקד ולא מצאתי שום עדות לתחלואה וכל התחלואה היא רק לאחר הפגיעה. אין לי ספק שלפחות חלקם של הממצאים היו גם קודם אבל לא היה להם שום ביטוי קליני. אני לא יכול לבוא ולומר שהיה משהו קודם לפני לפחות אני לא יכול להפחית. אין לי את היכולת" (פרו' מיום 12.6.07 עמ' 10 ש' 12 - 22, ובעמ' 12 ש' 26).

הלכה מושרשת היא כי בית משפט אינו מחוייב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. הכרעה סופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות רפואיות, שמורה לבית המשפט (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' ארזי, כב(2) 164, 168).

אכן, על דרך השגרה, בית המשפט לא יטה להתערב בקביעות אשר בחוות הדעת של המומחה שמינה המתבססות על ידע ומומחיות של איש מקצוע. יחד עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט להעביר תחת שבט בקורתו את חוות הדעת של המומחה הרפואי, שכן עמדתו של המומחה אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. על כן בית המשפט רשאי ואף חייב במקרים מסוימים, לסטות באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה. למשל, כאשר ממכלול הראיות עולה כי המסקנה נסמכת על תשתית עובדתית לא מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה ובין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל, דינים עליון כרך לח 992, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך(לא פורסם) ע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח, תק-על 2005 (4) 1724, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פד"י נח(2) 583, 588).

בחקירתו הנגדית המומחה הסכים כי לתובע היתה תחלואה קודמת בשתי הברכיים, אך עמד על כך שבהעדר ממצאים קליניים, פרט לתלונה אחת משנת 1982, לא ניתן לייחס חלק מהנכות שקבע, למצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה. חוות דעתו של המומחה עמדה אפוא במבחן החקירה שכנגד. עמדתו של המומחה סבירה בעיני ועל כן אני מאמצת את האמור בחוות דעתו.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור 10%.

ג.          נכות תיפקודית

לטענת התובע, שיעור נכותו התיפקודית הוא לכל הפחות כשיעור נכותו הרפואית. מנגד טוענת הנתבעת כי נכותו התיפוקודית של התובע היא מזערית, ואם קיימת כזו היא איננה קשורה לתאונה.

בחוות הדעת קבע המומחה כי לא נמצאה כל מגבלה בתנועותיו של התובע, ברכו יציבה, אין תפליט. יחד עם זאת, העריך כי לתובע נכות בשיעור 10% בגין ההשפעה הקלה על כושר הפעולה הכללי.

התובע העיד כי עבודתו כרוכה, בין היתר, בעבודה פיזית הכוללת יציאה לשטח, סיור באתרים, עלייה על פיגומים וכדומה (סעיף 26 לת/1).  על כך גם חזר בחקירה שכנגד, ולשאלת בית המשפט (פרו' מיום 14.4.08 עמ' 18 ש' 4 - 6, 9 - 12).